בורקס בכר \ העגלה \ בכר העגלה

לכל עיר יש את היריבות הקולינרית שלה. בדרך כלל היריבות ניטשת בין שני דוכנים שנקראים בערך אותו דבר, מייצרים את אותה המנה וגובים את אותו מחיר. במקרים רבים התחרות הזאת כל כך רווחית שהיא מייצרת עוד המון חיקויים מסביב. קחו לדוגמא את אבו-גוש: אמנם לא יצא לי לאכול שם אף פעם חומוס הגון אבל מי לא מכיר את אבו-שוקרי האורגינלי וברור ש”זה הדוכן הקטן בשביל עפר שמאחורי השלט של הלבנונית, מה אתה ילד?”. מהצד זה בטח נראה קצת ילדותי, אבל היי – באמת הגיע הזמן שתתחבר לילד הפנימי שבך.

השבוע הגעתי ל”בורקס בכר” בחיפה, סליחה, “בורקס בכר העגלה”, או משהו כזה. קצת קשה לעקוב אחרי היריבות ההיסטורית כשגוש מרגרינה נוטף ממולא בבשר טחון עושה לך עיניים. ממה שהצלחתי להבין היה בורקס בכר, היה בורקס העגלה ובשנים האחרונות הם התאחדו למגה-בורקס-זורד אימתני שמטיל פחמימותיו על תושבי האזור. על הדרך היה גם את “עמיקם” אבל הוא כבר מזמן ברח לתל אביב.

מי שינחש את מספר החמוצים המדויק בתמונה יזכה בצרבת לכל החיים

אז מה יש לנו פה: בורקסים גדולים ממולאים בכל טוב: תרד-גבינה, בשר, חצילים וכו’ מוגשים עם ביצה, מלפפון חמוץ ורסק. עכשיו חברים יקרים, זה הריל-פאקינג-דיל של השומן הרווי והכולסטרול. אם הייתי רופא הייתי ממליץ לכם לקחת סטטינים עם המנה הזאת אבל אני לא. אז אני ממליץ לכם לקחת עוד בורקס.

כך יעשה לבורקס וכו'

מחיר: 14 לבורקס + 2 לביצה קשה. סניפים בחיפה: מוריה 52, ההסתדרות 60 לב המפרץ, קניון סיטי סנטר, שלום עליכם 5 מרכז זיו, צומת קרית אתא. ואולי עוד כמה, מי יודע.

סביח השרון

גבר, אם האורז יצא לך קצת רטוב זה עדיין לא אומר שהכנת ריזוטו. אם הוצאת את הנתח מוקדם מדי זה עדיין לא אומר שהכנת סטייק טארטר. באותה מידה, וזאת נקודה חשובה פה אז תתרכזו – לא כל אחד ששם חציל וביצה קשה בפיתה יכול לפתוח דוכן סביח.

דברים שלמדתי היום: "הכל שטויות רק הסביח אורגינל"

עכשיו לא אכפת לי אם תגידו “פודגבר זה בלוג של פלצנים” (לא יודע למה, זה לא קרה עד היום), אני בכל אופן רוצה להדגיש: סביח זאת מלאכת מחשבת. הפיתה צריכה להיות רכה (עוד נגיע לזה), החציל צריך להיות בלאדי, הביצה צריכה להיות חומה, וברקע צריך לשמוע את הפקח העירוני צועק “של מי זה האוטו פה על המדרכה”. כשעושים את זה נכון זאת מנה שמגיעה לפסגות היצירה.

“סביח השרון” בהוד השרון זאת דוגמא טובה לשם בנאלי לדוכן סביח בהוד השרון. זאת גם דוגמא טובה למקום שיודע להכין את הסביח שלו. הסיפור מוכר: דוכן שנמצא על הכביש, מכוניות שחוסמות את התנועה ואנשים שמשתרכים בתור. גם כאן תמצאו את זה שיישבע שהוא ראה את אשתו של בעל הדוכן נוסעת במרצדס. גם כאן תשמעו שהם מטגנים את הקצוות של הפיתה כי פעם מס הכנסה תפסו אותם ככה, שזה די מוזר כי אין פה פיתות מטוגנות. בכלל אין פה שום דבר חוץ ממנת סביח מדהימה.

הפיתות כאן עוברות אידוי מה שהופך אותן לרכות מאוד ובעלות גמישות גבוהה. שאלתי את טל, אמן הסביח, נזיר החציל והביצה, אלוף העמבה, לגבי הסוד של הפיתה הרכה והנימוחה וקיבלתי מונולוג סטייל אהבה קולומביאנית. “לי יש כלל מאוד ברור באידוי פיתות: כשאתה שם את הפיתה בפיילה, קח לך את הזמן ותזכור: פחות מדי זמן מתפרק, יותר מדי נעשה כמו אבן”. יש איזושהי נוסחא מסובכת שמחשבת את היחס בין המים לפיתה לגודל הסיר אבל באמת שלא באתי לשם לשנן נוסחאות, באתי לאכול סביח. ואני מציע גם לכם.

איך מגיעים: קצת דרומה מצומת הרחובות רמתיים-מגדיאל בהוד השרון.

ועכשיו למשהו אחר לגמרי

הבגט של אורי

התגובה הראשונה שתשמע לאחר צירוף המילים “העיר העתיקה בבאר-שבע” יהיה תמיד “מה? אין עיר עתיקה בבאר שבע, יא מצחיק”. תתפלאו, דווקא יש. אמנם היא לא קדושה לכל הדתות ולא רבים עליה כבר 2 מיליון שנה, אבל אל תזקפו את זה לרעתה, יש בה הרבה דברים שהייתי בכיף מסתכסך עליהם עם איזה דת מזדמנת. והנה אחד מהם.

בכל צהריים, עשרות אנשים מכל דת, גזע ומין (אבל כולם הם איכשהו בני דודים של גיסתו של אורי) נאספים לכיכר המרכזית בעיר העתיקה ומשיגים לעצמם בגט. מה שהיה יכול לגרום לבלאגן ולחץ ודחיפות (בכל זאת באר שבע), אבל ההיפך הוא הנכון. אורי, שהוא סוג של נזיר זן שהגיע בטעות לארץ, מתנהל בקצב משלו. לוקח הזמנות, מכין בגטים ומנהל חמישה סמול טוקים שונים – והכל בו זמנית ועם חיוך.

ואם לא רק כדי לחזות בפלא הזה תבואו, אז תבואו גם בשביל הבגט. בתפריט (14-16 שקל): בגט שקשוקה, סנדוויץ’ טוניסאי עם לימון קטלני, וסנדוויץ’ חביתת ירק. החביתה, כמו במקדנולד’ס, נשברת רק לאחר שמזמינים, ומטוגנת על הכיריים שנמצאות ממש על הדוכן, אישי לכל לקוח. באמת שזה מקסים.

השקשוקה של אורי לא יוצאת מגדר הרגיל, אבל המנה כולה נפלאה – עם בגט שמתפצפץ בפה, רטבים טריים (רוטב דלעת, סחוג ולימון), הטחינה מעל והחמוצים ליד – זאת מנה משביעה ומאוד משמחת. ועל הדרך תכירו גם כמה בני דודים של גיסתו של אורי, חבר’ה זהב אחד אחד.

הבגט של אורי, החלוץ 86, נו ממש באמצע של העיר העתיקה, באר שבע