קטגוריה: ביקורות

מסעדת פאפא’ס

25/11/2010
תגובה אחת

ארבעה מטרים מרח’ אלנבי (בתל אביב, כן? שלא תמצאו את עצמכם בחדרה או משהו), ממש איפה שאי אפשר למצוא חניה, חצי דקה משוק הכרמל ומרחק יריקה מכיכר מגן דוד, יש מסעדה איטלקית אדירה בשם Pappa’s. כאילו, הם קוראים לעצמם טרטוריה אבל זו בעצם מסעדה.

לא בתמונה: הומלסים, המשיח מתל אביב וקו 25

עכשיו, בגלל שאני שמוק פסימיסט שאוהב להסתכל על חצי הכוס הריקה, ואז לשבור את הכוס ואת כל השאר הכלים שעל השולחן (ואז לבכות בלילה לתוך הכרית, אבל לא משנה עכשיו) אז אני אתחיל מהדברים הרעים שיש לי להגיד על המקום הזה: הפיצה שאכלתי לא הייתה טעימה כמו הפסטה, והם לא זיהו שאני בלוגר אוכל מפורסם ובעל כבוד ועוצמה ולכן לא פינקו אותי בשתייה וקינוחים על חשבון הבית. (הם אפילו נתנו לי חשבון בסוף! חוצפה!)

אבל כן, זה הדבר היחידי הרע שאני יכול להגיד על המקום הזה. למנה ראשונה אכלנו ארנצ’יני (באיטלקית: תפוזים קטנים) שעלו לנו 22 ש”ח לשני כדורי אורז גדולים ויפים עם מוצרלה בפנים ורוטב עגבניות בחוץ. איזה כיפים הם היו, הייתי אוכל בכיף עשרים כאלה. זו מנה יחסית פשוטה וטעימה, אז במקום לתאר את הריחות והטעמים (מריח טוב, טעים) אני אשאיר אתכם עם התמונה הבאה.

ובזיליקום, היה גם עלה אחד של בזיליקום

התמונה הזאת הזכירה לי עוד משהו שקצת הפריע לי בפאפא’ס, קשה לצלם בתאורה הקצת חשוכה שיש שם. למנות העיקריות הזמנו פיצה עם רוטב ירוק בשם ספינצ’י שעלתה, אם אני זוכר נכון, 42 ש”ח. על הפיצה עצמה אין הרבה מה להגיד (או כמו שהנסיינית תיארה את המנה: “טעים, טעים כזה, טעים.”) אבל המלצרית שהביאה אותה הייתה סבבה לגמרי; היא סיפרה לנו שהביאו סלייסר חדש לפיצה והיא מאוד מתרגשת ממנו, ושהיינו צריכים לראות כמה היא התרגשה כשהם קיבלו מטאטא חדש. במאמר מוסגר אני אספר שאם יש משהו שאני יותר אוהב מלספר בדיחות קרש למלצרים, זה כשמחזירים לי באותה מטבע. במאמר פחות מוסגר אני אגיד שהשירות היה סבבה לגמרי.

פעמוניות עם אספרגוס וקטלי חזיר - לא אשמתי, ככה הם רושמים

נעבור למנות הפסטה, שמגיעות בשני גדלים. המנות הקטנות מתומחרות בין 28 ל-38 ש”ח, הגדולות בין 48 ל-68 ש”ח. כשהמנות היקרות יותר הן המנות עם השרימפס או הסרטנים או כל מני דברים כאלה שאני אלרגי אליהם. מנת הקמפנלי אספרגוס, בייקון ואפונה הייתה הצלחה. תנו לי לענות על השאלה הכי דחופה שלכם: קמפנלי זה פעמוניות באיטלקית. מנה מגניבה עם טעם מעושן חזק ופסטה איכותית וטרייה. הם גם היו נדיבים בכמות הבשר והאספרגוס – נדיבות בפסטה זה חשוב.

ניוקי פטריות וטרטופו, כלומר פטריות וכמהין, היה מצוין. הכמהין נתנו טעם פטרייתי חזק ומודגש שעשה את המנה הזאת מאוד רחוקה מהפסטה שמנת פטריות שאתם מכירים מהבית קפה שליד הבית. הרוטב לא היה על בסיס שמנת אלא על טהרת הפטריות. קצת פיקנטי ומאוד טעים. אני לא אוהב כל כך להזמין ניוקי במסעדות כי מסעדות אוהבות להתקמצן עליו. לא בפאפא’ס. המנה הגדולה, ב-48 ש”ח, הייתה נדיבה ומספקת.

רדיאטורי עם חזה אווז ברוטב שמנת פטריות היו גם מצויינים. לא שזה טריוויאלי – שמנת זו אחלה דרך לטבח להגיד “אין לי שום דבר יצירתי להכין אז אני פשוט אשפוך פה מיכל שמנת”. לא, לא ניסחתי את זה מספיק כמו אייל שני, התכוונתי: “כשהשמנת חונקת את הפסטה זה כמו עובדת זרה שחונקת תינוק שאך נולד”. אייל, אתה שף גאון אבל בן אדם מופרע.

לגמרי, אבל לגמרי סטיתי מהנושא. היה טעים, כן? למרות שזה רוטב שמנת. ולמרות שהמנה הזאת מזכירה בשם ובמראה את הקמפנלי מלפני שתי פסקאות (כי חזה אווז זה תחליף כשר לבייקון, לא?) באו לידי ביטוי טעמים אחרים לגמרי, שעשו מאוד שמח על הלשון ובבטן והצדיקו בקלות את 58 השקלים ששולמו על המנה.

רדיאטורי. באיטלקית: הדבר הזה ששמו לך בש"ג כששמרת ובמקום לחמם עשה קולות של טפטופים כאילו הוא עומד להתפוצץ עליך, אבל זה מגיע לך כי במקום לשמור עשית סודוקו.

על פי האתר שלהם, יש גם עיסקיות צהריים שכוללות שתייה ומנה ראשונה במחיר של העיקרית. יש גם ארוחה זוגית ב-160 שקל למתפנקים. האתר שלהם גם סיפק לי את רוב התמונות, אבל זה כי כל מה שצילמתי שם יצא חשוך. ממליץ בחום. וכדאי מאוד שבפעם הבאה שאני שם אני אקבל משהו על הבית. דיר באלאק.

פאפא’ס, רח’ הלל הזקן 12 ת”א

25/11/2010
תגובה אחת

תגיות: , , , ,

מחניודה, ירושלים

06/11/2010
2 תגובות

“אוי, הירושלמים האלה, איזה מוזרים ומגניבים הם עם כל המקומות הקטנים והחמודים שאפשר לאכול בהם. ויש פה גם המון אוכל אותנטי! איזה כיף לאכול במסעדה ליד השוק שמבשלים כל יום את מה שיש היום בשוק וזה טרי וטעים ויאווו איזה אווירה מגניבה יש פה!”

זה כנראה מה שאנשים מאחורי “מחניודה” רצו שאנשים שאחרי ארוחה במחניודה יגידו. זה המסר שמעבירים האנשים שיושבים בחוץ עם קוקטייל ורוד בכוס שמפניה, זה המסר שמעבירים הכסאות, הצלחות והסכינים (שנלקחו, רובם ככולם, מאתר “אגורה”), זה המסר שמעבירה המלצרית החבר’המנית-מאולצת שרקדה לצלילי בום-פם בדרך לשולחן. וזה גם המסר שעובר ממנות עם שמות כמו “נמר דרקון נו תזמינו כבר”.

נו, תפסיקו להתמזמז על הבר ותזמינו כבר

מחניודה היא לא מלכודת תיירים קלאסית. היא לא מקום שמחכה לך בכניסה לשוק ומוכר לך חומוס מקופסא ב25 שקל “כי זה אותנטי”. זה מקום שמכריח אותך להזמין מקום שבוע מראש, ומוכר לך סיפור של תפריט משתנה יומי (אז איך זה שהתפריט שהיה בפועל במסעדה זהה אחד לאחד לתפריט לדוגמה שראיתי באינטרנט?). המוזיקה חזקה מדי והמנות קטנטנות, אבל היי – טעימות רצח.

התחלקנו ארבעתנו בארבע מנות: “פסטה ארבעת השערים”, “פולנטה רכה, אספרגוס, ראגו פטריות וים פרמז’ן”, “חמשוקה טחיגורט קבב מפורק ויאללה לנגב” ו”אני אוכל שווארמה אצל השמן ליד השוק אחר כך”. האחרונה כמובן לא כתובה בתפריט אבל בגדול היא הכי משתלמת.

כי אף אחד לא יאכל שווארמה אצל "הספורטאי", או "המתחשב באיכות הסביבה"

הפולנטה, שהגיעה בתוך צנצנת, תוארה על ידי המלצרית כ”מנת הדגל של המסעדה”, ובצדק. ב-42 שקל מקבלים צנצנת של פולנטה (זה משהו מתירס והידע שלי נעצר כאן) עם חתיכות של פטריות, אספרגוס מדי פעם, נגיעות כיפיות של שום ומספיק פרמז’ן בשביל שיהיה טעים (אין דבר כזה יותר מדי). זה משהו שאני כנראה לא אמצא את עצמי מבשל בבית (Challenge Accepted!). במנה הזאת רואים את הפוטנציאל הלא ממומש של המסעדה – אנחנו יכולים לתת לך אוכל פשוט וטעים ובכל זאת מורכב ומעניין.

פסטה ארבעת השערים – פסטה ארוכה ורחבה תוצרת בית עם עגבניות, קישואים ושמן זית. המנה הכי גדולה מבין המנות שקיבלנו הייתה טעימה בדיוק לא מספיק בשביל 54 השקלים שנלקחו תמורתה. זה מאוד נחמד שדואגים לקלף את העגבניות לפני ששמים אותם ברוטב ונותנים לזה שם בצרפתית שלא תפסתי, אבל היצירתיות לא בדיוק בוהקת מהמנה הזאת.

לא כל כך חושבת מחוץ לקופסה

חמשוקה טחיגורט קבב מפורק ויאללה לנגב – שבעיקר בלבלה אותי בגלל שלא היה שום רמז לביצה (רגע…) הייתה טעימה. זו בעצם מנת חומוס בשר (קטנה) מוגשת על מחבת שקשוקה (קטנה)  עם עגבניות שרי (קטנות) ופיתה מהסוג הקטן. הרגישו את נגיעות היוגורט, הבשר היה טעים והמנה הייתה שילוב מאוד מוצלח של טעמים אבל אין דרך לצאת מכאן לא פראייר – שילמתי 45 שקל על מה שבחומוסיות אחרות מקבלים בתור תוספת אם נשארת רעב.

הייתי אוכל 4 כאלה אם זה לא היה עולה לי 200 שקל

אין מה להגיד, גבר לא יסתפק ב”חמשוקה קבב”, אלא בחומוס, ושקשוקה, וקבב. ופרגיות. ובירה. קיבלנו על חשבון הבית גם מנה של טטאקי טונה עם תאנים ואפונה וואסאבי (שזה תוספת מעניינת מסצנת הפיצוחים). אני לא חובב דגים אז אני רק אגיד שזו מנה באמת קטנטנה, אבל סחטיין על הפינוק.

סיימנו את הארוחה עם חשבון של יותר מ-200 שקל כולל שתייה וטיפ, לא כולל מנה שווארמה בפיתה אצל השמן ליד, לשלושה אנשים שנשארו רעבים. המקום הזה אולי טוב אם המסר שאתה מנסה להעביר לבחורה זה שאתה בסדר עם לשלם הרבה ולקבל מעט. במקרה הזה, אני מאחל לך שלא תקבל בכלל. למי שרוצה לאכול ארוחת צהריים טובה והוא בירושלים, אין כמו שווארמה.

מחניודה, בית יעקב 10 ירושלים (שתי דקות מהשוק).

06/11/2010
2 תגובות

תגיות: ,

עמוד:«1234567