שבוע הבירה הבינלאומי – יריד BIRA
רופאים ממליצים על כוס בירה אחת ליום, להורדת לחץ הדם. אנחנו בפודגבר ממליצים על שלוש כוסות בירה ליום, להורדת לחץ באופן כללי. אני מכיר רופא שגם ימליץ על שלוש כוסות בירה ליום, אבל הוא לא מקבל לקוחות של שום קופת חולים והקליניקה שלו נמצאת בתוך קבינה של טנדר.
משמאל - שימאי כחול, מימין - נראה לי טובורג.
אם אתם שתייני בירה כבדים, אתם בטח לא צריכים שום המלצה של רופא. אתם רק צריכים שיהיה לכם מקום טוב להכיר בירות חדשות ובטח תתעניינו גם בלשמוע כמה הרצאות על בירה. האנשים הטובים מ”איש הענבים” ביפו מארגנים בשבוע הבא יריד ותחרות בירה שכולל הרצאות, טעימות, ארוחות ואפילו פרסים (לבירות, לא למבקרים). אנחנו התקמבנו על כניסה זוגית ליריד ואנחנו נשמח להעניק אותה לכם, אבל על זה נדבר אחר כך.
כמה פרטים על התחרות הזאת: אנשי “איש הענבים”, שהם האנשים האלו שמקבלים משכורת על זה שהם שותים בירה ולכן יש להם את העבודה הטובה ביותר בעולם, החליטו שצריך לעשות איזה אירוע שבאותו זמן יפתח את השוק הישראלי לטעמים חדשים מחו”ל ויפתח את השוק החו”לי לבירות בוטיק מהארץ. הם החליטו שצריך לחלק איזה פרס הוקרה בינלאומי לבירות, או באנגלית: Beer International Recognition Award, ואיזה צירוף מקרים מדהים זה שבראשי תיבות זה יוצא BIRA. לא יודע מה הם היו עושים אחרת.
בתחרות משתתפות בין 120 ל-180 בירות (הימור שלי – הם הפסיקו לספור בסביבות 90) כשכל בירה נמדדת בפני עצמה במונחים של מראה, ריח, טעם, החלקה בגרון ונראה לי שגם על פי איך נראית הבחורה שמגישה אותה. כל בירה מקבלת ציון בין 0-100 מכל שופט, ואז משקללים ממוצע של 6 שופטים לציון של ועדה, ויש 3 וועדות. סך הכל כל בירה תקבל ציון בין אפס למאה עם דיוק של שתי ספרות אחרי הנקודה, שזה יותר טוב מהציונים שאני יודע לתת: “טעים” ו-“לא טעים”.
ככה נראה הטופס, אם אתם רוצים להעמיד פנים שגם אתם שופטים
ופה מתחיל הקטע המצחיק. מכל הבירות שמשתתפות בתחרות תיבחר ה-Grand Champion, שזו הבירה שרצה הכי מהר או קופצת הכי גבוה (אבל אל תתפסו אותי במילה – אני כבר הייתי די שתוי כשהתחילו לדבר על זה). וגם, מכל ארץ ייבחר אלוף אזורי (למשל, יהיה Grand Champion of Belgium וזו כנראה תהיה בירה שאפשר לקנות רק באיזה מנזר אחד ספציפי שאף אחד מכם אף פעם לא יהיה שם). יהיו גם אלופים לפי קטגוריות וגם אלוף פיקוד דרום יבוא לבקר. חוץ מהאלופים יחלקו גם מדליות: מדליות כסף, זהב וזהב כפול. אני הצעתי שיחלקו זהב-זהב, זהב-כסף וזהב-ארד, אבל נעזוב את זה. ואם זה נשמע לכם שיהיו הרבה פרסים, אז בטח תופתעו לשמוע שיש גם פרסים על השתתפות, ושאם אתה מסדר את כל הצעצועים בחזרה בארגז לפני שאתה הולך לישון שנת צהריים אתה מקבל מדבקה של סמיילי לשים על החולצה ולהראות לאמא שלך כשאתה חוזר מהגן.
דיברנו על אמא שלך, וזה מזכיר לי: אחרי שפותחים (או “מנקרים”) חבית בירה, חייבים לגמור אותה תוך שלושה ימים, אחרת יש מרירות נורא חזקה. חוצמזה, בירות בלגיות מחויבות, על פי חוק, לכתוב שהתוקף פג תוך 5 שנים, אך למעשה בירה בבקבוק סגור רק הולכת ומשביחה עם הזמן, שוב – בדיוק כמו אמא שלך. חוץ מזה, לבית הלבן יש מבשלת בירה משל עצמו, לאורחים של אובמה. פריטי טריוויה כאלה, ועוד, קיבלתי מבחורה שדיברה בזמן שאני שתיתי מהבירות שהיא נתנה לטעום במהלך הרצאה על בירות בלגיות. הדבר הכי חשוב שאני למדתי מההרצאה הזאת: כן, בירות בלגיות זה טעים.
כמו אש קאצ'ם, גם אני חייב להשיג את כולם.
נעבור לדוגרי: יש לי כרטיס כניסה זוגי ליריד ויקבל אותו מי שיספר לנו, כאן בתגובות למטה או בעמוד הפייסבוק שלנו, על המקום, הזמן או האירוע הכי מוזר שהוא היה בו תוך כדי שתיית בירה. מי שמצרף תמונה של האירוע הזה מגדיל את הסיכויים לזכות. המקום הראשון יקבל כרטיס כניסה זוגי לכל ימי האירוע, המקום השני יקבל את הדבר הזה בתור פרס ניחומים. על הזוכה נכריז ביום ראשון בערב.
בשביל פרטים נוספים על התחרות והיריד: http://www.biracompetition.com/
בשביל הסיכוי שלך להיכנס לאירוע בחינם: http://www.facebook.com/foodgever
11 תגובות
כתוב תגובה
עדכוני פודגבר
לאחרונה בפודגבר
בלאדי ג’חנון
השופטים
מאפיית כוריגם בפייסבוק
קטגוריות
בלוגים שאנחנו אוהבים לאכול
פרסומות
ארכיון
- July 2016
- January 2013
- December 2012
- August 2012
- July 2012
- June 2012
- May 2012
- April 2012
- March 2012
- February 2012
- January 2012
- December 2011
- November 2011
- October 2011
- September 2011
- August 2011
- July 2011
- June 2011
- May 2011
- April 2011
- March 2011
- February 2011
- January 2011
- December 2010
- November 2010
כסטודנטית, עבדתי במשך שנתיים בספריה המרכזית של האוניברסיטה העברית. בימים שהבוס לא הגיע לעבודה, הספרנים היו עורכים מירוצי עגלות ספרים ברחבי קומה חמש, יוצאים להפסקות של שעתיים וחצי וקונים בסופר של האוניברסיטה בירה שטרן, שבאופן חשוד עלתה רק 5 שקלים לבקבוק. בימים נאים היינו עולים לגג של הספריה, כדי לשתות אותם שם ובימים נאים פחות, שותים אותה מאחורי הדלפק של עמדת המודיעין.
כדרכו של פודגבר, אני אתעלם מההוראות ואלך על כמות על פני איכות.
סיפור הבירה שלי קרה כשהייתי סטודנט לעיצוב תעשייתי בחילופים בארה”ב.
בדירת הקולג’ הדלוחה שגרתי בה.
הייתם מצפים שזה יהיה המקום הכי טריוויאלי לשתות בו בירה, אבל למעשה, זה בדיוק מה שזה היה.
ערב אחד ג’סי, חברה של ג’ואל (אחד השותפים לדירה) הגיעה אלינו וסיפרה שיש לה בעיה קשה שאנחנו חייבים לעזור לה איתה. היה לה איזה פרוייקט אמנות ללימודים שהיא הייתה חייבת 100 בקבוקי בירה ריקים בשבילו ולא היה לה מאיפה להשיג אותם.
בעצם, זו לא הייתה הבעיה. כי היא כבר קנתה 100 בקבוקי בירה.
הבעייה הייתה שהם היו מלאים…
זה נראה בערך ככה – http://tinypic.com/r/35029vm/7
וגם ככה – http://tinypic.com/r/2h3rmnm/7
מיותר לציין שעם קצת עזרה מחברים הכל אפשרי וכשיש רצון יש דרך.
וכשיש בירה יש מי שישתה אותה.
אחרי כמה שעות, כמה משחקי פרו-אבולושן שבהתחלה נראו ליגת האלופות ובסוף נראו הליגה למקומות עבודה וכמה פיצות בצד, סיימנו את בקבוק הבירה האחרון.
העולם כנראה לעולם לא יעריך את סיפור הגבורה שלנו. לעולם לא ישירו שירי תהילה אודות אותו לילה בפרובידנס, רוד איילנד.
בסך הכל היינו כמה גברים שעשו את מה שהיה צריך לעשות (ואני לא זוכר בדיוק מה זה היה, הזכרון של רוב הערב הזה די מטושטש)
בתקופת הסדיר שלי, בתור מפקד שעולה לעמדות נידחות לכמה ימים היה חשוב לשומע על מורל, אז היינו מביאים צ’ופרים כמו ממתקים בכמויות, פלייסטיישן ולפעמים גם בירות.
פעם אחת היינו בעמדה הגבוה בצהל (לפחות אז) שלקח איזה דקה רק כדי לעלות את כל המדרגות שלה.
בזמן שאנחנו רובצים ושותים פתאום מגיע המג”ד.
אחד החבר’ה רץ למטה לפתוח כשהשניים האחרים בלי לחשוב יותר מידי מסדרים (מסתירים) את הפלייסטיישן, ואחד מתצפת מחכה שהוא יכנס למבנה. מהרגע שנכנס ידענו שאין הרבה זמן, פתחנו חלונות והשלחנו את הבקבוקים החוצה להסתיר כל ראיה… (במקביל אחד מסדר את מדים שעליו, שיראה יצוגי…)
למזלנו לא נתפסנו, אבל זה בהחלט שיפר את מצב הרוח באותם ימים, והוסיף עוד מור”ק לחבר’ה.
יקי, מזכיר לי סיפור על חבר שהתעורר על סטי”ל אחרי לילה של הוללות. הבעיה היתה שהספינה עגנה בנמל והסתבר להם שיש ביקורת בדרך.
בלי לחשוב פעמיים החבר תפס כמה בקבוקים ריקים וזרק מהסיפון – רק כדי לגלות שהם צפים שם ליד.
בעלי היה לפני שנים באי בורקאי בפיליפינים. היתה שם רפסודה (דק) 100 מטר מהחוף שהיתה מעין פאב עם המון בירה (כמובן). כדי להגיע, היה צריך לשחות אל הרפסודה ומכיוון שהיתה בעיה לגבות כסף (שטרות), האורחים היו שוחים עם כסף קטן (מטבעות). בעלי מאוד מאוד אוהב בירה. (וגם אני)
לפני מספר שנים ניסיתי להתקבל לבצלאל, למחלקה לארכיטקטורה. במבחני הקבלה, בין היתר, הייתי צריכה לאייר משהו ואת המשימה הזו בחרתי לבצע בחדר השירותים. (כן, כן). באותו הזמן, שעה 11:00 בבוקר ביום לימודים רגיל בבצלאל, נערכה מסיבה לסטודנטים בקמפוס. הבירה נשפכה שם כמים והסטודנטים נכנסו ויצאו מחדר השירותים הלומים אלכוהול. לא היה פשוט כלל להתרכז במשימה שקיבלתי ולכן החלטתי שהטוב ביותר לביצוע המשימה, היה להצטרף לשתייני הבירה. היה אחלה, אבל לא התקבלתי לבצלאל.
מה?! למה אף אחד לא חשב לשמר את המסורת הזאת! לנו מעולם לא היתה מסיבת קמפוס עם אלכוהול ביום לימודים רגיל!
Q
כמו שאתם יודעים לימודי ההנדסות באוניברסטאות הם לא קלים, במיוחד הקורסים במתמטיקה שמתגאים בממוצעים שנשמעים כמו יום חם באילת.
כשניגשתי בשנה הראשונה ללימודים למבחן בחדו”א אחוז אימה ומקווה לקבל את הציון הנכסף של 56, נגלה לעיני מראה לא שגרתי. סטודנט שניגש לבחינה כשעל שולחנו מונחות לא פחות מ4 פחיות בירה גדולות. החלטתי ששלוק בירה יכול לעשות רק טוב והרמתי איתו לחיים.
3 שעות ו2 ליטר בירה מאוחר יותר, פגשתי שוב את הסטודנט בשירותים, שם הוא הרבה לבלות במשך הבחינה (טוב, אי אפשר להאשים אותו..) והתחלתי לחקור אותו על פשר המעשה המוזר והסיפור הוא כזה:
מדובר בסטודנט מוצלח משנה ב’ שבמשך כל השנה העביר שיעורים פרטיים לסטודנטים שנה א’ בקורס. לאחר שנה של טחינת החומר הוא הרגיש כל כך בעניינים שהחליט לגשת כדי לשפר את הציון 90 השנוי במחלוקת שהוציא בבחינה שניגש בשנה א’.
לא רק שהיה לו את האומץ לשפר ציון כזה, הוא אפילו הגדיל לעשות והתערב עם חבר (על ארוחה) שהוא ניגש לבחינה שיכור ומוציא 100.
מקורות יודעי דבר דיווחו לי מאוחר יותר שהוא נכשל במשימה והוציא רק 95!!!
הגענו לברלין לפני כשנתיים (בחורף) ולהפתעתנו הרבה התקיים שם פסטיבל איחוד ברלין, מזרח ומערב. זה היה מחזה מרהיב עם המוני אנשים, הכל מאורגן כפי שהגרמנים יודעים. היה מופע מדהים של בובות ענק ובני אדם ששימשו כאקרובטים המניעים את הבובות הענקיות שסימלו מזרח ומערב שהיו לבושים בצורה מיוחדת. התחברנו עם כמה גרמנים, לא דווקא מברלין עצמה ,אלא גם עם נגן מפרנקפורט .בן אדם מדהים. עיר קוסמופוליטית. וכמובן שהיו שם דוכנים של נקניקיות טובות ובירות משגעות. ושתינו ונכנסו לראש טוב. גם לאחר מכן שטיילנו בעיר ,לא רחוק מן החומה התקיים משחק כדורגל ואיך לומר ,האוהדים כבר מגיל 0 שותים בירה. לא היינו מתפלאים אם תינוק בן יומו כמעט בעגלתו היה מחזיק בקבוק בירה, כולם אבל כולם החזיקו בקבוק בירה ביד ושתו. מחזה מרהיב. חוויה נהדרת
[…] [שתי קולגות שהיו גם הן בערב הצגת הכנס וכתבו עליו: לא סוגרת ת'פה, הגרגרנית. על התחרות עצמה והנהלים מרחיב פוד גבר] […]