מוס חלווה / נוטלה

פודגבר פותח את שעריו. לא לכולם. לא לרבים. אולי לך. אם יש לך מתכון גברי שאתה רוצה לחלוק איתנו, אם גם לך יש תמונות של מאכלים שהם לא פוטוגנים אבל טעימים רצח, אם גם אתה רוצה להתפאר במילים “כתבתי 500 מילה על ביצים, יצא מצחיק רצח” – שלח לנו מתכון. היום מתארח אצלנו אור לוטן שכותב לנו מפלובדיב (пловдив) שבבולגריה, והוא מספר:

כמו כל פודגבר גם אני הייתי פעם פודילד ונהגתי להמציא מיני מתכונים משאריות במסעדות. את מנות הדגל הקלאסיות כמו לחם על מצע מיץ תפוזים מתובל בקורט מלח-פלפל, או מרק שאריות שניצל, כולנו וודאי זוכרים ואוהבים. בעיני כולם היו אלו רק מתאבנים לקראת המנות שאכין בתור פודגבר בוגר. מה שהיה רק תחביב בתור ילד והפך למקצוע כנער, הוא היום לא פחות מאמנות.

ובעתיד עוד יהפוך לדת

לכן, משנתקלתי במנת הקרב הצהלית מיד הבחנתי בפוטנציאל הקולינארי העצום החבוי בה! קשה להודות בזה אבל לכולנו יש עבורה פינה חמה בלב. כולנו חולמים לטגן לוף לארוחת צהריים, להדליק פחית טונה ולקנח בטוסט ממרחית (קסם כימי בו הפכו סוכר טהור לממרח חום. לא מבין איך זה לא זיכה פה מישהו בפרס נובל לכימיה, או לפחות עיטור העוז). אך מעל כל פריטי מנת הקרב ניצבת – החלווה.

החלווה היא הדובדבן שבקצפת. החלווה היא האולימפוס של נשנושי האנרגיה. החלווה היא החלווה של מנת הקרב! ולמרות זאת שנים חיפשתי לה שימוש הולם ולא מצאתי.

כמו כל פודגבר אמיתי – גם אני פניתי בסופו של דבר לפודאמא שלי לפתרון בעיית החלווה. הפתרון שהוצע הפך לימים למנה המכונה ״מוס חלווה״ והוא מובא פה לפניכם. המתכון הבא כל כך קל ופשוט עד שהחלק שהכי קשה בו זה למצוא את המצרכים.

מצרכים:

חבילת חלווה 400 גרם. אני אישית בעד תערובת חלווה שוקו-וניל.

שתי חבילות שמנת מתוקה 38%.

פחית חלב כחוש מרוכז וממותק (397 גרם). הכי קל להשיג את זה במעדניות רוסיות אבל זה קיים גם במרבית הסופרים.

מצאתי את המצרכים!

אני לא אשקר לכם, החלב הזה נשמע רע ונראה רע. מה שנשמע ונראה רע הוא כנראה ברווז (לפחות ככה אומרים). אני אספר כמה פרטים כי חשוב להתיידד עם המוצר. כפי שמצופה מחלב כחוש, זהו חלב רגיל שהוציאו ממנו את המים והוסיפו לו הרים של סוכר, את הקסם שנוצר אפשר לשמור בלי קירור במשך שנים שזה בעצם לא עוזר לאף אחד אבל טוב לידע הכללי. התוצאה הראשונה (במשקל 400 גרם) הייתה שמנה מידי אז הורידו שלושה גרם כדי שנרגיש טוב עם עצמנו.

כן, עכשיו זה נראה דיאטטי

נעבור להכנה:

מקציפים את השמנת המתוקה, זה לוקח כמה דקות אבל בסוף יוצאת קצפת. מוסיפים את החלב הכחוש לקצפת ועושים סיבוב הקצפה נוסף וקצר עד לקבלת תערובת אחידה. שימו לב שהסיבוב הנוסף חייב להיות קצרצר, בשביל לא להפוך את הקצפת לחמאה.

והיום, ילדים, למדנו איך מכינים חמאה!

יש לנו את החלק של ה”מוס”, עכשיו נדאג לחלק של ה”חלווה”: מרסקים את החלווה במזלג ומקפלים את שברי החלווה לתוך הקצפת.”לקפל” זה כמו לערבב אבל בעדינות, בשביל לא לשבור את הקצפת. כעת שופכים את התערובת שהתקבלה לשתי תבניות אלומיניום מוארכות (אני מרפד בשכבה של נייר אפייה, זה מקל על ההגשה) ומקפיאים ללילה. זהו.

זה יראה בערך ככה

ברגע של ווידוי קצר אני אספר לכם שאני בפלובדיב (пловдив) שבבולגריה ומשעמם פה רצח. שיחות עם שחקני שחמט זקנים בפארק התחילו קצת להעיק (בעיקר כי אלו שתיקות מביכות ממש ארוכות) ולכן אני אפנק אתכם במוס נוטלה, שהוא כמו מוס חלווה אבל עם נוטלה. לא יודע למה, אבל בנות מעדיפות מוסלה נוטלה על פני מוס חלווה. אם אתה בודד וגלמוד עדיף שתתחיל מהמתכון הזה.

אנחנו עושים קצת שינוים במצרכים, ונפרדים מהחלב הכחוש לשלום (מחזירים אותו למקלט עד המלחמה הבאה, או הצורך העז בחלווה) אבל העקרון בגדול זהה.

 מצרכים:

שתי חבילות שמנת מתוקה 38%

צנצנת 400 גרם של נוטלה (הפעם מתפרעים על שלושת הגרמים הנוספים!)

שליש חבילת פקאנים

ועכשיו לך תמצא דרך לחלק חבילת פקאנים לשליש

בנוהל מקציפים את הקצפת עד שיש גלים נחמדים. שופכים את הנוטלה פנימה ומקציפים שוב. זה הזמן להתפעל מהצבעים היפים של הסיפור הזה אבל לא יותר מידי כדי שיישאר מרקם קשיח (הערת העורך: זה מה שהיא אמרה).

זה מוס נוטלה בכיס שלך או שאתה שמח לראות אותי?

שוברים את הפקאנים לשלישים ומערבבים אותם לתוך התערובת עם לקקן. שופכים לשתי תבניות אלומיניום מוארכות. ומשאירים לילה בהקפאה. סה”כ מקבלים משהו כמו קילו וחצי מוס בארבע תבניות, והיפרגליקמיה בעתיד הקרוב. בהצלחה!

פוסט אורח: סמבוסק הארזים בחורפיש

הנה פוסט אורח של בחור בשם סתיו אשורי. למה אתם קוראים אותו? כי הוא נודב לכתוב את הפוסט הזה בזמן שאנחנו בפודגבר עובדים ימים כלילות, או לפחות איזה רבע שעה מתישהו אם נמצא זמן, על לארגן לכם מתכונים פשוטים וכשרים לפסח שתוכלו להביא לסדר, או לפחות לארוחת שאריות של יום אחרי. ובנתיים – שיהיה לכם פסח כשר ושמח!

אני לא אוהב את פסח. זהו, אמרתי את זה. לא אוהב. אני לא יכול לסבול את יריעות הבד במעברים בסופר, את הנהירה ההמונית לטיולים, דוחק, מצות, ילדים, בכי, במבה כשרה לפסח, איכס… אני לא אומר שזה כזה קשה לעבור שבוע-שבועיים של חופש בלי לאכול דברים טעימים אבל אם כבר שחררו אותנו, הובילו אותנו במדבר, סגרו לנו פינה נחמדה עם קצת חול פה, קצת ים שם – לא מן הראוי שנוכל להתפנק באיזה סמבוסק? לכן, פודגברים יקרים, אני רוצה להמליץ לכם על סמבוסק הארזים – פינה שקטה (יחסית) של אוכל טוב בצפון, שאף פעם לא הצליחה לאכזב אותי.

כשהייתי בצבא, היינו מסתובבים המון על כביש הצפון – כוננויות, פגישות ובעיקר המון שטויות שדרשו נסיעה ברכב ששוקל 15 טון ושותה כמות זהה של דלק על חשבון משלם המיסים (שזה אני עכשיו, וזה מרגיז). בקיצור, בתקופה הזו של ההסתובבות בצפון, גיליתי עובדה מאוד מעניינת – כל הדרכים בגליל המערבי, לא משנה מאיפה אתה מגיע ולאן אתה נוסע, עוברות בחורפיש. וכשאתה נוסע כל כך הרבה, אתה נהיה רעב. וכשאתה רעב בחורפיש, יש רק אופציה אחת שהיא קונצנזוס בעולם הרעב-דרכים הגלילי: סמבוסק הארזים.

אולי הפעם נבדוק מה זה קישק? מה פתאום, בא לי כבש.

שולחנות וכסאות פלסטיק, מתקני מפיות של קוקה קולה ושלט כניסה עם תמונות מחוקות שמרמזות על התענוג שמצפה לכם – אם אתם רואים את כל אלו, ומריחים ריחות חזקים של טאבון דרוזי, סימן שהגעתם. אם לעומת זאת אתם מריחים ביוב ורואים שלט של “סמבוסק הארז”, קחו מהר רוורס. זו מלכודת תיירים איומה שלא כדאי לבקר בה. ותזהרו ברוורס כי תמיד יש שם ילד ונראה לי שזה אפילו אותו ילד כל פעם.

מכירים את הסמבוסק שאתם קונים בקפיטריה באוניברסיטה? אז זה לא זה.

הגעתם? כיף לכם- אתם עומדים לאכול את אחד המאפים היותר איכותיים שיש לארץ הזו להציע: סמבוסק דרוזי פריך עם בצק שלא חסכו ממנו טיפת שמן זית, תערובת כבש מושלמת ואם אתם בעניין, גבינה מלוחה שנותנת אחלה אדג’ למנה. העסק הזה מגיע כמובן עם קערת זיתים ביתית הכרחית, ואם אתם מטיילים עם מישהי שטוענת ש”כבד עליה כבש” יש כמה אופציות אחרות שאפילו לא שקלתי לבדוק, אבל אומרים לי פה שהן גם טעימות לאללה.

נייר כסף זה לא אופציה - הוא מגיע בכל מקרה.

כל הסיפור הזה במחירי צפון, שזה אומר משהו בין 11 ל-13 שקל למנה.  השמועות אומרות שהם יהיו פתוחים במהלך כל הפסח, אז אם יוצא לכם לטייל באזור ונחנקתם ממצות – שווה לבדוק.