בלאדי ג’חנון

בלאדי ג’חנון: וודקה, עגבניות, סחוג וביצה.

בלאדי ג’חנון

לא, כי כשאמריקאים עושים את זה אז זה בסדר.

השופטים

אני שונא פאבים תל אביבים. אני שונא שנאה עזה את רוב הפאבים התל אביבים. הכל מלא בדאנס באר’ז, פיק-אפ באר’ז, שרקוטריות שמוזגות בירה ומקומות שמוזגים לך 450 מ”ל של גולדסטאר מבקבוק תמורת 32 שקל. צלוחית זיתים בתוספת 12 שקל וכבונוס המלצרית תעשה את הקטע המעצבן הזה של לנפנף את העודף מעל הכוס של הטיפים.

לא, כרטיס האשראי שלי לא הולך לכוס של הטיפים. מה את מופתעת?

בגלל זה, כשהזמינו את פודגבר לבוא לבקר ב”השופטים” בתל אביב לשתות בירה בשישי בצהריים, התגובה הראשונית שלי הייתה להגיד “יש, בירה בחינם! ואפילו לא כתבתי שום דבר באתר מאז 2006!”.

סיפור המסגרת הוא כזה: “השופטים” ערכו אירוע השקה-מחדש לבירה דליריום (Delirium) והזמינו עיתונאים מוכשרים ובעלי מוניטין והשפעה למשימה עיתונאית חשובה. אבל בלייזר הבריזו, אז הם הביאו אותנו במקום.

משימה עיתונאית חשובה

נתחיל בלספר על הבירה: בירה Delirium היא אייל בלגי עם 8.5 אחוז אלכוהול וצבע של גולדסטאר. המסקנה היא שאם אתה יודע לשתות גולדסטאר, אתה יודע לשתות דליריום ולהשתכר ב-33% יותר מהר (או יותר עמוק, או יותר רחב, תלוי באיזה זווית אתה שותה). הטעם: פירותי עם ניחוחות של אניס, פירות יער וחמאה, על רקע של עוגת גבינה עם קינמון. בעצם, תמחקו את זה. הטעם: טעם של בירה, על רקע גרמניות שיכורות ובדיחות שואה. לזה נחזור בקרוב.

טעמים של בירה, על רקע רחוב אבן גבירול

נמשיך בלספר על הפאב: “השופטים” הוקם ב-1981, שזה לפני שהמציאו את האינטרנט ובגלל זה אין לו תפריט ברשת. משום מה יש לפאב עמוד בגוגל פלוס, מה שרומז שהם יודעים משהו שאנחנו לא. הפאב מתפקד קצת כמו קומונה וקצת כמו כת: יש שותפים, ואם תקראו להם בעלים אז יתקנו אתכם. השותפים עושים הכל ביחד, החל ממזיגת הבירה, דרך הכנת האוכל ועד שינה משותפת על אותה מיטה בחדר הקטן מאחורי השירותים. הם גם טוענים שאמא שלהם מכינה תבשילים ומביאה שימכרו בפאב, שזה מוזר. מוזר לי שלכולם יש את אותה האמא, ואם כן אז אין דרך יפה להגיד את זה: נראה לי ששלומית, המלצרית החביבה ממוצא אתיופי, מאומצת. גם המספר של אנשי השופטים מעורפל כמוהם: נכון לרגע סגירת הגליון ספרנו בין שלושה לעשרה שותפים.

ש-ו-ת-פ-י-ם, שיט. בכל השלטים שהכנו יש את השגיאת כתיב הזאת?

ועכשיו קראתם עד לפה ואתם שואלים את עצמכם מה אמור לגרום לכם לרצות לשבת בשופטים ולהזמין דליריום, אז הנה התשובות: חצי דליריום ב”השופטים” היא אחת הבירות הקוסט-אפקטיביות בתל אביב, ובזמן שתשתו תוכלו לנשנש מתפריט נשנושי הפאבים הנדיב שהוא אחד הנדיבים (במגוון ובגודל המנות) בתל אביב. ספציפית, על הטוסט גבינה והאם (Ham) הלכנו מכות מרוב שהוא היה טעים. הם עושים את הקטע שיש חמאה מהצד החיצוני של הטוסט!

צ’יפס במיונז, כי התחשק לי לצלם צ’יפס במיונז.

אה, ובקשר לגרמניות השיכורות ובדיחות השואה: אם תגידו לתיירת גרמנייה שסבתא שלכם מדברת יידיש בגלל השואה, זה יישמע לה הגיוני לגמרי. אם אתן תיירות גרמניות שמגיעות שיכורות מהבית, תבואו להשופטים, ימזגו לכם בירה בחינם.

השופטים, אבן גבירול 39 פינת רח’ השופטים. אה! בגלל זה קוראים לו ככה! תל אביב.

מאפיית כורי

עכשיו רבים מכם בוודאי אומרים לעצמם: “הלו, מה נהיה?? חצי שנה לא מפרסמים פוסט ואז מתעוררים עם איזה מאפיית בורקסים? מה קרה, פודגבר הפסיקו לבשל?” והתשובה שלנו היא – ברור! מה נראה לכם, שאנשים במעמדנו אשכרה מבשלים דברים לבלוג שלהם? נראה לכם שמרת’ה סטיוארט עומדת במטבח ומקלפת תפוחי אדמה כל היום? נראה לכם שג.יפית הולכת ובודקת סבוני כלים בעצמה? למי יש זמן לזה. פודגבר זה פאקינג קונגלומרט.

מצד שני, גם קונגלומרט צריך לאכול. ורצוי שזה יהיה מאפה חם, פריך מבחוץ, רך מבפנים, ממולא בזעתר, מנגולד והרבה שמן זית. ואם אפשר שלא יעלה יותר מ-4 שקלים.

ענן פחמימות ממולא בגן עדן

כשם שהגנים הבאהיים ידועים כאתר דתי לבני הדת הבאהיים ולחברי כת התיירים הדוש-בג’ז כך ואדי ניסנס ידוע כאתר עלייה לרגל לגרגרנים. יש פה כמה מקומות יחסית מפורסמים: פלאפל הזקנים ומישל, שווארמה אמיל, נדימה, קצביית אבו-שקארה ועוד. אפילו סנדביץ’ ברכה נמצא ממש קרוב. אין ספק שזה מקום מעולה לשימור סגנון החיים הפוד-גברי (אכילה עד לשובע – תקיעה – דחיפה – דחיסה – כאב בטן – מנוחה – אכילה).

הבעייה בואדי היא שמרוב אוכל לא רואים את הבורקס. תמיד עברתי על פני מאפיית כורי בלי להניד עפעף במה שעתידה להיות אחת מהטעויות הגורליות ביותר בחיי (רק לחשוב כמה עוד בורקסים יכולתי לתקוע). מדובר במקום פיצי שחצי ממנו תפוס על ידי שלל מכונות ליצירת פיתות והחצי השני תמיד מפוצץ בלקוחות. הם מכינים שם מדי יום פיתות טריות, מנקיש (פיתות עם זעתר), בורקס גבינה מעולה וגולת הכותרת – פטאייר זעתר ומנגולד.

פטאייר זה מאפה בצק בצורת משולש. הבצק הוא רך ברובו וקצת פריך בפינות ומגיע גם בגרסא של חיטה מלאה. הפטאייר יכול להיות ממולא בכל מיני דברים וכאן אצל כורי ממלאים אותו בתערובת חמצמצה של זעתר, מנגולד ושמן זית. לפני שהולכים מבקשים לזרוק אותו לכמה שניות לתנור פיתות ויוצאים איתו לרחוב הקר. השקית נייר ישר מתמלאת בשמן (עובר את מבחן פוד-גבר), הפה מתמלא בטעמים מנחמים והלב מתמלא באהבה לאופה.

בקיצור: מאפיית כורי, רחוב ח’ורי 43 בואדי ניסנס, חיפה. תכנסו, תגידו יפה שלום ואז תכינו שקית עם שני פטאייר, שני בורקס גבינה ומנקיש. תבקשו שיחממו לכם, תמצאו פינה שקטה בואדי ותאכלו עד שהבטן כואבת.