בלינצ’ס כשרים לפסח / אטריות ביצים

לפסח יש איזה קטע מגניב: למרות שאת התסריט של ליל הסדר כתבו לפני אלפי שנים, עדיין כל משפחה חוגגת את פסח קצת אחרת. יש משפחות שמסיימות בשולחן ערוך, יש את האלו ששרים שירים עד שתיים בלילה. יש משפחות שמקפידים על ארבע כוסות תירוש, ויש משפחות שמקציבות בקבוק יין לבן אדם. יש משפחות שעושות תחרות גפילטע פיש שנתית, ויש משפחות שקונות גפילטע פיש מקופסת שימורים. אפילו יש את אלה שאוכלים את המרק אחרי הקינוח, כשמתחילה כבר זריחה בחוץ. אבל יש דבר אחד שמשותף לכל המשפחות בארץ וכנראה שגם בחו”ל: תמיד כשמגיעים לחלק עם הביצה במי מלח יהיה את הדוד שישאל “אתם יודעים למה אוכלים ביצים במי מלח?”.

לזכר העבודה הקשה שבני ישראל עבדו במצרים

השנה, תגוונו. כשהדוד שואל את שאלת הביצים, תחזירו לו בשאלה הבאה: “כן, אנחנו יודעים. אבל אתה יודע מי ימות זקן ערירי אם הוא לא יפסיק עם הבדיחה הזאת?”. אם הוא לא הבין את הרמז וממשיך ב”כי כשבני ישראל חצו את ים סוף…” אז תוסיפו “אני נשבע בכל מה שיקר לי, אם אתה מסיים את המשפט הזה כולנו קמים והולכים. את כל סדרי פסח מעתה והלאה אתה תעביר לבד. זה מחיר שאתה מוכן לשלם? זה מחיר שאתה מוכן לשלם?!”.

ולמה כל ההקדמה הזאת? כי השנה יש לי בשבילכם רעיון אלטרנטיבי לביצה הסטנדרטית במי מלח. כאילו, מסתבר שאני היחיד שמכיר את זה רק מהשנה, אבל בכל זאת תנו לי לחלוק את זה איתכם, כי צריך לכתוב משהו לפסח. בואו נכין בלינצ’ס (מביצים, מים ומלח) שאפשר למלא בכבד קצוץ, רגל קרושה או מה שבא לכם. אפשר גם לחתוך אותם לאטריות מביצים (שזה לא כמו אטריות ביצים) שאפשר לשים במרק או לאכול את זה כביצה במי מלח אבל עם טוויסט.

ביצה עם טוויסט

אז נניח שאתם רוצים להכין 4 בלינצס או מספיק אטריות לארבע מנות מרק, אתם תצטרכו משהו כמו 2 ביצים, 2 כפות קמח תפוחי אדמה, רבע כוס מים וחופן נדיב של מלח. מערבבים את הקמח עם המים טוב, שלא יהיו גושים בכלל, ואז מוסיפים את הביצים והמלח. את הכל מערבבים ביחד טוב עד שזה נראה לא מאוד שונה מחביתה. עכשיו מוציאים החוצה את כל המחבתות טפלון שיש לכם.

תראו איך הביצה מקופלת.

מפה ממשיכים בערך כמו פנקייקס, או בלינצ’ס. תנסו לעשות את החביתות הכי דקות שאתם יכולים ככה שבכל זאת תוכלו להפוך אותן שלמות (ובגלל זה צריך טפלון ויחסית הרבה שמן). מה שמגניב פה זה שהקמח ממש עושה את החביתות לכאלה שקל לטפל בהן והן יצאו ממש עגולות ויפות. כשיש ערמה של חביתות דקות מוכנות, חותכים דק ומקבלים צורה של, ובכן, אטריות.

זה מתכון די פשוט, כמו שמתבקש, אבל זה יגוון לכם קצת את ארוחת החג, לא? כמובן שאם אתם מכינים בלינצ’ס אז אל תחתכו אותם ותמלאו אותם במשהו. אנחנו מילאנו אותם, ברוח החג, בחצילים בטעם כבד (מצאנו איזה מתכון פשוט באינטרנט), וגם כבד קצוץ אמיתי יעבוד פה.  יאללה, רוצו תכינו. אולי עד הסדר לא תספיקו, אבל מחר יש ארוחת שאריות. חג שמח!

האוכל הצמחוני של מיכל

נתחיל בהבהרה: מאחורי המתכון הזה עומדת אישה. זה לא משהו שאנחנו נוהגים לעשות פה בפוד-גבר בדיוק מהסיבות שמופיעות בכותרת: הן מכריחות אותנו לאכול כל מיני דברים כמו ירקות וטופו בזמן שאנחנו יכולים לאכול בשר. מצד שני, אף פעם לא תמצאו אותי אומר לא לאוכל. ככה מצאתי את עצמי מכין עם מיכל את המתכון המגניב הזה שמשלב מזרח ומזרח רחוק יותר. יש פה טעמים מיוחדים וזו לגמרי מנה שיכולה להתאים לארוחת שישי גדושת משתתפים או לאחסון בטפרוור במקרר לארוחות לכל השבוע עם או בלי אורז.

מי היה מאמין שגם נשים יודעות לבשל...

יש במתכון הזה הרבה רכיבים אז תוציאו עט:

1 חבילה טופו (אפשר להחליף ברצועות חזה עוף, ואז צריך בערך 400 גרם)

שקית קשיו טבעי

2 זוקיני

ענף ברוקולי

חצי כרובית

בטטה

גזר או שניים

בצל סגול גדול

4-5 שיני שום

5 כפות שמן קנולה

חצי חבילת שעועית עדינה קפואה – מבושלת אבל שלא תהיה רכה יותר מדי

מעט פטרוזיליה וכוסברה לתיבול

5 כפות גדושות טחינה

מלא קארי

קצת פפריקה מתוקה

קצת צ’ילי הודי/רגיל/ פפריקה חריפה

התמונה לא מומלצת לצפיה לגברים בעלי קיבה חלשה

שמים בסיר גדול או בווק 5 כפות שמן וכשהוא חם מוסיפים מלא קארי. מה זה מלא – לכו על איזה 2-3 כפות גדושות. הרעיון הזה של לטגן את התבלינים בהתחלה מאוד נפוץ בהודו ונקרא משום מה “פתיחה” של התבלינים. עכשיו אל תהיו חכמולוגים ותגידו שאי אפשר לפתוח תבלינים. ברור שאי אפשר כי תבלינים זה לא חלון. אבל זה כן מבליט את הטעמים של התבלין. לזה מוסיפים את הבצל ומטגנים.

או שאתה מתחיל להוציא את כל הטעמים או שאני פותח אותך, שמעת?

אחר כך מוסיפים את כל שאר הירקות – מתחילים מהקשים יותר כמו הגזר והבטטה והולכים לאט אל הרכים: השעועית העדינה והזוקיני. כשהירקות מתרככים מוסיפים את הטחינה הגולמית ומערבבים אותה עם הירקות עד שהיא נמסה. מוסיפים את שיני השום ואז מוסיפים קצת מים , זה לא צריך להיות מרק זה צריך להיות עם מעט רוטב. מטגנים בנפרד את הקשיו ואת הטופו עד שהם משחימים ומוסיפים לירקות עם הטחינה.

זה פשוט... בריא מדי

כשהכל מוכן מוסיפים איזה רבע שיח פטרוזיליה קצוצה ורבע שיח כוסברה קצוצה – רק לחמם אותם בלי להוציא להם את החיוניות. זהו, יש לנו פה אחלה מנה עם הרבה טעמים ומרקמים. ואם פעם שואלים אתכם מאיפה המתכון בחייאת שתגידו שמרות סירקיס ולא מפוד-גבר.

זה נראה כמו קלקר, זה בטעם של קלקר - זה חייב להיות טופו

סושי ללא סושי

פעם סושי היה מגניב. זה היה חדש, זה היה עם טעם של חו”ל, זה היה מגניב לאירוח, זה היה מרשים בחורות. אבל כמו כל טרנד שהלך קצת רחוק מדי (מישהו אמר גזרה גבוהה?) עכשיו כבר לא שמים לב שזה מגניב אלא רק ללחץ באזור הריאות.

פתאום לכל מסעדה יש מחלקת סושי, כל טמבל שלפני שניה גילגל רק מלווח (מקסימום ג’וינט) קורא לעצמו סושימן, ואף בת מצווש לא שלמה בלי עמדת סושי מאויישת על ידי פליט מאריתראה.

אבל מה, עם כל השפע הזה עדיין אי אפשר למצוא בשום מקום רול בפחות מ-24 שקלים. להזכירכם, רול זה כמו לאפה אבל מספיק קטן כדי לנקות שווארמה שנתקעה בין השיניים. ותהרגו אותי, כמה שאני אוהב סושי, אני לא מוכן להישאר רעב בשביל אף אחד. ואל תגידו לי לאכול לאט, אם הייתי רוצה לעשות דברים כיפים לאט הייתי הולך לסדנת סקס טנטרי.

אז נכין את זה בבית. כל מי שאי פעם הכין סושי בבית (ורץ לספר לפייסבוק) ודאי מצא עצמו מתחבט במספר שאלות מהותיות:
1. יש מצב שהחומץ הסיני זה חומץ רגיל ששמו לו תווית בסינית ולוקחים עליו 20 שקל?
2. למה צריך לקנות סטיקי רייס? אי אפשר פשוט לשים יותר מדי מים באורז כמו שאני תמיד עושה?
3. למה חביתה שמקופלת על עצמה חמישים פעם זה טעים?

אבל אחרי הפעמיים הראשונות, כשההתלהבות שוככת, מתברר שלהכין סושי בבית זה חתיכת בזבוז זמן ובסוף כל מה שיוצא לך זה כאב בטן נוראי אחרי שאכלת את הקצוות של 40 רולים.

אז סושי זה כבר לא כל-כך מגניב, אני מקווה השתכנעתם. רק שיש בעיה אחת עם התיאוריה שלי – סושי זה טעים. יש משהו בשילוב של הרכיבים הפשוטים והטריים שפשוט עובד (ויש גם את האצות, אבל מי באמת אוהב לאכול דפי A4 שהגיעו מיפן?). אז היום ננסה לשחזר את הטעמים של סושי אבל בלי כל הנייר צלופן ירוק / חומץ סיני עתיק / פלסטלינה-שתמיד-נותנים-לך-אבל-אל-תיגע-בזה-יא-מטורף.

זה לא באמת מתכון, יותר כמו רעיון. בשלו אורז בצורה האהובה עליכם, והגישו אותו עם התוספות שאתם אוהבים בסושי שלכם. אבוקדו חתוך לקוביות הוא הבסיס של המנה הזאת, ולא הייתי מוותר עליו. לוקחים חצי אובקדו וחורצים אותו לקוביות כמו של מנגו. אח”כ עם כפית שולפים אותן החוצה.

עוד תוספות שכדאי לנסות – מלפפון וגזר חתוכים לקוביות קטנטנות וחביתה (רגילה!) חתוכה. יש לכם רעיון לעוד תוספות? כתבו בתגובות. בתיאבון.