קוקטייל קיצי של אבטיח וג’ין

כמה פעמים שאלת “את רוצה לעלות אלי לקפה” והתכוונת בדיוק לזה? אפס. השאלה המוכרת הזאת היא תמיד קוד ל”אני מקווה שמה שמפריד בינינו לבין המיטה זה להרתיח מים ולשאול כמה סוכר, כי אני לא מספיק יצירתי/סבלני/זוכר איך קוראים לך בשביל משהו יותר מתוחכם”. אז הנה משהו יותר מתוחכם שפונה לשני המינים: היא תאהב את זה בגלל שזה אדום ומתוק ונראה כאילו עבדת קשה. אתה תאהב את זה בגלל שזה קל להכין, אלכוהולי ובגלל שזה מעלה אותך לפחות איזה 3 דרגות בסולם שלה.

שלא תתבלבל, יש איזה ארבע מאות דרגות בסולם שלה.

שיהיה ברור: זה לא שאני רומז שזה יעזור לך להכניס אותה למיטה, משתי סיבות: הראשונה היא שאתה מנסה להכניס בחורה שאתה לא מכיר למיטה ומקווה שמשקה ידבר במקומך, והשנייה היא שאתה נראה כמו שאתה נראה. בחייך, תסתפר או משהו.

אנחנו נכין קוקטייל קיצי של אבטיח וג’ין. לא, אנחנו נכין בריזר תוצרת בית. יותר טוב – אנחנו נהפוך אבטיח לאלכוהולי ואז נשתה אותו. יודעים מה? אבטיח בבלנדר עם ג’ין. עזבו, שיהיה קוקטייל קיצי של אבטיח וג’ין.

למה ג’ין, דרך אגב? ג’ין זה תחליף נטול טעמי לוואי לוודקה. ג’ין הולך ביחד עם כל דבר ונהיה משקה אלכוהולי ברגע. לג’ין יש 35 עד 40 אחוז אלכוהול, שזה תמיד שימושי. וחוץ מזה, ג’ין בערבית זה שד (כמו ג’יני מאלדין) שזה כבר הופך אותו לקצת יותר מיוחס מעראק.

ברור שהוא יותר מיוחס. הוא בריטי.

המרכיבים, כמו שבטח ניחשתם: אבטיח (רבע אבטיח לשני אנשים), ג’ין (קצת יותר מצ’ייסר למנה), נענע (אם אתם מתעקשים על כמויות אז עלה וחצי למנה) ולקישוט גבינה בולגרית. אל תהיו מופתעים, אבטיח וגבינה בולגרית הולכים ביחד כמו חומוס וטחינה, או קולה וקרח, או שניצל וצ’יפס, או לילה של שתייה מופרזת ובוקר של להקיא לעצמך על הנעליים: גם כל אחד בנפרד זה סבבה, במיוחד הקטע עם הנעליים, אבל ביחד – יש סינרגיה.

רוצה לעלות אלי לקוקטייל אבטיח?

אז תוציאו בלנדר (אפשר בלנדר מוט, אפשר בלנדר מסיבי יותר – לא כזה משנה). תשימו בפנים את האבטיח (אני באמת צריך לכתוב שאת הקליפה לא שותים?), את הנענע ואת הג’ין ותטחנו. נראה לכם שמספיק? תנו עוד חצי דקה, שלא תיתקע חתיכה מוזרה בקש.

סיימנו. עכשיו מוזגים לכוסות, מוסיפים קשים, מקשטים מלמעלה בעוד עלה של נענע ופירורי גבינה בולגרית כי ראיתי כרגע פרק של מאסטר שף ואני מרגיש שיש לי מוזה, מגישים, שותים. יותר מגניב מקפה, נכון?

פתיתים זרחניים בנוסח צבא

אין כמו אוכל צבאי.

סתם, זה שקר. די דומה לשקר אחר שאתם מכירים, כשמסתובבים בחו”ל ואז מישהו אומר “אבל בתכל’ס, אין כמו בארץ”. גם שקר. בעצם, אולי אין כמו בארץ, אבל יש הרבה יותר טוב מבארץ.

אותו כנ”ל לגבי אוכל צבאי. יש מטבחים יותר טעימים ממנו. עזבו את זה, אני מכיר פחי זבל יותר טעימים ממנו. אבל יש בו משהו שלא תמצאו במקום אחר – ואני לא מדבר על הכמויות המסחריות של הסודה לשתיה, על השניצלונים בטעם חזה עוף, או על הפשטידת-שאריות-מאתמול. אני מדבר, כמובן על נוסטלגיה.

כן כן, לכולנו יש קצת נוסטלגיה מהצבא. לדוגמא, הפעם ההיא שהיית צריך לסגור שבת על איזה הר באמצע שום מקום ואז פתאום יוסי בניון הגיע כדי לשחק איתך כדורגל. או הפעם ההיא שצלצל לך הטלפון בדיוק כשהמפקד תידרך אותך וכולם צחקו.

טוב, אז אולי אין לי ממש נוסטלגיה לצבא, אבל לאוכל הצבאי דווקא יש לי. למה? כי אכלתי כל יום בחדר אוכל במשך חלק נכבד מחיי, ונשארתי בחיים כדי לספר. וכשהרמה הכללית כל כך נמוכה, כמה זכרונות טובים דווקא כן נשארים – העוגת שוקולד שפעם אחת יצאה מהתנור חמה (ה-6 לפברואר, דברים כאלה לא שוכחים), הפעם ההיא שהיה גם צ’יפס וגם קטשופ באותו היום, והפעם שהתנור של השניצל תירס נשאר בלי השגחה לכמה דקות.

אבל לפני כמה ימים התעוררה בי נוסטלגיה מאוד מסויימת – לפתיתים של הצבא. כן כן, הפתיתים השמנוניים המזעזעים הזרחניים שהייתי אוכל 3 צלחות שלהם ואז מתחרט למראה שלולית השמן שהם השאירו לי, בבטן ובצלחת. מנה שמגלמת את כל מה שלא בסדר באוכל הצבאי – ואת כל מה שלא בסדר אצלי שאני מת עליה.

במבט יותר עמוק, נראה לי עכשיו שהפתיתים הזרחניים היא מנה מחושבת אשר מגיע כהנחיה מהדרגים הגבוהים בצה”ל. שימו לב ליעילות שלה למערכת: זו מנה בעלת מרכיב אחד בלבד, שמחירו מעולם לא עלה; היא משאירה לך טעם שורף ולא ברור על הלשון בעת האכילה כך שלא תוכל להרגיש שום דבר אחר – או במילים אחרות, מנטרלת את אנינות הטעם שלך; הכתם הצהוב-זוהר שנשאר על הצלחות לדראון עולם פוטר את הצבא מבאמת לנקות אותן, כי הרי הכתם של הכורכום .כבר לא יירד משם; וזו מנה מזינה שיוצרת חיילים חזקים ונחושים (אם כי מלאי חרטה)

אוקיי, חזרה אלי ולהתעוררות הנוסטלגית. אחוז תזזית הלכתי למטבח למלאכת שחזור המנה (מה שמזכיר לי שבחדר האוכל בבסיס שלי היה חדר צדדי עם השלט המטריד “שחזור מזון”). מה שלא היה כל כך קשה, כי הרבה תחכום אין במנה הזאת. מה כן יש בה?

פתיתים. 7.90 שקלים למוצר כ"כ בסיסי

2 כוסות פתיתים
2-2.5 כפיות מלח
1.5 כפיות כורכום
חצי כפית סוכר
3 כפות שמן עבור טיגון + 2 כפות לבישול
בצל אחד בינוני (לא חובה, לא היה במקור)

את הרכיבים יש לבחור על פי אמות מידה צבאיות: הכי זול שיש. תקנו פתיתים של ויטה, אני מרשה לכם, ושלא תעזו להשתמש פה בשמן איכותי, זה יהרוס את המנה לגמרי.

ההכנה מספיק פשוטה כדי שכל טבח צבאי יוכל לעבור את בחינות הכניסה שלו: מטגנים בצל (אם רוצים, זאת תוספת שלי) בהרבה שמן 10 דקות על אש קטנה-בינונית, מוסיפים את הפתיתים לטיגון מהיר ומתבלים לפי הכמויות. מוסיפים מים רותחים לפי הכמויות על האריזה (או על פי פקודות מטכ”ל) ומוסיפים עוד קצת שמן (ליתר בטחון) ואז בישול לפי ההוראות: להביא לרתיחה, לכסות עם אש קטנה ל-10 דקות, ואז לכבות ולהשאיר סגור עוד 10 דקות.

למי שעדיין נמצא כאן, ועוד לא הלך להקיא בשירותים (או להתנדב למילואים, לחילופין), נספר שהמתכון הזה עובד אותו דבר גם עם פסטה (עדיף בצורות קטנות) – מבשלים את הפסטה כרגיל ואז מטגנים עם השמן והתבלינים מספר דקות.

איך אתם יודעים שהמתכון הצליח לכם? כתם רדיואקטיבי יופיע על הצלחת מיד עם היעלמותם של הפתיתים. ועוד סימן – לא תוכלו להפסיק לאכול את זה. אין, אין כמו אוכל צבאי.

אין, באמת שאין

חביתה עם צ’יפס (שפים מתארחים בבלאק)

מסתבר שכוח גדול בא גם עם אחריות קטנה: הזמינו אותנו לארוחת טעימות לרגל השקת המנות החדשות ב”בלאק”. 4 שפים הכינו המבורגרים מיוחדים. הם הכניסו להמבורגרים כל מיני דברים שאין לנו מושג מה הם, כמו: איולי צ’יפוטלה, מנגולד, שעועית בובס. הם הכניסו גם משהו שאנחנו מכירים טוב מאוד אבל אף פעם לא העזנו לשים בהמבורגר: ביסלי פלאפל. אז נקצר את החדשות הארוכות: אחלה מנות למי שבא לו לשבור את שגרת ההמבורגריידה הרגילה. ולמי שבאמת רוצה לקרוא על מה שקורה בבלאק אנחנו מציעים להתעדכן באתרים של אנשים אחרים. אנחנו הכי אהבנו את המנה של נעם דקרס אפילו שיש בה כל מיני דברים כמו צימוקים ובורגול. ד”א – בגלל שאנחנו עצלנים ומפרסמים את זה חודש באיחור, לא נשאר לכם הרבה זמן לנסות את ההמבורגרים, אולי תספיקו.

חביתה+צ'יפס = חביתה עם צ'יפס

עם זאת, המנה הפוד-גברית ביותר של הערב בושלה בעצם רק כמה ימים אחרי השקת המנות ועליה אנחנו רוצים לדבר:

חביתה עם שאריות צ’יפס

מי לא מצא את עצמו עם שאריות צ’יפס מאיזה טייק אווי או על-האש ושאל את עצמו מה אפשר לעשות עם זה? האמת, הרבה אנשים. אבל גם הרבה אנשים כן מצאו את עצמם במצב הזה. אז בשבילכם, הנה משהו קטן שאפשר להכין בקלות ובמהירות. מצרכים: צ’יפס, ביצים. מפתיע, לא?

הוראות הכנה: באמת? נו טוב: מטגנים את הצ’יפס במחבת עם קצת שמן עד שהוא ממש חם (אף אחד לא רוצה צ’יפס קר בחביתה שלו) ואז מוסיפים ביצים טרופות כמו חביתה רגילה. זה אולי לא נשמע לכם כל כך טוב עכשיו אבל כשתקומו בהאנגאובר וזה יהיה או זה או דליפקאן בלי חלב כי נגמר, תאמינו לנו שזה יראה יותר מפתה.