טאפס

בסוף הפוסט מחכה לכם קינוח זוגי בטאפס, לא תקראו?

תגיד, גבר: אתה מכיר את הקטע הזה שאתה נמצא בתל אביב ובא לך גלידה? סיכוי גבוה שברחוב שלך יש רק יוגורטריה ומה שאתה יכול לקנות שם זה יוגורט עם או בלי גרנולה, אגוזים או חמוציות. אתה יכול להוסיף גם סילאן מלמעלה וזה יוצא נחמד כזה אבל בגדול שילמת הרבה על קינוח “בריא” ו”קליל” ו”עדין” ובינינו: היה עדיף שהיית שם יופלה בפריזר וזה היה יוצא יותר טעים.

יופלה אפרסק שובב ודובון דביל

בכל מקרה, עכשיו כשאתם איתי על אותו גל אתם בטח תסכימו איתי על שני דברים: א’ – אי אפשר לזרוק אבן בתל אביב בלי לפגוע ביוגורטריה כזאת, ואז מגישים תלונה במשטרה והשוטר שואל אותך למה אתה זורק אבנים באמצע עיר ומה הבעיה שלך, בנאדם? ב’ – עם כל הסיפור היפה הזה של הבריאות והטריות אני פה בשביל לאכול קינוח מתוק וקר ולא בשביל לבדוק כמה קוואקר בן-אדם יכול לאכול לפני שהוא מתחיל לזרוק אבנים על יוגורטריות.

בחלון לשנות השמונים שקוראים לו “התחנה המרכזית בכפר סבא” עדיין יש מקום עם שלט שמזמין את העוברים ושבים “ללקק בסבבה בפרוזן כפר סבא”. ב”פרוזן”, כמו שקראנו לו, היינו אוכלים שואות קולינריות כמו פרוזן יוגורט עם תות, חתיכות מרמלדה ושברים של עדשים.

כשהתבגרנו, הלכנו לחפש חידושים בתחום הגלידה ב”ג’לטריות”, אצל אנשים שהעמידו פנים שהם למדו בבתי ספר מיוחדים לגלידה באיטליה. במקומות כאלו שם המשחק היה להמציא טעמים חדשים כאילו היינו באיזו גלידריית שף: במקום גלידה בטעם וניל היינו אוכלים וניל מדגסקרי עם נגיעות קינמון, במקום גלידה בטעם קפה היינו מלקקים פרפה מקיאטו משויש בקקאו בלגי והל ולהרפתקנים שבינינו הייתה את האופציה להזמין סורבה אשכולית אדומה עם חמוציות וזרעי אניס, כי אם אתה יוצא מהארון לפחות תעשה את זה בסטייל.

משם עברנו ליוגורטריות. הקטע שם זה טוב טעם, אנינות ועדינות: בכוס קרטון (לעולם לא בוופל) מונחת תלולית יפה ועדינה של יוגורט, מלמעלה מפזרים בעדינות שברים של אגוזי לוז ופתיתי שוקולד ופחות מכפית של רוטב תותים שהוכן טרי-טרי מתותים שנקטפו היום (אבל יוגשו בעוד חודש). ככה הכל עדין וטרי ורגוע ואפשר לטעום את הטעם החמצמץ והעדין של היוגורט ובכל השכבות העדינות של הטעימים וממש להרגיש על הלשון את ההרגשה הזאת של “אלוהים אדירים שמישהו יפסיק את זה, אני נרקב משיעמום.”

בשביל שלא יהיה משעמם, הנה שלושה דובוני גומי צולבים את דובון גומי ישו

כאנטי-תזה לעדינות ולפשטות של היוגורטריות הקלאסיות הגיע TAPS, יעני – ברזים. אם תשאלו את היחצן שלהם הוא כנראה ידגיש את מה שלדעתו מצטלם טוב: היוגורט מגיע טרי (ולא באבקה), הפירות טריים ונחתכים במקום (חוץ מהפסיפלורה שמגיעה קפואה) והמחיר תחרותי. הוא יספר לכם שיש סניף ברחוב הארבעה בתל אביב וסניף בראשון לציון. הוא יספר לכם שיש שם 14 טעמים של יוגורט מחולקים ל-21 ברזים, 50 תוספות, 12 סוגי פירות ו-5 רטבים. הוא יספר לכם שהמחיר זה 10 אג’ לגרם, ימליץ לכם על ה”קטיפה האדומה” – ספק טעם של יוגורט וספק פרק של “יומן הנעל האדומה” – וישאיר את הפרט הכי מעניין בסוף: ב-TAPS הקטע הוא שאתה לוקח כוס, מוזג לעצמך את היוגורט, מוסיף לעצמך את התוספות ואת הרטבים ובגדול בונה לעצמך את הכיף של היום ואת כאב הבטן והחרטות של מחר בבוקר.

אחרי שסיימת לשחק, להעמיס, לאכול קצת עוד לפני ששילמת ואז להוסיף עוד טעם של יוגורט ומקופלת שלמה מלמעלה – אז אחרי כל זה – אתה הולך לקופה, ושם שוקלים את המפלצת שבנית ואתה משלם על פי המשקל, כמו בשוק.

אל תהיה בשוק

יש 14 טעמים של יוגורט, החל מ”טבעי” ו”וניל” הרגילים, דרך “טארט אפרסק-מנגו” ו”טארט פטל-רימונים”  ועד ל”פיסטוק” ו”מנטה אירית” ההזויים. בהנחה שאתם לא רוצים יוגורט בטעם קולגייט אתם תתרחקו מהמנטה האירית, ואתם גם לא באתם בשביל וניל – אתם פה בשביל השילובים המעניינים. המלצה שלי: טארט-אפרסק-פטל-מנגו-רימונים. דרך אגב: אין לי מושג מה זה טארט.

ועכשיו, בואו נשחק רגע עם המתמטיקה, כי זה משהו די קריטי כאן: אמרנו שיש 14 טעמים, מתוכם נתעלם משניים ונבחר שילוב של בין שניים לארבעה טעמים. יש 12 סוגי פירות אבל אם נתעלם בגסות מהפסיפלורה נישאר עם אחד-עשר סוגי פירות. מבחינת תוספות: חייבים לקחת פירורי מקופלת וחייבים לקחת מרשמלואים קטנים וגם דובון גומי אחד לפחות. חוץ מזה יש עוד 47 תוספות שאפשר להעמיס. נתחשב גם בחמישה רטבים ובשוקולד החם שברגע ששמים אותו על משהו קר הוא מתקשה, ונגיע לתוצאה הבאה:

אם החישוב שלי נכון, היוגורט הזה עובר את מהירות האור

כלומר, יש 86 אלף-ביליון-ביליון וריאציות שונות של יוגורט שאפשר לקחת. אפשר לעשות שילובים כמו יוגורט פטל-רימונים עם תותים ודובדבנים ורוטב תותים ולקבל מנה אדומה לגמרי. אפשר לקחת מנה שתפנק את הילד הפנימי שבך: ערמה של יוגורט שוקולד עם מקופלת, גליליות וופל, דובוני גומי, סוכריות צבעוניות והמטבעות שוקולד האלו עם הסוכריות מלמעלה. אפשר לקחת מרק שוקולד: להתעלם לגמרי מהיוגורט, לקחת מלא רוטב שוקולד ולשים עדשים במקום שקדי מרק. וחוץ מזה שאין שם שום דבר אלכוהולי, הכל לגמרי תלוי בדימיון שלכם. כל זה יעלה לכם 100 שקל לקילו, ובואו נודה בזה, זה יותר הגיוני מאשר להגיד 10 אג’ ל-100 גרם.

אבל הכי הגיוני זה לקחת חצי קילו של דובונים, מרשמלו וקורנפלקס מצופה שוקולד

פודגבר בעד צדק חברתי. בשביל מי שיקר לו לשלם סכום ששווה משהו כמו 600 מניות של טבע על טון של יוגורט המצאנו את התחרות הבאה: תמציאו את השילוב האולטימטיבי לדעתכם של יוגורט/גלידה, תוספות ורטבים, ותכתבו לנו: פה למטה בתגובות או בעמוד הפייסבוק שלנו. מי שילהיב אותנו עם הרעיון הכי מגניב יקבל פינוק זוגי חינם בטאפס, מתנה-חינם-אין-כסף. המקום השני יקבל תחושה של החמצה שתלווה אותו לאיזה שעתיים. על הזוכה נחליט עוד איזה שבועיים. בהצלחה!

טאפס: רחוב הארבעה 2 תל אביב, איפהשהו בראשון לציון וגם ב-http://www.tapstaps.com

טבולה

טבולה, סלט טבולה. מצד אחד זה מאכל עם שם אסלי ערבי אז זה אוטומטית מאכל גברי קלאסי. מהצד השני זה סלט, כזה עם עלים וירוק ובריא וכל מני דברים שהם לא מטוגנים שזה כבר קצת מטריד. טבולה קלאסי עושים עם בורגול, אבל אין לכם בורגול ואתם אפילו לא לגמרי בטוחים שאתם יודעים איך נראה בורגול. מה שאתם כן יודעים, וזה כי אתם נמצאים באינטרנט והכל במרחק ויקיפדיה ממכם, זה שבורגול באנגלית זה בולגור, ושמיקי קם שיחקה דמות בשם בורגול בפרק של זהו זה.

מיקי קם, אילוסטרציה

בכל מקרה, אנחנו נכין סלט טבולה עם שינוי קטן שעושה אותו זריז להכנה אבל חוץ מזה הוא אסלי אותנטי מהלבאנט, בדיוק כמו קובי אוז או המסעדה בכניסה לאבו-גוש. המצרכים: חצי שקית קוסקוס (כזה שכתוב עליו “מהיר הכנה”), צרור פטרוזיליה, צרור נענע, עגבניה, לימון, מעט שמן זית ומלח.

טיפ מנצח בשביל להבדיל בין פטרוזיליה לכוסברה: לפטרוזיליה יש ריח של פטרוזיליה ולכוסברה אין.

בואו נתחיל עם הקוסקוס. להכין קוסקוס זה לא הרבה יותר מסובך מלהכין מנה-חמה ו/או לקרוא את ההוראות שכתובות על השקית. שמים בסיר קטן כוס קוסקוס עם כוס מים רותחים ושתי כפות שמן, סוגרים את המכסה ופשוט מחכים 5 דקות או קצת יותר. כן, אפילו לא צריך כיריים. אחרי 5 דקות (או קצת יותר) המים יספגו והקוסקוס יהיה מוכן.

בול כמו מנה-חמה

סבבה, העבודה הקשה מאחורינו, עכשיו העבודה המלכלכת. את הפטרוזיליה והנענע קוצצים דק. תראו איזה קטע, אני כתבתי משפט אחד אבל לעשות את זה ולנקות אחריכם יקח לכם חצי שעה. צריך להוציא החוצה את ההגבעולים העבים של הפטרוזיליה ואת כל הגבעולים של הנענע, ואז לקצוץ דק עם סכין או להשתמש במעבד מזון. אם משתמשים במעבד מזון – אז לפולסים קצרים, אנחנו לא מנסים להכין פסטו או ממרח פטרוזיליה, רק לקצוץ את העלים.

זו סתם תמונה להמחשה, אני השתמשתי במעבד מזון. אני לא פראייר.

עכשיו נכין רוטב. לא ביג דיל: מגרדים קצת את הקליפה של הלימון לתוך כלי. זה נשמע פלצני ומיותר, וכנראה שזה באמת פלצני ומיותר, אבל זה עושה ריח טוב. את המיץ של הלימון סוחטים לתוך אותו הכלי. מוסיפים מלח, ומעט שמן זית. כן, לקרוא לזה רוטב זה באמת הגזמה. הכנו מיץ לימון.

לסיום, צריך רק לקצוץ את העגבניות.

קצצתי

אוקי, צריך לקצוץ דק את העגבניות.

קצצתי דק

צריך לקצוץ ממש דק את העגבניות.

מספיק דק?

ועכשיו כשהבדיחה המטופשת הזאת מאחורינו, אפשר להמשיך:, מערבבים את הקוסקוס עם הפטרוזיליה, הנענע והעגבניות הקצוצות דק ואז מוסיפים את הלימון לאט לאט, וטועמים תוך כדי. הטבולה טעימה כשהיא חמצמצה, אבל מיץ מלימון שלם זה כנראה קצת יותר מדי לכמויות האלו. מהנסיון שלי – משהו בין חצי לשלושת רבעי לימון יעשה את העבודה. בתאבון.

טבולה באקסטרים קלוז-אפ

מרק בצל

ימים גשומים זה תירוץ טוב לפרסם מתכון למרק. בבלוגים אחרים אולי תמצאו את המשפט הזה נכתב בצורה יותר ציורית, אבל הגעתם לפודגבר, אז תורידו ציפיות. וחוצמזה, אצלנו פברואר זה כבר קיץ, אז ננצל את הימים האחרונים של הגשם בשביל לפרסם תמונות של מרק. הנה מתכון למרק בצל, שזה המרק הכי פשוט בעולם, ויש גם כל מני טריקים שאפשר לעשות בשביל לשפר / להרוס אותו. בסוף אני אזרוק איזו פסקה על איך להכין קרוטונים (לחם בטוסטר, כן. אבל משלמים לי לפי מילה).

בעיקר אם זו מילה גסה

אז לסיר בינוני-פלוס של מרק בצל נצטרך: המון בצל (חמשה-ששה בצלים גדולים וצפונה),שום, חמאה (רבע חבילה סטנדרטית, נגיד), קמח (שתיים-שלוש כפות), תיבול: בתמונות השתמשתי בפטרוזיליה, גזר וגרונות הודו (בפולניה קוראים לזה ‘גרגלע’, בסופר קוראים לזה ‘הבשר הכי זול שיש לנו’, התרנגול קורא ‘קוקוריקו’ והפרה עושה מו).

את הבצל מקלפים וחותכים לחתיכות דקות וקטנות, תחשבו על גודל שיכנס בכף. מכניסים לסיר, מדליקים את האש ונותנים לו להיחרך (או לפחות להשחים). יש פה עניין של טעם: אם בא לכם מרק כהה אתם רוצים להגיע לבצל מאוד שחום, אם בא לכם מרק קליל אתם רוצים שהבצל יהיה שקוף או מקורמל מעט. תוסיפו שום, תערבבו מדי פעם, ותראו את הקסם מתרחש: הבצל יתרכך ממש מול העיניים שלכם, בזמן שאתם בוכים כמו מטורפים כי קצצתם עכשיו ששה בצלים והעיניים שלכם צורבות כמו חנות דיסקים בתחנה המרכזית.

אז ככה נראה בצל מטוגן

עכשיו מגיע שלב שקוראים לו “הרביכה”. בצרפתית קוראים לזה רו, אבל כותבים את זה Roux, כי הם צרפתים. שמים את החמאה בסיר, כשהיא נמסה מוסיפים גם את הקמח. עדיף לעשות את זה ככה שהחמאה והקמח יגעו ישר בסיר, אז תזיזו קצת את הבצל לפני. עכשיו מערבבים אותם ביחד בתוך הסיר, עד שזה נהיה כמעט-בצק. הכמעט-בצק שקורה שם בתוך הסיר זו הרביכה, וזה מה שיעשה את המרק שלכם קצת יותר סמיך מאשר, אהממ, אם לא הייתם עושים את זה.

וככה נראה קמח, אדיר

עד פה זה המתכון הסטנדרטי של מרק בצל. מפה, בואו נהיה יצירתיים. אנחנו נוסיף פטרוזיליה, כי פטרוזיליה מוסיפה לכל מרק. נוסיף גזר, כי למה לא, ונוסיף גם גרונות הודו (או כל עצם עם בשר שיש לכם או שמוכרים בזול). זה ממש לא הכרחי, אבל זו דרך להוסיף טעם וריח למרק שהוא יחסית בסיסי. אחרי שנותנים לכל אלו לצבור קצת מהחום של הסיר, אפשר להוסיף מלח ופלפל, למלא במים עד למעלה, לתת ערבוב אחרון למזל, לשים על אש גבוהה עד שרותח ואז להוריד לאש נמוכה ולתת לזה להתבשל. המהדרין מוסיפים ברנדי זול או יין לבן לפני ההגשה. מוסיף קצת אלכוהוליזם לטעם.

אלכוהוליזם ובשר זול: בריא לגוף וטוב לנשמה

הנה רעיון להרפתקנים: כשמקלפים את הבצל – שומרים את הקליפות החומות ושותפים אותם מכל החול. מרתיחים מים ומכינים משהו שהוא כמו תה מהקליפות של הבצל. יוצא משהו עם צבע יפהפה, ריח אדיר – וטעם ואליד באדיר. ריח פצצה – וטעם אחרי הפצצה. ארומה סוף – וטעם כביש החוף. אתם מוזמנים להשתמש בזה במקום המים אם אתם בטוחים בעצמכם שתצליחו להסתיר את ערמת טעמי הלוואי שאתם מכניסים למרק. אני רק יודע לספר לכם שכשאני עשיתי את זה – יצאתי ממש מאוכזב.

בכל מקרה, יש לנו מרק בצל על האש. בתקווה – יש לנו גם קליפות של בצל בפח, ולא בקומקום. נכין קרוטונים: חותכים לחם/לחמנייה דק יחסית (קוביות של ס”מ, או משהו כזה). מפזרים קצת מלח וטיפה זעתר. מטפטפים מעט שמן זית ומכניסים לטוסטר אובן או לתנור בחום יחסית נמוך. אל תבקשו ממני לדייק – זה לשים לחם בטוסטר, אתם תסתדרו.

טוב, לכתוב הצעת הגשה על מרק בצל זה דבילי. מי שמתעקש – תחתכו אגוז קוקוס לשניים ותגישו את המרק בתוכו. אפשר גם לפתוח את המכסה מנוע של האוטו שלכם ולמזוג את המרק למיכל שבדרך כלל יש בו את החומר שהמגבים משפריצים על השמשה. בשביל מי שלא רוצה הצעת הגשה, אבל מרגיש שסטיתי מהנושא, הנה סיכום המתכון: מטגנים המון בצל, מוסיפים קמח וחמאה עד שהם מתרבכים, מוסיפים גזר, פטרוזיליה, מלח, פלפל ומים. מרתיחים, ואז מבשלים על אש קטנה עד שנמאס. ואז אוכלים.