מרק עגבניות ועדשים כתומות

הגיע חורף! אולי צריך להיות קצת יותר מדויקים: הגיע חורף, היה פה לשלוש דקות, הרטיב קצת כביסה וסיים את תפקידו. אנחנו רשמית באביב עכשיו. אבל גם שלוש דקות של גשם הן תירוץ מספק לסגור את כל התריסים ולהכין מרק. בגלל שהייתי ממש ספונטני וקניתי עדשים כתומות, בגלל שעגבניות סוף סוף ירדו אל מתחת ל-9 שקל לקילו, בגלל שאני אוהב חריף, ובגלל שאמרו לי ש”כל מה שאני מכין זה פסטה עם אפונה” – הכנתי מרק עגבניות פיקנטי עם עדשים כתומות ובלי אפונה.

הקפה בפינה זה חלק ממתכון אחר

המצרכים: עגבניות, בצל, שום, גזר (בעצם שניים), תפוחי אדמה, גמבה, עגבניות מקופסה (מרוסקות, לא רסק), עדשים כתומות (להשרות במים לאיזה שעה), צ’ילי גרוס לבחירתכם, ומים. כי זה מרק.

יש פה כמה טריקים: תפוחי האדמה מסמיכים את המרק; העדשים גם מגניבות, אבל גם מוסיפות מרקם מיוחד משלהן; והעגבניות מקופסה יחסכו לנו לחתוך עוד מלא עגבניות.

אני אוהב לגעת באוכל עם הידיים

עדשים כתומות לא צריכות הרבה זמן השרייה, שזה מגניב כי אפשר להיות ספונטנים איתן. תתחילו להשרות, ועד שתקלפו את כל התפוחי אדמה ותבדקו מה חדש בפייסבוק הן כבר יהיו מוכנות לבישול. כמו בכל מרק שיעבור טיפול מסור של בלנדר מוט, כדאי לחתוך את הירקות (במיוחד תפוחי האדמה) הכי קטן שיש לכם סבלנות. לא, לא צריך לחתוך את העדשים, תפסיקו להתחכם.

שום פלפל שמן זית

בכל מקרה, נתחיל עם בצל, שום וגמבה בסיר גדול עם קצת שמן זית. כשהבצל מתרכך נוסיף את העגבניות (טריות ומשימורים), הגזר ותפוחי האדמה. נתבל במלח, פלפל שחור ומעט מהצ’ילי הגרוס (אני שמתי פלפלצ’ומה כי נשאר לי מהמתכון הקודם). עכשיו ניתן לזה להתבשל בכיף. שימו לב לשני דגשים: לא שמתי עדיין הרבה מהחריף, ולא שמתי את העדשים.

תנו לזה להתבשל הרבה. אפילו שעה. אם אתם חסרי סבלנות, המינימום הוא כשהתפוחי אדמה נשברים כשנוגעים בהם עם מזלג. עכשיו אפשר לטעום קצת את הנוזל, להחליט אם לתקן תיבול (בטח יתחשק לכם להוסיף עוד חריף, לכו על זה) ואם הכל מרגיש בכיוון הנכון – לשים את העדשים.

פוטופיניש של מרק

העדשים צריכות משהו כמו עשר דקות של בישול בתוך המרק. כשהן מוכנות, או כשנגמרת לכם הסבלנות, אפשר להוריד הסיר מהאש ולהתחיל לפנק עם הבלנדר מוט. אפשר להחזיר את הסיר לאש קטנה עד שהגיע הזמן לאכול, ובנתיים לטעום ולתקן תיבול.

אתם בטח קוראים את זה וחושבים “כולה מרק עגבניות, למה לעשות מזה עניין” אבל תסמכו עלי: התוספת של העדשים הכתומות באמת הופכת את זה למרק שהוא גם טעים, גם מיוחד וגם בריא. סתם, מה אני מבין בבריא. אבל טעים.

ותראו איזה מרקם מגניב!

טוב, אפשר להפסיק להעמיד פנים שחורף. אני הולך לאכול איזה ארטיק.

פסטה ברוטב שמנת חמוצה ואפונה

אנחנו בפודגבר תומכים בשקיפות, ולכן מועצת ההנהלה החליטה לחשוף בפניכם את מרכיבי התקציב השנתי לשנת 2011. עשרה אחוזים מהתקציב הולכים על שיווק ומכירות; אחד עשר וחצי אחוזים מהתקציב מוקצים למצרכים; ששה עשר אחוזי מע”מ ואחוז וחצי למימון נסיעות לחו”ל של הדירקטוריון. כל השאר הולך למחלקת המחקר והפיתוח שלנו, שעובדת ימים כלילות על פיתוח רוטב לפסטה שהוא גם טעים וגם דורש מינימום זמן הכנה.

אנו גאים לחשוף את הפיתוח האחרון שלנו: שמנת חמוצה עם בצל ואפונה. (שם קוד: שיהאב 4)

תרשמו: גביע שמנת חמוצה (תקנו שניים, את השני תערבבו עם צ’ילי מתוק ותנגבו עם דוריטוס), בצל אחד, אפונה (אני השתמשתי בקפואה, נראה לי שייצא טוב גם מקופסת שימורים אבל כדאי לסנן טוב), חמאה, צ’ילי גרוס ומלח.

רואים את הכחול הזה למטה? ככה יודעים שהכיריים עובדות

תחממו חמאה במחבת. אני יודע, אין לכם חמאה בבית וגם לא בסופר. תגנבו קופסה אחת מאלו שמגיעות עם הארוחת בוקר בארומה או משהו, במילא לא צריך הרבה. כשהחמאה נמסה ויש ריח מגניב זה הזמן לשים את הבצל שקצצתם דק. כשהבצל נהיה שקוף (ובגלל שקצצתם דק זה יקרה מהר) מוסיפים את האפונה. נותנים לזה קצת, עד שהאפונה אכילה. אני תזמנתי 2 דקות.

האפונה, כבודה במקומה מונח

עכשיו תור השמנת החמוצה. לא מבשלים. אפילו לא מחממים. פשוט מערבבים עם הבצל והאפונה שהורדתם כרגע מהאש. מערבבים “חזק”, שהשמנת תקבל מין מרקם נוזלי. מוסיפים מלח ומשהו חריף. צ’ילי גרוס יילך מצויין. אני שמתי חופן נדיב של פלפלצ’ומה ונהניתי מכל רגע. כאילו, נהניתי מכל רגע שאכלתי, לא מהרגע ששמתי את החופן הנדיב של הפלפלצ’ומה. אבל לא משנה.

פלפלצ'ומה, בזכותך אני רואה רק את הדברים הטובים שיש בחיים

אולי כדאי להדגיש את הנקודה האחרונה קצת יותר: שמנת חמוצה זה משהו שמאוד מרגיע חריפות. אני לא אומר שתשפכו בקבוק טבסקו פנימה, אבל תצפו לשים כמות חריף שבמנה אחרת לא הייתם מסכימים לאכול. כל פעם תערבבו עוד קצת ותטעמו.

בגדול הרוטב מוכן ועכשיו זה הזמן להכין פסטה. זה גם הזמן לחשוף את החסרון של הרוטב הזה. בגלל שהרוטב פשוט צריך פסטה שעומדת בפני עצמה – עדיף רביולי או משהו אחר עם איזהשהו מילוי, מהמדפים היקרים יותר של הסופר. אתם יכולים להכין רביולי לבד, אבל אני יודע מי קהל היעד שלי – אתם בטח קוראים את זה כרגע ואוכלים מנה חמה בלי שחיכיתם את כל השלוש דקות שצריך לחכות.

זה בעצם מאוד דומה למנה חמה

קחו את הרוטב הפשוט הזה כבסיס: הרעיון של רוטב על בסיס שמנת חמוצה יכול ללכת טוב עם כל דבר שדורש מעט בישול או שאפשר לאכול טרי לגמרי. עגבניות, פטריות, בצל ירוק – אפשר לגוון ולהוציא דברים מגניבים, על פי מה שבדיוק יש לכם במקרר. באופן כללי שמנת חמוצה (או קרם פרש) זה משהו שהולך טוב עם בישול. תראו מה לסאות’ פארק יש להגיד על זה.

איזה פודגבר.

רולים וייטנאמים

עשינו מסיבת השקה חגיגית לבלוג. זה אומר שמעכשיו אנחנו רשמית בלוג. כן, זה אומר שעכשיו מצופה מכם להציק לכל החברים שלכם ולהגיד להם לקרוא פודגבר. גם בפייסבוק וזה, זה מאוד כיף. לכבוד מסיבת ההשקה רצינו להכין מאכל גברי, משהו שהולך יד ביד עם השם המחייב פודגבר. אז הלכנו על רולים וייטנאמים.

הם נראים בערך ככה ואני מבטיח לא לדבר עליהם יותר מדי

הבעיה עם הרולים האלו, מעבר לעובדה שהם במרחק קוביית טופו ומיץ קראנבריז מלהיות המאכל הכי נשי שיש, זה שאין שום דבר לכתוב עליהם. אבל מעז יצא מתוק וביום מסיבת ההשקה והרולים התרחש גם מאורע אחר בסצנת האוכל הישראלית, חשוב כמעט כמו השקת פודגבר. אני מדבר, כמובן, על גמר מאסטר שף.

המצרכים לרולים מצריכים קפיצה לסופר, ועדיף שתלכו למדף הזה של המוצרים האסייתים. לרולים עצמם אנחנו צריכים דפי אורז, אטריות שעועית (לפעמים קוראים להן אטריות זכוכית), כרוב, גזר, מלפפון, חזה עוף, רוטב צ’ילי מתוק, אינה אחת, סמדי אחת ואלקנה.

זה נכון שאלקנה לא זכה בתואר מאסטר שף, אבל אין ספק שהוא הפוד גבר של התוכנית. כל המנות שהוא הכין היו בשר מגולגל בתוך בשר אחר. שזה קצת כמו הרולים שאני מתחמק מלכתוב עליהם, אבל ממש לא. בגמר אלקנה הכין מנה שהיא בגדול משה בתיבה. פודגבר. במקום השני בתחרות הפודגבר זכה כמובן איציק עם מנת הקרפצ’יו-אובייקט-מיני שלו. איציק טוען שהוא מעולם לא התייחס אל אישה כאל אובייקט מיני, אבל אין ספק שלקרפצ’יו הוא שלח כמה מבטים גסים.

פסטורלי, אה?

בקשר לכתבה שהייתה בידיעות בסופ”ש שחשפה “דברים רעים” על אייל שני – לא קראתי, וגם לא כל כך מעניין אותי מה כתוב שם. מצחיקה אותי ההמולה שהייתה מסביב לזה – די ברור שבנאדם שמדבר על אוכל בתשוקה כזאת ירתיע אנשים. אני די בטוח שבכל הכתבה הזאת לא היה אפילו מתכון אחד. אז למה לקרוא?

את חזה העוף חותכים לקוביות/רצועות דקות, עוטפים בצ’ילי מתוק (אני שמתי ליקר Y במקום ויצא מגניב אש) ומטגנים עד להשחמה. כתבתי “עד להשחמה” כי זה מה שתמיד כותבים במתכונים, אבל מה שאמור להיות זה שהעוף יהיה מוכן ברמה שתרצו לאכול אותו. הוא לא יעבור שום בישול/חימום נוסף.

אטריות שעועית - הדוקים של הטבע

חותכים את הירקות לרצועות דקות ומבשלים בקצרה את אטריות השעועית על פי ההוראות. הן מוכנות כשהן שקופות לגמרי, וזה קורה מהר. חשוב לשטוף במים קרים שלא ימשיכו להתבשל. עם דפי האורז צריכים הרבה סבלנות, חצי מהם יהיו קרועים, חצי מהחצי תקרעו תוך כדי גלגול. בעקרון, מניחים אותם במים שהם שלושת-רבעי מים מהברז ורבע מים רותחים, מחכים שניות בודדות שיתרככו ומעבירים למגבת. עכשיו שמים מהירקות ומהעוף בפנים ומגלגלים.

אתם מאמינים בגלגול, נשמות?

מיכל “איך טעים” אנסקי אמרה לקראת סוף הגמר שבפסח יצא ספר בישול של מאסטר שף, שזה צירוף מקרים נהדר כי בפסח יש לי יומולדת. כשלכם יהיה יומולדת אני אביא לכם ספר בישול של פודגבר, מבטיח.

יש גם שני רטבים שהולכים מגניב עם הרולים. רוטב סלינה ורוטב בוטנים. את שניהם מאוד קל להכין. סלינה זה לא יותר מסילאן וטחינה מעורבבים בכמויות שוות. אם אתם חושבים שסלינה זה שם מטופש, תגידו תודה שזה לא טחילאן. רוטב הבוטנים הוא חמאת בוטנים מעורבבת עם רוטב סויה, עם עדיפות חזקה לכיוון חמאת הבוטנים. את שני הרטבים אפשר לשים בתוך הרולים לפני הגלגול או לטבול בהם את הרולים. איך שבא.

אז נכון שבסוף אינה זכתה. אבל המנצחים הגדולים פה זה אתם, שזכיתם לקרוא עוד מתכון לא שימושי כאן בפודגבר. לקינוח, הנה תמונה של הפודגבר’ז ממסיבת ההשקה.

איזה ירק גברי זה גזר

איך טעים.