עוף בדוריטוס דיפ

נו, סטודנטים, התחלתם שנה חדשה בלימודים? כל הזין.
אחרי קיץ שבו אכלתם את הבישולים של אמא, ועברתם מארוחת חג אחת לשניה, הגיע הזמן לחזור למציאות. הדירה שלכם מטונפת, יש בכיור צלוחית עם לכלוכים שתיכף חוגגים ארבעה חודשים ביחד, וכל מה שיש לכם במקרר זה צ’ילי מתוק ואריזה של שמנת חמוצה שעכשיו היא כבר באמת חמוצה.

אתם לא לבד. מה שהיה בקיץ האחרון (ככה מקובל להתחיל משפטים שקשורים למחאה), ביטא את מצוקתם הגדולה של סטודנטים רבים. יוקר המחיה הנוראי גרם לכך שאי אפשר לאכול כל יום במסעדה, ואפילו הקפיטריה באוניברסיטה, כך נמסר למערכת “פוד-גבר”, עולה כסף! מאות אלפי סטודנטים חסרי כל יכולת בישול יצאו לרחובות בקריאה אחת – רוצים מתכונים פשוטים.

מדור הסטודנט הרעב, בשיתוף עם התאחדות הסטודנטים הארצית ודפני ליף, לא התעלם מגל המחאה ומינה ועדה מיוחדת אשר נועדה לסייע לסטודנטים בתקופה קשה זו. להלן מסקנות הועדה שייושמו ב-3 פעימות שונות (תמיד רצינו להגיד “פעימות”):

1. המדור יציע מתכונים ברמת קושי של בין “קל מאוד להכנה” ל-“מפגר לחלוטין להכנה”.
2. המדור יסתמך רק על מרכיבים שאפשר לקנות ב-AM/PM. שוק לוינסקי – עמכם הסליחה.
3. המדור לא יניח מראש יכולות בישול כלשהן מקוראיו, העצלנים. את המשפט “מתבלים לפי הטעם” תחפשו במקום אחר.

כדי לפתוח את המדיניות החדשה, החלטנו כאן בפודגבר לפנק אתכם במנה טעימה שנראית מושקעת כמעט כמו שהיא קלה – עוף בדוריטוס דיפ. נשמע מפגר? חכו שתראו איך מכינים את זה. המתכון כולל 3 מרכיבים:

העם. דורש. אוכל שכונתי.

חזה עוף. הרי ברור שיש לכם כמה חתיכות תקועות במאחורה של המקפיא, לא? כדי להפשיר את העוף כדאי להעביר אותו למקרר לילה לפני, אבל אם נזכרתם רק הרגע שאתם רעבים, שימו את העוף העטוף בקערה עם מים חמימים ותוך 5 דקות הוא יפשיר. אנחנו נצטרך 4-5 פרוסות יפות, שזה בערך חצי קילו.

דוריטוס דיפ. קונים בפיצוציה דוריטוס ואת הרוטב שבא איתו, דוריטוס דיפ. אם אתם אוהבים חריף, לכו על על זה, אני בעד הגרסה המעודנת שהיא קצת פיקנטית. את הדוריטוס אפשר לאכול כדי להרגיע את הרעב, אבל את הרוטב תשמרו בצד.

בצל. נצטרך 2 בינוניים, חתוכים לרצועות, טבעות או למגני-דוד קטנים. מה שיותר נוח לכם.

אחרי שהעוף הופשר והוא רך ונעים נדאג שהוא יהיה בחתיכות בינוניות ולא עבות מדי (2 ס”מ). נחמם סיר רחב ונמוך עם 2 כפות שמן רגיל, ואחרי שהוא התחמם ממש, נטגן את העוף משני הצדדים. זה אמור לקחת 3 דקות בערך על אש גבוהה. כשהעוף נשחם נוסיף את הבצל שחתכנו מקודם, אריזה שלמה אחת של דוריטוס דיפ, וחצי כוס מים. מביאים את הכל לרתיחה.

עכשיו הגענו לחלק של התבלון. ועכשיו סיימנו אותו. כן כן, שמעתם טוב. מכיוון שגם ככה כל מה שיש לכם במחלקת התבלינים זה “תערובת לתיבול פיצה”, החלטנו ללכת לקראתכם – את המתכון שלנו היום לא צריך לתבל. זה בגלל שהדוריטוס דיפ, בתור מטבל, הוא כבר מלוח ומתוק וחריף מספיק.

כל מה שנשאר עכשיו לעשות זה להחליש את האש, לכסות את הסיר ולתת לכל העניין לשחות קצת במיצים של עצמו ולהתבשל – בערך 25 דקות. יצא טעים? מצויין, כדאי להכין אורז ליד ויש לכם ארוחה. לא יצא טעים? אתם כנראה באמת מפגרים.

פתיתים זרחניים בנוסח צבא

אין כמו אוכל צבאי.

סתם, זה שקר. די דומה לשקר אחר שאתם מכירים, כשמסתובבים בחו”ל ואז מישהו אומר “אבל בתכל’ס, אין כמו בארץ”. גם שקר. בעצם, אולי אין כמו בארץ, אבל יש הרבה יותר טוב מבארץ.

אותו כנ”ל לגבי אוכל צבאי. יש מטבחים יותר טעימים ממנו. עזבו את זה, אני מכיר פחי זבל יותר טעימים ממנו. אבל יש בו משהו שלא תמצאו במקום אחר – ואני לא מדבר על הכמויות המסחריות של הסודה לשתיה, על השניצלונים בטעם חזה עוף, או על הפשטידת-שאריות-מאתמול. אני מדבר, כמובן על נוסטלגיה.

כן כן, לכולנו יש קצת נוסטלגיה מהצבא. לדוגמא, הפעם ההיא שהיית צריך לסגור שבת על איזה הר באמצע שום מקום ואז פתאום יוסי בניון הגיע כדי לשחק איתך כדורגל. או הפעם ההיא שצלצל לך הטלפון בדיוק כשהמפקד תידרך אותך וכולם צחקו.

טוב, אז אולי אין לי ממש נוסטלגיה לצבא, אבל לאוכל הצבאי דווקא יש לי. למה? כי אכלתי כל יום בחדר אוכל במשך חלק נכבד מחיי, ונשארתי בחיים כדי לספר. וכשהרמה הכללית כל כך נמוכה, כמה זכרונות טובים דווקא כן נשארים – העוגת שוקולד שפעם אחת יצאה מהתנור חמה (ה-6 לפברואר, דברים כאלה לא שוכחים), הפעם ההיא שהיה גם צ’יפס וגם קטשופ באותו היום, והפעם שהתנור של השניצל תירס נשאר בלי השגחה לכמה דקות.

אבל לפני כמה ימים התעוררה בי נוסטלגיה מאוד מסויימת – לפתיתים של הצבא. כן כן, הפתיתים השמנוניים המזעזעים הזרחניים שהייתי אוכל 3 צלחות שלהם ואז מתחרט למראה שלולית השמן שהם השאירו לי, בבטן ובצלחת. מנה שמגלמת את כל מה שלא בסדר באוכל הצבאי – ואת כל מה שלא בסדר אצלי שאני מת עליה.

במבט יותר עמוק, נראה לי עכשיו שהפתיתים הזרחניים היא מנה מחושבת אשר מגיע כהנחיה מהדרגים הגבוהים בצה”ל. שימו לב ליעילות שלה למערכת: זו מנה בעלת מרכיב אחד בלבד, שמחירו מעולם לא עלה; היא משאירה לך טעם שורף ולא ברור על הלשון בעת האכילה כך שלא תוכל להרגיש שום דבר אחר – או במילים אחרות, מנטרלת את אנינות הטעם שלך; הכתם הצהוב-זוהר שנשאר על הצלחות לדראון עולם פוטר את הצבא מבאמת לנקות אותן, כי הרי הכתם של הכורכום .כבר לא יירד משם; וזו מנה מזינה שיוצרת חיילים חזקים ונחושים (אם כי מלאי חרטה)

אוקיי, חזרה אלי ולהתעוררות הנוסטלגית. אחוז תזזית הלכתי למטבח למלאכת שחזור המנה (מה שמזכיר לי שבחדר האוכל בבסיס שלי היה חדר צדדי עם השלט המטריד “שחזור מזון”). מה שלא היה כל כך קשה, כי הרבה תחכום אין במנה הזאת. מה כן יש בה?

פתיתים. 7.90 שקלים למוצר כ"כ בסיסי

2 כוסות פתיתים
2-2.5 כפיות מלח
1.5 כפיות כורכום
חצי כפית סוכר
3 כפות שמן עבור טיגון + 2 כפות לבישול
בצל אחד בינוני (לא חובה, לא היה במקור)

את הרכיבים יש לבחור על פי אמות מידה צבאיות: הכי זול שיש. תקנו פתיתים של ויטה, אני מרשה לכם, ושלא תעזו להשתמש פה בשמן איכותי, זה יהרוס את המנה לגמרי.

ההכנה מספיק פשוטה כדי שכל טבח צבאי יוכל לעבור את בחינות הכניסה שלו: מטגנים בצל (אם רוצים, זאת תוספת שלי) בהרבה שמן 10 דקות על אש קטנה-בינונית, מוסיפים את הפתיתים לטיגון מהיר ומתבלים לפי הכמויות. מוסיפים מים רותחים לפי הכמויות על האריזה (או על פי פקודות מטכ”ל) ומוסיפים עוד קצת שמן (ליתר בטחון) ואז בישול לפי ההוראות: להביא לרתיחה, לכסות עם אש קטנה ל-10 דקות, ואז לכבות ולהשאיר סגור עוד 10 דקות.

למי שעדיין נמצא כאן, ועוד לא הלך להקיא בשירותים (או להתנדב למילואים, לחילופין), נספר שהמתכון הזה עובד אותו דבר גם עם פסטה (עדיף בצורות קטנות) – מבשלים את הפסטה כרגיל ואז מטגנים עם השמן והתבלינים מספר דקות.

איך אתם יודעים שהמתכון הצליח לכם? כתם רדיואקטיבי יופיע על הצלחת מיד עם היעלמותם של הפתיתים. ועוד סימן – לא תוכלו להפסיק לאכול את זה. אין, אין כמו אוכל צבאי.

אין, באמת שאין

שקשוקת שעועית

יש פרסומת שרצה בטלויזיה וממש מצחיקה אותי. לא, אני לא מדבר על הפרסומת עם הילד שישן בזמן שיש רעידת אדמה וכל הצעצועים נופלים עליו וכמעט הורגים אותו, וזה ממש מוזר שזה הדבר הראשון שעלה לכם לראש. אני מדבר על הפרסומת הזאת שמראה “נשים אמיתיות” שמסבירות למה הן אוכלות יוגורט: כי זה מונע את תחושת הנפיחות. יש סיבה שלא מפרסמים יוגורט לגברים; לא כי יוגורט זה לא טעים, אלא כי אם ישאלו אותי “לא נמאס לך מתחושת הנפיחות הזאת?” אני אענה בכנות “לא, קוראים להרגשה הזאת שובע והיא עושה לי נעים. באופן כללי אני אוכל עד שאני מרגיש שקצת כואב לי ואז אני יודע שאכלתי מספיק”.

תחושה של נפיחות

עם התמונה היפה הזאת בראש, בואו נדבר על המנה שאני אכין כאן עכשיו: שקשוקת שעועית. המצרכים, לשני אנשים: קופסת שימורי שעועית ברוטב עגבניות וארבע ביצים. המחיר, לשני אנשים: בערך 10 שקלים. זמן ההכנה: דקות בודדות. תחושת שובע: מקסימלית. יוגורט: מינימלי. טעים: לאללה.

פרי הגליל, ביצי רמות השבים - מיטב תוצרת הארץ

אין סיבה להרגיש רע אם אתה מוצא את עצמך בסוף יום ארוך של לימודים למבחן מול מקרר ריק, שיש בו רק קופסת שעועית (למה קניתי אותה בכלל?) וחופן ביצים (לא במובן הגס). הרי לא יצאת מהבית כבר שלושה ימים מאז המבחן בכלכלה סטטיסטית לביולוגים, מחר המבחן בסטטיסטיקה ביולוגית לכלכלנים ועוד לא הכנת דף נוסחאות… כל מה שאני אומר זה שאין סיבה להתבייש. מותר גם לך לאכול שעועית מקופסה בלי שיסתכלו עליך מוזר.

מותר גם לאכול מהמחבת

נתחיל: מחבת על האש, שמן טיגון (או שמן מכונות, לא תרגישו בהבדל), תשפכו פנימה את השימורי שעועית ותתנו לזה קצת להצטמצם. מצחיק אותי שכתוב על הקופסת שימורים “לברור לפני השימוש”. כנראה שאין לי הרבה בררה אם אני אוכל שעועית מקופסת שימורים, נכון?

בורר לפני השימוש

כשהשעועית חמה (תדחפו אצבעות פנימה ותראו אם יש כוויה, אין לכם מה להפסיד), עושים גומחות עם איזו כף ושוברים פנימה ביצים. לא לשכוח קצת מלח. שמים מכסה לאיזה 2-3 דקות ובנתיים מכינים טוסט, כי זה הולך טוב ביחד. שיהיה בהצלחה במבחן ב”משוואות דיפרנציאליות בעת הקדומה – מבוא לתורת המגדר”.