רולים וייטנאמים

עשינו מסיבת השקה חגיגית לבלוג. זה אומר שמעכשיו אנחנו רשמית בלוג. כן, זה אומר שעכשיו מצופה מכם להציק לכל החברים שלכם ולהגיד להם לקרוא פודגבר. גם בפייסבוק וזה, זה מאוד כיף. לכבוד מסיבת ההשקה רצינו להכין מאכל גברי, משהו שהולך יד ביד עם השם המחייב פודגבר. אז הלכנו על רולים וייטנאמים.

הם נראים בערך ככה ואני מבטיח לא לדבר עליהם יותר מדי

הבעיה עם הרולים האלו, מעבר לעובדה שהם במרחק קוביית טופו ומיץ קראנבריז מלהיות המאכל הכי נשי שיש, זה שאין שום דבר לכתוב עליהם. אבל מעז יצא מתוק וביום מסיבת ההשקה והרולים התרחש גם מאורע אחר בסצנת האוכל הישראלית, חשוב כמעט כמו השקת פודגבר. אני מדבר, כמובן, על גמר מאסטר שף.

המצרכים לרולים מצריכים קפיצה לסופר, ועדיף שתלכו למדף הזה של המוצרים האסייתים. לרולים עצמם אנחנו צריכים דפי אורז, אטריות שעועית (לפעמים קוראים להן אטריות זכוכית), כרוב, גזר, מלפפון, חזה עוף, רוטב צ’ילי מתוק, אינה אחת, סמדי אחת ואלקנה.

זה נכון שאלקנה לא זכה בתואר מאסטר שף, אבל אין ספק שהוא הפוד גבר של התוכנית. כל המנות שהוא הכין היו בשר מגולגל בתוך בשר אחר. שזה קצת כמו הרולים שאני מתחמק מלכתוב עליהם, אבל ממש לא. בגמר אלקנה הכין מנה שהיא בגדול משה בתיבה. פודגבר. במקום השני בתחרות הפודגבר זכה כמובן איציק עם מנת הקרפצ’יו-אובייקט-מיני שלו. איציק טוען שהוא מעולם לא התייחס אל אישה כאל אובייקט מיני, אבל אין ספק שלקרפצ’יו הוא שלח כמה מבטים גסים.

פסטורלי, אה?

בקשר לכתבה שהייתה בידיעות בסופ”ש שחשפה “דברים רעים” על אייל שני – לא קראתי, וגם לא כל כך מעניין אותי מה כתוב שם. מצחיקה אותי ההמולה שהייתה מסביב לזה – די ברור שבנאדם שמדבר על אוכל בתשוקה כזאת ירתיע אנשים. אני די בטוח שבכל הכתבה הזאת לא היה אפילו מתכון אחד. אז למה לקרוא?

את חזה העוף חותכים לקוביות/רצועות דקות, עוטפים בצ’ילי מתוק (אני שמתי ליקר Y במקום ויצא מגניב אש) ומטגנים עד להשחמה. כתבתי “עד להשחמה” כי זה מה שתמיד כותבים במתכונים, אבל מה שאמור להיות זה שהעוף יהיה מוכן ברמה שתרצו לאכול אותו. הוא לא יעבור שום בישול/חימום נוסף.

אטריות שעועית - הדוקים של הטבע

חותכים את הירקות לרצועות דקות ומבשלים בקצרה את אטריות השעועית על פי ההוראות. הן מוכנות כשהן שקופות לגמרי, וזה קורה מהר. חשוב לשטוף במים קרים שלא ימשיכו להתבשל. עם דפי האורז צריכים הרבה סבלנות, חצי מהם יהיו קרועים, חצי מהחצי תקרעו תוך כדי גלגול. בעקרון, מניחים אותם במים שהם שלושת-רבעי מים מהברז ורבע מים רותחים, מחכים שניות בודדות שיתרככו ומעבירים למגבת. עכשיו שמים מהירקות ומהעוף בפנים ומגלגלים.

אתם מאמינים בגלגול, נשמות?

מיכל “איך טעים” אנסקי אמרה לקראת סוף הגמר שבפסח יצא ספר בישול של מאסטר שף, שזה צירוף מקרים נהדר כי בפסח יש לי יומולדת. כשלכם יהיה יומולדת אני אביא לכם ספר בישול של פודגבר, מבטיח.

יש גם שני רטבים שהולכים מגניב עם הרולים. רוטב סלינה ורוטב בוטנים. את שניהם מאוד קל להכין. סלינה זה לא יותר מסילאן וטחינה מעורבבים בכמויות שוות. אם אתם חושבים שסלינה זה שם מטופש, תגידו תודה שזה לא טחילאן. רוטב הבוטנים הוא חמאת בוטנים מעורבבת עם רוטב סויה, עם עדיפות חזקה לכיוון חמאת הבוטנים. את שני הרטבים אפשר לשים בתוך הרולים לפני הגלגול או לטבול בהם את הרולים. איך שבא.

אז נכון שבסוף אינה זכתה. אבל המנצחים הגדולים פה זה אתם, שזכיתם לקרוא עוד מתכון לא שימושי כאן בפודגבר. לקינוח, הנה תמונה של הפודגבר’ז ממסיבת ההשקה.

איזה ירק גברי זה גזר

איך טעים.

מסעדת פאפא’ס

ארבעה מטרים מרח’ אלנבי (בתל אביב, כן? שלא תמצאו את עצמכם בחדרה או משהו), ממש איפה שאי אפשר למצוא חניה, חצי דקה משוק הכרמל ומרחק יריקה מכיכר מגן דוד, יש מסעדה איטלקית אדירה בשם Pappa’s. כאילו, הם קוראים לעצמם טרטוריה אבל זו בעצם מסעדה.

לא בתמונה: הומלסים, המשיח מתל אביב וקו 25

עכשיו, בגלל שאני שמוק פסימיסט שאוהב להסתכל על חצי הכוס הריקה, ואז לשבור את הכוס ואת כל השאר הכלים שעל השולחן (ואז לבכות בלילה לתוך הכרית, אבל לא משנה עכשיו) אז אני אתחיל מהדברים הרעים שיש לי להגיד על המקום הזה: הפיצה שאכלתי לא הייתה טעימה כמו הפסטה, והם לא זיהו שאני בלוגר אוכל מפורסם ובעל כבוד ועוצמה ולכן לא פינקו אותי בשתייה וקינוחים על חשבון הבית. (הם אפילו נתנו לי חשבון בסוף! חוצפה!)

אבל כן, זה הדבר היחידי הרע שאני יכול להגיד על המקום הזה. למנה ראשונה אכלנו ארנצ’יני (באיטלקית: תפוזים קטנים) שעלו לנו 22 ש”ח לשני כדורי אורז גדולים ויפים עם מוצרלה בפנים ורוטב עגבניות בחוץ. איזה כיפים הם היו, הייתי אוכל בכיף עשרים כאלה. זו מנה יחסית פשוטה וטעימה, אז במקום לתאר את הריחות והטעמים (מריח טוב, טעים) אני אשאיר אתכם עם התמונה הבאה.

ובזיליקום, היה גם עלה אחד של בזיליקום

התמונה הזאת הזכירה לי עוד משהו שקצת הפריע לי בפאפא’ס, קשה לצלם בתאורה הקצת חשוכה שיש שם. למנות העיקריות הזמנו פיצה עם רוטב ירוק בשם ספינצ’י שעלתה, אם אני זוכר נכון, 42 ש”ח. על הפיצה עצמה אין הרבה מה להגיד (או כמו שהנסיינית תיארה את המנה: “טעים, טעים כזה, טעים.”) אבל המלצרית שהביאה אותה הייתה סבבה לגמרי; היא סיפרה לנו שהביאו סלייסר חדש לפיצה והיא מאוד מתרגשת ממנו, ושהיינו צריכים לראות כמה היא התרגשה כשהם קיבלו מטאטא חדש. במאמר מוסגר אני אספר שאם יש משהו שאני יותר אוהב מלספר בדיחות קרש למלצרים, זה כשמחזירים לי באותה מטבע. במאמר פחות מוסגר אני אגיד שהשירות היה סבבה לגמרי.

פעמוניות עם אספרגוס וקטלי חזיר - לא אשמתי, ככה הם רושמים

נעבור למנות הפסטה, שמגיעות בשני גדלים. המנות הקטנות מתומחרות בין 28 ל-38 ש”ח, הגדולות בין 48 ל-68 ש”ח. כשהמנות היקרות יותר הן המנות עם השרימפס או הסרטנים או כל מני דברים כאלה שאני אלרגי אליהם. מנת הקמפנלי אספרגוס, בייקון ואפונה הייתה הצלחה. תנו לי לענות על השאלה הכי דחופה שלכם: קמפנלי זה פעמוניות באיטלקית. מנה מגניבה עם טעם מעושן חזק ופסטה איכותית וטרייה. הם גם היו נדיבים בכמות הבשר והאספרגוס – נדיבות בפסטה זה חשוב.

ניוקי פטריות וטרטופו, כלומר פטריות וכמהין, היה מצוין. הכמהין נתנו טעם פטרייתי חזק ומודגש שעשה את המנה הזאת מאוד רחוקה מהפסטה שמנת פטריות שאתם מכירים מהבית קפה שליד הבית. הרוטב לא היה על בסיס שמנת אלא על טהרת הפטריות. קצת פיקנטי ומאוד טעים. אני לא אוהב כל כך להזמין ניוקי במסעדות כי מסעדות אוהבות להתקמצן עליו. לא בפאפא’ס. המנה הגדולה, ב-48 ש”ח, הייתה נדיבה ומספקת.

רדיאטורי עם חזה אווז ברוטב שמנת פטריות היו גם מצויינים. לא שזה טריוויאלי – שמנת זו אחלה דרך לטבח להגיד “אין לי שום דבר יצירתי להכין אז אני פשוט אשפוך פה מיכל שמנת”. לא, לא ניסחתי את זה מספיק כמו אייל שני, התכוונתי: “כשהשמנת חונקת את הפסטה זה כמו עובדת זרה שחונקת תינוק שאך נולד”. אייל, אתה שף גאון אבל בן אדם מופרע.

לגמרי, אבל לגמרי סטיתי מהנושא. היה טעים, כן? למרות שזה רוטב שמנת. ולמרות שהמנה הזאת מזכירה בשם ובמראה את הקמפנלי מלפני שתי פסקאות (כי חזה אווז זה תחליף כשר לבייקון, לא?) באו לידי ביטוי טעמים אחרים לגמרי, שעשו מאוד שמח על הלשון ובבטן והצדיקו בקלות את 58 השקלים ששולמו על המנה.

רדיאטורי. באיטלקית: הדבר הזה ששמו לך בש"ג כששמרת ובמקום לחמם עשה קולות של טפטופים כאילו הוא עומד להתפוצץ עליך, אבל זה מגיע לך כי במקום לשמור עשית סודוקו.

על פי האתר שלהם, יש גם עיסקיות צהריים שכוללות שתייה ומנה ראשונה במחיר של העיקרית. יש גם ארוחה זוגית ב-160 שקל למתפנקים. האתר שלהם גם סיפק לי את רוב התמונות, אבל זה כי כל מה שצילמתי שם יצא חשוך. ממליץ בחום. וכדאי מאוד שבפעם הבאה שאני שם אני אקבל משהו על הבית. דיר באלאק.

פאפא’ס, רח’ הלל הזקן 12 ת”א

פינת הסטודנט הרעב: ביצת עין וגבינה

אייל שני: “שלום פודגבר, מה הכנת לנו היום?”

פודגבר: “זה סתם, פשוט ביצת עין עם גבינה צהובה וזעתר”.

אייל שני: “ולמה בחרת להכין לנו דווקא זה? האם זה לחץ הזמן שדחף אותך לבשל מהר, בלי לחשוב, להתחבר לרמות העמוקות ביותר של האישיות שלך ולהוציא את המנה הזאת? או שהמראה של המקרר הריק ממצרכים הצית בך השראה רותחת שכזאת, שזרמה לך בעורקים ויצאה לתוך המחבת?

פודגבר: “אה.. אני דווקא חושב ש,”

אייל שני: “אני מבין מה שאתה אומר. מה שאתה אומר לי, זה שבעצם אתה לקחת את הביצה, שהיא סיפור הבריאה כולו מכומס לתוך מבנה עגלגל מושלם, ושמת אותה על המחבת הלוהטת, כאילו אתה אומר לה: ‘תני לחום הזה לעטוף אותך בדיוק כמו החום של תינוק היוצא מתוך רחם לתוך חיים חדשים'”

פודגבר: “כן, אממ, פשוט שברתי אותה למחבת,”

אייל שני: “ואי אפשר שלא להסתכל על החלמון של הביצה, מתייסר על חייו האחרונים, ובדיוק אז אתה מחליט לשים עליו את הגבינה הצהובה הזאת, נוכלת רמאית שכמותה, שבחיים לא הייתה מדמיינת שהיא תיזרק למחבת לוהטת יחד עם החלמון המבעבע, ועוד ותזכה למשב רוח של זעתר מיד אחר-כך”.

פודגבר: “כן, המתכון הזה במקור הוא של,”

אייל שני: “אז מה שאתה מנסה להגיד לי, זה שהמנה הזאת לא באה סתם. את המנה הזאת את הבאת מהילדות שלך, כשהיית צריך להפוך ביצים לאחים הקטנים שלך כי אמא לא תבוא יותר, דרך השירות הצבאי שבו כולם צחקו על ההוא שלוקח למסע כומתה סנדויץ’ עם ביצת עין, ועד לרגע שבו אתה מבין שביצת עין היא לא סתם עוד מאכל שאתה אוהב. היא תכלית קיומך, מוסא,”

פודגבר: “אהם, זה פודגבר”

אייל שני: “היא נותנת לך משמעות לחיים, היא הסיבה שאתה קם בבוקר מוסא, ורואה את ביצת העין הגדולה הזאת זורחת מעבר לאופק. הדברים שאתה אומר כאן, דרך המנה הזאת, הם מרתקים אותי”.

פודגבר: “תודה”.

אייל שני: “אז אני רוצה להגיד לך משהו. אני מסתכל על המנה הזאת, והיא מכוערת, זאת מנה עצובה, יש פה כל כך הרבה טעויות שזה פשוט נורא. ואני מתכוון לזה בצורה הכי חיובית שאפשר. תודה רבה לך, פודגבר. אתה ממשיך איתנו גם לשבוע הבא”.

ועם המחווה הכה מתבקשת הזאת לאליל הטלויזיה (ולא חשוב מה יכתבו עליו ב-7 לילות, אני חולה עליו), אנחנו שמחים לפתוח את פינת הסטודנט הרעב – דברים טעימים ומהירים שאפשר להכין גם אם כל מה שיש לכם במקרר זה צ’ילי מתוק ותערובת תיבול לפיצה כפול עשר.

עבור המתכון של היום (ולקרוא לזה מתכון זה כבר קצת מעליב), שהוא באדיבות אמא, כל מה שאתם צריכים זה ביצה, גבינה צהובה וזעתר. מטגנים ביצת עין, כמו שאתם אוהבים, וכשהחלבון כבר קשה אבל החלמון עדיין נוזלי, מניחים מעל פרוסת גבינה צהובה, ואז משב רוח נדיב של זעתר. בשלב הזה מכסים את המחבת, מורידים את האש ונותנים לביצה להתבשל עד הרמה שאתם רוצים (אני אוהב אותה רכה, כמעט נוזלית, זה לוקח בערך 4 דקות מהנקודה שכיסיתם). שמים בפיתה ויש לכם אחלה וריאציה לביצת עין וסטודנט רעב אחד פחות. בתיאבון.