היינו במלון דן אכדיה

הזמינו אותנו לאירוע בלוגרים במלון דן אכדיה בהרצליה. שזה מצויין, כי אנחנו אוהבים להיות מוזמנים לאירועים (כאלה שלא צריך לשים צ’ק בכניסה), וכי היה אוכל מפנק והיינו שיכורים קלות. לא נתעמק בפרטים האובייקטים כי מספיק אנשים כתבו על זה לפנינו (מעניין שאף אחד לא כתב עלינו, היינו מסמר הערב) אז תעברו על כל הלינקים, תתרשמו, ואז תשמעו מה יש לנו להגיד.

האירוע: השקת תפריט הטפאסים החדש. המשתתפים: שמות בכירים כמו מנכ”ל מלונות דן, מנכ”ל דן אכדיה, סמנכ”ל מזון ומשקאות ויכול להיות שגם סגן ראש חטיבת הממולאים. האוכל: יהודי עם טוויסט מודרני, קומפלט עם כבד קצוץ וקרפלך שהפכו לדים-סאם. האוכל המפתיע באמת: הגרסה של השף אריק פורת לסנדוויץ הטוניסאי שלנו, עם בטטה מבושלת בוואקום ותפוצ’יפס מתפוחי אדמה סגולים.

ובמקום טונה, ג'חנון.

שיהיה ברור: אנחנו מאוד נהנים כשמזמינים אותנו לאירועים כאלו. במיוחד כששומעים רכילויות על מערכת כיפת הברזל הפרטית של מלון גני דן באשקלון (צוות של עשרה צלפים שעולה לגג כשיש צבע אדום) או על המיטות שמגיעות עם מזרק אינסולין בילט-אין לטיפול בחולי סכרת (למנכ”ל של רשת דן יש חוש הומור מוצלח). אהבנו גם את העובדה שהרשו לנו להכין לעצמנו את האוכל, או במילים אחרות, לשחק באוכל שעלה הרבה כסף עם סכינים שלעולם לא יהיו לנו. אחרי ששבענו לחלוטין מהטפאסים, התחיל להגיע לשולחן האוכל האמיתי. אז פתחנו כפתור במכנסיים והמשכנו לאכול.

ככה נראה גבר מאושר

לשולחן הגיעו, יחד עם השף הנחמד אריק פורת, כל מיני מנות ממש טעימות. בלטו – פלפלים קלויים ברוטב אנשובי, פרגיות על מקלות של קנה סוכר (זה המנת-אחות של קבבונים על מקלות קינמון. בקרוב: אנטריקוט על נחש מגומי), צלחת של נתח קצבים, ארטישוק אדיר, וגם חשבון של אלף שקל. סתם, נראה לכם? השף שהתגלה כקורא וותיק של פודגבר (משם הוא שואב את רוב ההשראה שלו) סיפר לנו איפה הוא אוהב לאכול (בחו”ל,  על חשבון המלון), איפה מוצאים פירות וירקות נדירים (חצי חינם הוד השרון), וגם – רשמו לפניכם – הסכים לפנק אתכם בפוסט מיוחד בקרוב.  אבל יש סיכוי שהוא חשב שאנחנו מידיעות אחרונות כשהוא אמר את זה.

אהבנו גם את הגישה של השף של המלון: אוכל מצויין יבוא מחומרי גלם טובים ובלי הרבה פלצנות. ככה גם היה האוכל באירוע הזה, גורמה ב(אלף) שקל. אבל אתם, שאתם לא במלון, אחרי שחזרתם מהבוחן הנוראי ההוא שהיה ביום שישי, אתם לא בדיוק תגלגלו לכם דים סאם, ולא תזליפו לעצמכם שמן זרעי חרדל וצנון שחור מעל הקרפציו, ובטח שלא תאכלו ארטישוק מוחמץ. אין דאגה, הנה מקבץ מתכונים פשוטים (בלי תמונות, וברור שלא מקוריים שלנו) שתוכלו להכין ברבע שעה לפני ארוחת הסדר (או אפילו תוך כדי “כרפס יחץ”) ולצאת מאגניבים. נתחיל, כמו שרק הגיוני, עם הקינוח: הם קראו לזה מרק פירות טרופי, ואנחנו נקרא לזה סלט פירות כתום, קל וטעים-אש: פלחי תפוז במיץ פסיפלורה, זה הכל. מתכון שהוא השם של עצמו.

ואת התמונה הזאת גנבנו מ"הקדירה של ששת" כי לא הבאנו מצלמה

נמשיך עם הדבר שיגרום לכם להתאהב מחדש במצות: ממרח בצל. המון בצל על מחבת עם מעט שמן ואש נמוכה. אנחנו מכוונים לצבע חום-בהיר-מקורמל ובשום אופן לא שרוף. כשהגיע לצבע הנכון מורידים מהאש וטוחנים בבלנדר מוט או מה שיש לכם. הםהגישו את זה כתוספת לקרפלך (תחליף לבצל מטוגן האלמותי) אבל אתם תוכלו לשים את זה מעל המצות, ליד הגפילטע פיש, מתחת לכבד הקצוץ – או כל שילוב מעורר תיאבון של מילת יחס ומאכל חג.

משמאל לימין: בקר, עוף, בצל

אם גם אתם בלוגרים שהיו באירוע, אתם בטח חושבים לעצמכם – אה, הנה שני החובבנים שצילמו עם הפלאפון. אם אתם עובדים בדן אכדיה אתם בטח חושבים לעצמם – אה, זה שני המסתננים שהשתכרו על חשבון המלון ובסוף גם גנבו מגבות מהחדרים. ואם אתם קוראים קבועים של הבלוג, אתם בטח חושבים לעצמכם – הנה, גם אלה התמסחרו לי. הולכים להשקות מפוארות במלונות על הים, אוכלים בחינם על חשבון כספי ציבור, ובסוף עוד דואגים לספר לנו בדיוק מה הם אכלו. והאמת? כולכם צודקים לגמרי.

ואתם יודעים מה? אם יזמינו אותנו לעשות את הסדר במלון דן אכדיה – ועוד איך נבוא. אפילו יש לי הרגשה שאני יודע איפה הם מחביאים את האפיקומן.

(במכנסיים שלי)

הנזיד של האיריות הלסביות מגואטמלה של ויצמן

יש גברים שיודעים מה טוב בשבילם. שלושה כאלה תוכלו למצוא כאן בפוד-גבר ואנחנו נסביר. הרבה גברים היו שמחים אם אישה היתה מזמינה אותם לארוחה. זה בגלל שהם ראו יותר מדי סרטים של בנות: הם חושבים שהסלט כוסברה של אבא של יוני ישמש כאפרודיזיאק, שדבר יוביל לדבר ובסוף הם יאכלו סנדביץ’ פסטרמה תוך כדי הסקס עם הבחורה. במציאות, מה שתקבלו זה כאבי ביצים וארוחה שכוללת עלי רוקט ושיחה על העתיד. מה שבאמת משמח זה הזמנה לארוחה גברית. כזאת קיבלנו מויצמן, יקיר המערכת (אנחנו מאוד זולים בפרגונים למי שמכין לנו אוכל), וככה מצאנו את עצמנו 4 גברים סביב שולחן ובינינו 2 ק”ג של כתף בקר. מבושל בבירה.

הנזיד - מאירלנד, הצלחות - היישר מהבויידעם של סבתא

במוצ”ש הגענו לויצמן לארוחת 3 מנות: למנה ראשונה יין אדום ושוטים של ואן-גוך (או ואן-חוך למדייקים) דאבל אספרסו, למנה שניה בירה “בזלת” המוכרת לקוראי הבלוג העירניים מהפוסט על תערוכת הבירה ולקינוח עוד קצת יין (נדמה לי שהיו בתוכו אגסים וגלידה ליד).

אצל ויצמן הוודקה נמזגת כמו בירה, והבירה כמו מים והמים כמו וודקה

היום נדבר על הנזיד-בקר האירי. ויצמן מספר שכשעבד בפאב אירי בגואטמלה הוא והבוס שלו תהו מה יכינו לקראת סנט פטריק. בעודם חוככים בדעתם נכנסו לפאב זוג לסביות איריות ושאלו מי הזמין פיצה ואינסטלטורית. טוב, זה לא. אבל באמת הגיעו זוג לסביות איריות והביאו איתן משהו יותר טוב מחומר לסרט פורנו: מתכון!

מה שצריך (ל-5 אנשים):

2 ק”ג בשר לנזיד (גולש) איכותי.
3 כפות שמן.
מלח + פלפל.
2 בצלים גדולים קצוצים.
2 כפות רסק עגבניות שאפשר למהול ב-4 כפות מים – לא חובה.
½1 ספלים בירה גינס או סטאוט אחר (מרפי’ס לדוגמא)
4 גזרים פרוסים.

רשימת מצרכים: בקר, בירה

יש להוריד כל שומן עודף מהבשר ולחתוך אותו לקוביות. בקערה, לערבב  את קוביות הבשר בכף שמן. לבזוק תערובת של מלח ופלפל על הבשר. לחמם את השמן הנותר במחבת גדולה על חום גבוה ולטגן את קוביות הבשר במהירות, מכל הצדדים, ע”מ לסגור אותן. עכשיו, אנחנו מבקשים שלא תהיו מהמעצבנים האלה שאומרים שאין כזה דבר לסגור בשר. ברור שאי אפשר, זה לא דלת. אבל כשמטגנים בשר על אש גבוהה זה נותן לו מרקם פריך ומראה עסיסי. עכשיו – להוסיף את הבצל, לטגן גם אותו. להוסיף את רסק העגבניות, לבשל בחום נמוך חמש דקות. להעביר את התערובת לסיר קדירה.

אני חייב ללכת... שכחתי את הבשר בבית פתוח

למזוג קצת בירה למחבת המרוקנת, להחזיר אותה לאש. להרתיח תוך כדי קרצוף בכף עץ, על מנת להוריד את כל מיצי הבשר מהמחבת. למזוג את התערובת מהמחבת ואת שאר הבירה לקדירה, להוסיף את הגזר ולערבב. לטעום , לתקן  תיבול או מים בהתאם לצורך. לכסות את הקדירה ולבשל על אש נמוכה במשך שעתיים לפחות (כמה שיותר-יותר טוב). לפני הגשה לפזר מלמעלה הרבה פטרוזיליה קצוצה והרים של תפוחי אדמה מבושלים.

חשוב לנו להדגיש שלא משנה כמה פוד-גבר תהיה, אם יש לך פיה מביכה בבית - היא תופיע בפוסט

בתאבון גברים יקרים! ואם לעוד מישהו מתחשק להזמין את צוות פודגבר לארוחה – אל תהססו.

Beers 2011

פודגבר זה לא רק צחוקים וכיף ו”בואו נכתוב על אוכל גברי באינטרנט יהיה מגניב”. זה גם המון עבודה קשה, המון השקעה והמון הקרבה. למשל, ב-11 לינואר, חרף כל הסכנות, אף על פי ולמרות הכל, הלכנו לבקר בתערוכת בירה.

מה לא נעשה עבור קוראינו הנאמנים?

אנחנו יודעים, “תערוכת בירה”, זה נשמע כיף. הולכים קצת למוזיאון, מטיילים במסדרונות, מסתכלים על בירה. הלוואי. במקום מוזיאון נאלצנו לטעום עשרות סוגי בירות, לדבר עם כל מני אנשים במצבים מתקדמים של שכרות (אנחנו, לא האנשים האחרים), להעמיד פנים שאנחנו עיתונאי אוכל על-אמת… כל זה, ועוד בלי לשלם?

טוב, עכשיו ברצינות: הסתובבנו ביד אליהו בין דוכנים קטנים של מבשלות בוטיק לדוכני ענק של בירות עולמיות, בין בירות מתובלות שיוצרו איפה שדודה שלך גרה ל-Special Edition של הבירה שאתה תמיד שותה מול הטלוויזיה, בין אנשים שנכנסו בשביל למצוא בירות חדשות לפאב שלהם ואנשים שפתחו בלוג רק בשביל שהם יוכלו להיכנס לארועים כאלה בחינם.

בהתחלה היה כתוב "פוטגבר", שזה גם די מדויק.

והיו דברים מגניבים, אבל לפני שנפרט על בירות ספציפיות שעשו לנו שמח כדאי לדבר על כמה דברים חשובים. למשל, זה מאוד משמח שכסף לא קנה תשומת לב. כלומר, הדוכנים הגדולים של ההייניקן עם הגיטר הירו היו ריקים לעומת השולחנות הקטנים עם הבירות הלא מסוננות. אנשים לא הסתכלו בכלל על המחזיקי מפתחות עם הלוגואים של גינס אבל נעמדו בתור מסביב לכל בחור שמנמן ומזוקן שמבשל בירה במרתף. ואמנם בירות כמו חרולש זכו להתעניינות בזכות הברמניות הבלונדיניות שמזגו אותן, אבל גם הרבה אנשים התעניינו בבירה המעולה “אלכסנדר” עם הברומייסטר ההולנדי שלה (שאמר לנו שאמורים להגיד חרולש ולא גרולש).

בטח הוא גם יגיד לנו שאנה פראנק הסתתרה בעליית החח

אז טעמנו בירות מהולנד, מספרד, מגרמניה, מאנגליה ומאוקראינה, אבל גם מקרית גת, רמת הגולן, עמק חפר וראמאללה. והמסקנה היא כזאת: איזה כיף זה לשתות בירה ישראלית אסלית, כזאת שהולנדים מבשלים בציוד גרמני מרכיבים אנגליים. וגם – איזה כיף זה לשתות בירה ולרשום את המחשבות שלך תוך כדי, ואז להתעורר בבוקר שאחרי ולראות משפטים כמו “טעם חזק של צ’ולנט”, “ילד בן תשע”, “הבחור עם הזקן” או “קצת כמו קולה שהשאירו עם הפקק פתוח”.

שאלנו אותו כמה אנשים עשו בדיחות סטייל "זו בירה על שם חמותי", והוא ענה "כולם"

אנחנו פה בשביל להגיד רק דברים טובים, אז הנה חופן דברים טובים: הבירה שזכתה לשם “הכהה המרושעת” זכתה בפרס ה-Like (לא צחוק – כתבנו “לייק!” במחברת, ואל תשפטו אותנו – היינו במצב הכרתי מעורפל) בעיקר בזכות הטעם, אבל גם בזכות זה שהיא מיוצרת במבשרת ציון על ידי משפחת רונן: אבא וילד בן 13. ה-Israeli Pale Ale של מבשלת PAVO (מזכרון יעקב, למרות השם הבאלטי) זכתה לתואר “ה-Pale Ale הכי טעים ששתינו באותו יום”, זה נשמע לא משהו – אבל שתינו המון.

אז הגיע לשלב שהיינו קרועים בין שני עולמות: מצד אחד, הפחד שאם נלך לרגע לשרותים אז יקפלו מהר את כל האירוע ולא תהיה עוד בירה ומצד שני הפחד מזה שיציעו עוד בירה. כי קשה להגיד “לא תודה” כשבחור מזוקן מעמק האלה מציע לך את “אביר האלה Crispy”, הבירה שתוכלו להשיג רק בפאב של חבר שלו.

עוד בירות ואנשים שראויים לאיזכור:

דנסינג קאמל - בירת בוטיק תל אביבית מעולה בהמון סוגים עונתיים. וכן, ברקע יש איש עם בנדנה

בירה אובלון מאוקראינה שהדבר הכי טוב שאפשר להגיד עליה זה שהיא עולה 17 שקל ל-2 ליטר

בירה מעולה וממותגת מרמת הגולן ב-4 סוגים: לאגר כהה ובהירה, אייל וחיטה

בירה מעולה מזכרון יעקב ב-4 סוגים: פילסנר, לאגר, פייל-אייל וחיטה

היישר מראמאללה: בירה טייבה, אחלה מן אחלה

סאן מיגל זוכה בתחרות "הבירה הכי לא משהו שהביאה את הברמניות הכי שוות"

ובמקום השני - ארדינגר

מבשלת "נגב" מקרית גת שמגישים Amber Ale מצויינת, שלא סובלת ממחלת ה"נוסיף לזה מלא תבלינים כי זאת בירת בוטיק"

אנחנו רוצים להודות לכל מי שמזג/בישל/הגיש/טעם בירה. כיף לראות (ולשתות) בירות ישראליות איכותיות. ואם יהיה עוד איזה אירוע של בירה/אוכל/בירה ואוכל או משהו, ואתם רוצים סיקור עיתונאי אמיץ וענייני. תנו צלצול (הטלגבר: 0579483351)