קרוסטיני שוקולד שמן זית ומלח

מנה שהשם שלה הוא גם המתכון שלה חייבת להיות פשוטה. מנה שמכילה מילה בשפה זרה ואז 3 מרכיבים שלכאורה אין קשר ביניהם חייבת להיות מנת גורמה. קרוסטיני עם שמן זית, שוקולד מריר ומלח – זו מנת פתיחה קלילה עם שילוב טעמים ייחודי שמתאימה במיוחד לאירוח והיא גם מנת ה”גורמה בשקל” השנייה של פודגבר.

לא, זה לא "יצור את אותו אפקט" אם תקח בגט ותמרח עליו נוטלה

בשביל המנה הזאת צריך: בגט הכי פשוט מהסופר, שוקולד מריר רצוי 70% ומעלה, מלח גס, שמן זית רצוי איכותי ופירותי.

כל מה שתצטרכו זה בגט, מלח גס, שוקולד, שמן זית ואור דרמטי

עכשיו הגיע הזמן להתמודד עם השאלה “מה זה לעזאזל קרוסטיני?” אז – קרוסטיני זה פשוט טוסט (באיטלקית הפירוש הוא טוסט קטן). פורסים את הבגט לפרוסות, רצוי קצת אלכסוניות כדי שיהיו יותר ארוכות ושמים בטוסטר אובן או בתנור על 180 מעלות למשך כ-4-5 דקות, עד שנהיה פריך בקצוות אבל נשאר די רך במרכז. הופכים את הפרוסות ועושים את אותו הדבר לצד השני.

עכשיו הופכים שוב לצד הראשון ודוחפים לתוך כל פרוסה קובייה או שתיים של שוקולד מריר. מחזירים לתנור\טוסטר ל-2 דקות עד שהשוקולד מתרכך.

יש אנשים שאומרים ששוקולד זה אפרודיזיאק. אותם אנשים כנראה מעולם לא נחשפו לפורנו

בעזרת מזלג או כפית מקווצ’צ’ים קצת את הצורה של השוקולד ומורחים בעדינות לאורך כל הקרוסטיני. עכשיו, מזליפים בערך כפית-שתיים של שמן זית מלמעלה – עושים את זה רק אחרי שהקרוסטיני יצא מהתנור כדי שהשמן זית לא יאבד את הטעם שלו. לבסוף, מפזרים קורט מלח גס מלמעלה ומגישים.

בתאבון

אמורה מיו

בשנים האחרונות חלה עלייה דרסטית בשימוש במילים כמו “אסלי”, “אורגינלי” ו-“בלאדי”, בדרך כלל בהקשר לא ברור כל-כך. אבל בכל זאת, אם היו מחלקים פרסים ל”אסליות” – אמורה מיו בתל אביב היתה מקבלת כבר מזמן מדליית זהב. ב”אמורה מיו” אתה מרגיש כאילו החלפת את הסבתא הפולנייה שלך במאמא איטלקיה לכמה שעות (גם אף אחד לא יציק לך שלא התלבשת מספיק חם). אם אתם מחפשים חידושים והפתעות מבחינת חומרי גלם ושילובי טעמים זה לא המקום בשבילכם, אבל זה כן אחלה מקום בשביל אוכל איטלקי ביתי, פשוט וטעים.

זה נחשב שאני אוהב סלט אם זה מורכב בעיקר מפרמזן וקרוטונים?

מאחורי “אמורה מיו” עומדת שושלת איטלקית אמיתית ואת זה אפשר לראות בעיצוב של המסעדה: על קיר אחד מודפסת תמונה מלפני 60 שנה של אב-המשפחה ברומא ועל קיר אחר חלקים מלוחיות רישוי שהם מזכרת מעבודתו של בן משפחה אחר בסדנא לפירוק מכוניות באיטליה (כן, חיפשתי את השולחן של המאפיה בחדר הפרטי ליד המטבח, אין כזה). את האהבה לאיטליה ולאוכל איטלקי רואים בכל מנה: בחומרי הגלם, בפשטות של המנות ואפילו בשמות של המנות “נונו אלברטו”, “נונה רינה” – על שם הסבים והסבתות במשפחה.

מנה מומלצת: ניוקי עם ברוקולי, עגבניות מיובשות ופילה בקר

קצת לגבי מחירים: הפסטות והפיצות עולות בערך 55 ש”ח והן בדרך כלל מספיקות ליותר מפוד-גבר אחד, אנחנו אכלנו ניוקי עם ברוקולי, עגבניות מיובשות ופילה בקר שהיה טעים מאוד ומנה נוספת של פסטה מאורכת כזאת ועבה, נקרא לה פלפוצ’יני כי מה זה משנה, עם רוטב עגבניות וריקוטה – לטעמי קצת פחות טובה. הראשונות טיפה יקרות (קפרזה ב-32 שקל נשמע סביר, אבל כשתגלו שקפרזה זה פשוט פרוסות עגבניה עם מוצרלה ובזיליקום אולי תתחרטו) והייתי ממליץ להזמין כמה דברים שונים ולהתחלק: פוקצ’ה וסלט אמורה יהיו אחלה בחירה. האנטיפסטי הכיל כמה רכיבים מעולים כמו ארטישוק, שעועית ירוקה וחצילים ברוטב עגבניות אבל באופן כללי איכזב. הקינוחים נעים סביב ה-30 שקלים וגם הם יספקו שני פוד-גברים שבשלב הזה כבר בטח יהיו שבעים. מומלץ לנסות את האפוגטו: גלידת שוקולד לבן שעליה שופכים שוט אספרסו חם.

סמי פרדו שוקולד לבן עם שוט אספרסו (בקיצור - גלידה עם קפה שחור)

יש גם מנות עסקיות לשעות הצהריים וכמה מנות בשריות שלא ניסיתי. איך שלא יהיה, אמורה מיו לא תספק לכם את התרוממות הנפש שחלקנו (אולי זה רק אני) חשים אחרי מונולוג פלצני על אוכל מפי אייל שני, אבל בטוח תספק לכם חוויה איטלקית מנחמת, פשוטה וטעימה במחיר משתלם (בעיקר אם מזמינים אותך לאכול על חשבון הבית, למען הגילוי הנאות).

אמורה מיו, אבן גבירול 100

בצלים בחמאה ועשבי תיבול

בזמן האחרון יצא לי להרהר בסוגיה “מה הופך אוכל לגורמה”. אז פתחתי ויקיפדיה, וכך כתוב: “לרוב נעשה במונח שימוש חיובי בהקשר של גינונים ואנשים שעימם נכרכים טעם טוב, תשוקה ותרבות משכילה”, עכשיו אתם בטח חושבים לעצמכם: “וואלה, אני בנאדם של גינונים, טעם טוב, תשוקה ותרבות משכילה, לא?” אז הגיע הזמן לבשל גורמה!

"אל תספרו לה, אבל החבאתי את הטבעת נישואין בבצל"

המנה הזאת היא באמת תמצית הרעיון של אוכל פשוט וזול שהוא גם טעים ונראה מעולה: בצלים אפויים בחמאה ועשבי תיבול. כן, קראת נכון גבר – עשבי תיבול. רוזמרין ותימין הם מה שיהפכו את המנה שלך מארוחת פועלי בניין על ספסל למנת גורמה. זו מנה שאשכרה תגרום לאנשים להזיל דמעה (זאת אומרת, בגלל הבצל). כל מה שצריך זה: 3 בצל, חמאה, רוזמרין, תימין, מלח גס.

3 בצל, חמאה, רוזמרין, תימין - אל תצפו לבדיחות מתחכמות מתחת לכל תמונה

קודם כל עלינו לקטום (מה ששמעתם) ולקלף את הבצלים. וכך עושים את זה: חותכים את הראש והזנב של הבצל, וחותכים את הקליפה החיצונית לאורך, ואז אפשר בקלות להסיר את הקליפה. על הדרך הורדנו גם שכבה מהבצל אבל כל עוד בצל עולה 2 שקל לקילו אנחנו יכולים לשחק אותה בזבזניים.

הדגמה של טכניקת קילוף הבצל

עכשיו חותכים “איקס” בבצל בערך עד האמצע וממלאים אותו בעשבי התיבול. את עשבי התיבול מוסיפים ללא הגבעול – אפשר להחזיק את הגבעול ביד אחת ובשנייה לעשות תנועה נגד כיוון העלים וכך להוריד אותם בקלות. המלצה פרקטית – מכניסים את הסכין לתוך החתך ומשתמשים בו כדי להרחיב את החריץ (יופי, מאוד בוגר..) ואז דוחפים פנימה את הרוזמרין והתימין. מלמעלה שמים חתיכת חמאה קטנה ומפזרים מלח גס. עכשיו לתנור או לטוסטר אובן, חום 180 מעלות, לבערך 30 דקות.

הבצלים לפני כניסתם לתנור

ו…זהו תכלס! תנסו להגיש את זה על כלי יפה, מומלץ לאכול בידיים עם יין לבן בציר כלשהו. בתאבון!

אפשרות הגשה נוספת: במסיבת רווקים, עם חשפנית שפורצת מאחד הבצלים