סחוג קלאב

1. החוק הראשון של סחוג קלאב: לא מחטטים באף, לא נוגעים בעיניים.
2. החוק השני של סחוג קלאב: לא מחטטים באף, לא נוגעים בעיניים.
3. תקראו לזה רק סחוג. זחוק, סחוק, סחוג’ זה מותר רק לסבתות שנולדו בצנעא וגם הן סתם מנסות לצאת אסליות .
4. אם מישהו טועם ואומר לכם: “יופי אני אוהב סחוג כזה שהוא טעים ולא סתם חריף” שימו עוד פלפל חריף
5. אם אומרים לכם: “אני אוהב סחוג בריא כזה בלי יותר מדי שמן” שימו עוד שמן

חריף החרא הזה

סחוג מעולם לא נראה יותר פוטוגני

שימו הכל בבלנדר ותנו לו איזה 5-10 דקות שיצא מרקם חלק ובלי חתיכות פלפל גדולות מדי. בסוף שמים בכלי ומצפים בשמן זית שישמור על זה מהתייבשות (אחרי הכל, ישראל מתייבשת).

לגבי סוגיית השום: זה יכול להיות די מעצבן לקלף 2 ראשי שום. אבל יש מה לעשות בנידון: 1. חתיכת סיליקון שאפשר לקנות במחיר מופקע או לגנוב מהצינור של אחד השכנים. פריט שעוזר לקלף שום בקלות. 2. לקלף שום כמו גבר: חותכים את הקצה, מניחים את הצד הקהה של הסכין על השום ונותנים מכה, אח”כ הוא מתקלף בקלות. את כל שלב קילוף השום וחיתוך הפלפלים מומלץ לעשות עם כפפות חד פעמיות (ואז לגדל ביצים יא חתיכת רכיכה, מה קרה – קצת חריף).

הוכחה שגם מאותגרים פיגמנטית יכולים להכין סחוג

לגבי סוגיית הפלפל: יש איזה מיליון סוגים של פלפלים חריפים. בשווקים ובסופרים מביאים כל פעם דברים אחרים. אני השתמשתי בפלפל שנראה ככה, נראה לי מאוד דומה לזן התאילאנדי. אתם מוזמנים לנסות כל סוג אחר.

לגבי סוגיית הצבע: סחוג ירוק – סחוג אדום. שמעו: סחוג אדום או ירוק לא נקבע לפי צבע הפלפלים אלא דווקא לפי הפטרוזיליה והכוסברה. עם עלים – ירוק, בלי עלים – אדום. לא מדובר באיזה קופירייטינג מתוחכם – זה פשוט הצבע שלהם. אז אפשר להגיד שאנחנו עושים פה סחוג ירוק. אבל יותר נכון לומר שאנחנו עושים סחוג טעים. לאללה.

זוכרים את הבריכת אטריות בפאץ' אדמס? אני רוצה אותו דבר עם סחוג

דבר נוסף שאפשר לעשות זה טחינה-סחוג. מערבבים כמות שווה של טחינה גולמית וסחוג, מוסיפים קצת מים, מערבבים ומקבלים ממרח טעים לאללה.

ביצים חומות

חמינדוס, ביצים של צולנט או אפילו הביצים הסיניות של אהרוני: לכל עדה יש את הביצים החומות שלה. אבל מה שחשוב בביצים חומות זה לא אם אוכלים אותן עם ג’חנון בשבת בבוקר, עם צ’ולנט בשבת בצהריים או בתוך בורקס בתחנה מרכזית באר שבע כשאתה תקוע שם בעקבות עוד שביתת רכבות – מה שחשוב זה לעשות כמה שיותר משחקי מילים עם ביצים חומות, כי ככה זה. רצף בדיחות ביצים מתחיל בעוד שלוש, שתיים, אחת…

זוג ביצים

כמה מסובך כבר יכול להיות מתכון לביצים קשות? פשוט תיקח את הביצים שלך, תשים אותם במים חמימים ותחכה בסבלנות. אם תשים למישהו ביד ביצים פושרות כאלה, תקבל, במקרה הטוב, תגובות צוננות. אבל אם תרצה לבוא מלא בגאווה, נפוח כטווס, ולהצהיר: “בואו תראו את הביצים הנפלאות האלו, חלקות כמו כדור פינג פונג ובצבע מוקה-שוקולדי” אז הנה המתכון בשבילך.

אם אתה מזדהה עם התמונה הזאת תלך לרופא ומהר

המתכון לא דורש הרבה: ביצים (של תרנגולת, כן? לא, כי מעכשיו אני אהיה ממש פחות ברור בנושא הזה), שקיק תה (שלא כמו בחיים, שקיק אחד מספיק להרבה ביצים) והרבה בצלים, אפשר אפילו בצל על כל ביצה. אל תדאגו: לא משתמשים בכל הבצל, אנחנו נצטרך רק את הקליפות.

את הקליפות אנחנו רוצים רק של הבצל, כן? את הביצים תשאירו שלמות בנתיים

מכירים את הפתגם “לא לשים את כל הביצים בסל אחד”? אז הוא צודק במאה אחוז: אנחנו צריכים לשים את כל הביצים בסיר אחד. לשים גם תיון בסיר ואת קליפות הבצלים. ברור לכם שלא אוכלים את הקליפות או את התיון אחר כך, כן? אז זה ממש לא חשוב איך חותכים או באיזה צורה משליכים את זה לתוך הסיר. מוסיפים מים (מים רותחים יקצרו את זמן הבישול) ואז פשוט מבשלים עד שנמאס.

או רבע שעה, מה שבא קודם

מכירים את הטריק הזה שאם מסובבים ביצה והיא מסתובבת מהר אז היא מוכנה? אז תרוצו מהר לאולפן של ששטוס כי כל הכיתה שלכם כבר מחכה! לי יש טריק יותר טוב – לוקחים מחט, או מזרק, ועושים בעדינות חור בחלק העבה של הביצה. בעצם – חצי מכם כנראה עכשיו בדרך לחדר מיון אז אולי כדאי להתנסח קצת אחרת: עושים חור בחלק העבה של הביצה של התרנגולת שאתם רוצים לבשל. ככה הכיס אוויר לא יתנפח בזמן הבישול והביצה לא תתפוצץ.

מכירים את הסיפור על הביצה שהתחפשה? אז הנה הביצה שהתחפשה לגידול ממאיר

אה, והנה עוד טריק אם בא לכם שהמוטיב החוזר של הערב יהיה “הביצים שלי חלקות כמו שיש”: כשהביצים מוכנות, או לפחות 80% מוכנות (מודדים עם סרגל ובטריה 1.5 וולט, אני אסביר בפעם אחרת) מוציאים אותן החוצה, מאווררים את הביצים ואז נותנים מכה קלה לביצים. המטרה היא שהקליפה תהיה שבורה ומעניינת אבל שעדיין תעטוף את הביצה. עכשיו מחזירים שוב לעוד כמה דקות למים החומים. הנה ביצים שאי אפשר לעמוד בפניהן.

ההשראה לפסל "דוד"

קוגל פיראטים

אנחנו בפודגבר משתדלים להביא לכם את המתכונים הכי גבריים שיש (חוץ מפעם אחת… או שתיים). אז מה זה הקטע עכשיו של מתכון לקוגל ממטבחה של סבתא בלבוב? ובכן, אנחנו בפוד גבר שמים איזה חצי בקבוק רום בתוך הקוגל שלנו, ואלא אם כן סבתא שלך היא הנכדה של ג’ק ספארו (ובינינו, יותר סביר שהיא הנכדה של אליעזר זמנהוף) – כנראה שהיא לא עושה את זה. אז הבה נחדד את מקש ה-ר’ במקלדת לטובת ה”ארררר” ונכין קוגל פיראטים – עוגת אטריות עם סיידר תפוחים ורום.

"אררר"

כל מה שצריך זה שאריות של 2 כוסות אטריות, תפוח חתוך לקוביות, שזיף בקוביות\צימוקים, ביצה, סוכר, קינמון ו-רום (אפשר גם יין אדום), (מייפל אופציונלי). עם כל הכבוד לקוגל הזה, רוב הסיכויים שתכינו אותו משאריות, בגלל זה קצת קשה לרשום כמויות, אני אתייחס לכמויות לפי 2 כוסות אטריות – תכפילו כמה שצריך.

THE SPAGHETTI INCIDENT?

שמים בסיר קטן את התפוח והשזיף (אפשר צימוקים במקום), מוסיפים 3 כפות סוכר (עדיף חום), כף קינמון ומים שכמעט יכסו את התפוחים ומביאים לרתיחה. כשהתפוחים נעשים רכים וקצת משנים את צבעם מוסיפים 2 כוסות שוט של רום\יין אדום – מכבים את האש ומקררים. אמור לצאת לכם סוג של סירופ די סמיך.

נותנים לסיידר להתקרר ובאותו זמן – טורפים את הביצה ומערבבים עם האטריות, אפשר להוסיף להן גם כף או שתיים של סירופ מייפל. כשהסיידר קריר מערבבים עם האטריות. שמים בתבנית משומנת ולתנור. טיפ – רצוי תבנית יחסית מאורכת כדי שהקוגל יהיה דק ופריך (אני יודע – that’s what she said).

הפוסט בחסות: כל הסבתות הפולניות