עוגת מצות

בהגדה של פסח יש כמה קטעים חשובים שתמיד מתעכבים עליהם. יש את הקטע שמופיעה המילה שדיים, ואז כולם בשולחן חשים בדרגות שונות של מבוכה, בעיקר לנוכח העובדה שדווקא הסבא נקרע מצחוק. יש את הקטע שקוראים אחרי הארוחה, וכולם בטוחים שבשנה שעברה לא קראנו אותו.
ויש גם את הקטע הבא:

“וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגת מַצּוֹת, כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַּם צֵדָה לֹא עָשׂו לָהֶם”

ובכן, יש כמה דברים שאנחנו יכולים ללמוד מהציטוט הזה:
ראשית כל, בני ישראל כנראה לא קוראים פודגבר, וחבל, כי הרי ברור שיש לנו מלא מתכונים שלוקח רק כמה דקות להכין, ולא צריך בכלל להתמהמה. מה, לא יכלו לזרוק איזה שקשוקת שעועית על האש ולמנוע מכולנו את ייסורי הכשל”פ? טוב, מילא.

אבל מה שיותר משמעותי כאן הוא שזוהי הוכחה ברורה לכך שגם בימים הקדומים בני ישראל ידעו מה הדבר היחיד שטוב לעשות ממצות: עוגת מצות. לא רק כי לא חמץ היא, אלא פשוט כי זה טעים. ומן הסתם, גם בתקופה ההיא החבר’ה נתקעו עם מלאי מטורף של מצות אחרי החג (אריזות של 5 ק”ג זו לא המצאה של רמי לוי) ואין דבר יותר מוצלח לעשות עם השאריות מהפסח.

מה שונה המתכון הזה של עוגת מצות מאלה שאתם מכירים? א. הוא יותר טעים. ב. הוא של סבתא שלי, ויש לה נסיון במינוף של שאריות מזון מאז 1930. ג. הוא לא נורא נורא שמן, ואלוהים יודע שאכלתם יותר מדי בחג הזה. ד. ממש קל להכין אותו. לא שכנעתי אתכם? חבל. שכנעתי אתכם? יאללה למתכון.

אני אוהב את העוגה הזאת כשהיא לא מתוקה מדי, לכן הסוכר שמופיע במתכון הוא רשות בלבד – רק אם קהל היעד שלכם הוא ילדים, או ילדים מגודלים (ידועים גם בכינויים “גברים”).

3 חבילות שוקולד מריר (שזה 300 גרם).
1 חבילה קטנה של חמאה (לא הקטנות האלה מהארוחת בוקר במלון, מתחכמים).
1.5 קופסאות גבינה לבנה 5% (שזה אומר 375 גרם, בערך) – ודאו שאין שאריות פסטו בקופסא
לא חובה – 2 כפות סוכר

ההכנה היא כזאת:
מחממים בלהבה קטנטנה את החמאה חתוכה לקוביות ביחד עם הסוכר (אם בחרתם לשים, לא חובה). כשזה נמס מוסיפים את השוקולד מפורק לקוביות ומערבבים עד שהכל נמס. כדאי לעמוד ולערבב כי שוקולד אוהב להישרף אם לא מתייחסים אליו.

מניחים את הקרם להתקרר. בינתיים לוקחים תבנית גדולה וממלאים אותה במים מהברז עם כמה טיפות של תמצית וניל.

בכיוון השעון, מימין למעלה: שוקולד, גבינה, שוקולד, גבינה, שוקולד, גבינה.

כשהקרם התקרר, מערבבים לתוכו את הגבינה הלבנה. זה חלק כיפי ומאוד פוטוגני. תוסיפו את הגבינה לאט לאט ותראו מה הכמות שמתאימה לכם. אני אוהב שהקרם נהיה חום יותר בהיר ומרגישים את הטעם של הגבינה. אם אתם רוצים יותר שוקולדי – תעצרו יותר מוקדם.

עכשיו לוקחים מצה, מרטיבים כמו שצריך בבבריכת המים, משני הצדדים (בערך 20-30 שניות), עד שהיא נהיית קצת סמרטוטית. מניחים על התבנית ומורחים מנה נדיבה של הקרם (כמו שהייתם מורחים גבינה לבנה על לחם בערך). ממשיכים ל-5-6 קומות, או עד שנגמר הקרם, או עד שיצא החג, ואפשר לזרוק הכל ולחמם פיתה עם שוקולד. בתיאבון.

בלינצ’ס כשרים לפסח / אטריות ביצים

לפסח יש איזה קטע מגניב: למרות שאת התסריט של ליל הסדר כתבו לפני אלפי שנים, עדיין כל משפחה חוגגת את פסח קצת אחרת. יש משפחות שמסיימות בשולחן ערוך, יש את האלו ששרים שירים עד שתיים בלילה. יש משפחות שמקפידים על ארבע כוסות תירוש, ויש משפחות שמקציבות בקבוק יין לבן אדם. יש משפחות שעושות תחרות גפילטע פיש שנתית, ויש משפחות שקונות גפילטע פיש מקופסת שימורים. אפילו יש את אלה שאוכלים את המרק אחרי הקינוח, כשמתחילה כבר זריחה בחוץ. אבל יש דבר אחד שמשותף לכל המשפחות בארץ וכנראה שגם בחו”ל: תמיד כשמגיעים לחלק עם הביצה במי מלח יהיה את הדוד שישאל “אתם יודעים למה אוכלים ביצים במי מלח?”.

לזכר העבודה הקשה שבני ישראל עבדו במצרים

השנה, תגוונו. כשהדוד שואל את שאלת הביצים, תחזירו לו בשאלה הבאה: “כן, אנחנו יודעים. אבל אתה יודע מי ימות זקן ערירי אם הוא לא יפסיק עם הבדיחה הזאת?”. אם הוא לא הבין את הרמז וממשיך ב”כי כשבני ישראל חצו את ים סוף…” אז תוסיפו “אני נשבע בכל מה שיקר לי, אם אתה מסיים את המשפט הזה כולנו קמים והולכים. את כל סדרי פסח מעתה והלאה אתה תעביר לבד. זה מחיר שאתה מוכן לשלם? זה מחיר שאתה מוכן לשלם?!”.

ולמה כל ההקדמה הזאת? כי השנה יש לי בשבילכם רעיון אלטרנטיבי לביצה הסטנדרטית במי מלח. כאילו, מסתבר שאני היחיד שמכיר את זה רק מהשנה, אבל בכל זאת תנו לי לחלוק את זה איתכם, כי צריך לכתוב משהו לפסח. בואו נכין בלינצ’ס (מביצים, מים ומלח) שאפשר למלא בכבד קצוץ, רגל קרושה או מה שבא לכם. אפשר גם לחתוך אותם לאטריות מביצים (שזה לא כמו אטריות ביצים) שאפשר לשים במרק או לאכול את זה כביצה במי מלח אבל עם טוויסט.

ביצה עם טוויסט

אז נניח שאתם רוצים להכין 4 בלינצס או מספיק אטריות לארבע מנות מרק, אתם תצטרכו משהו כמו 2 ביצים, 2 כפות קמח תפוחי אדמה, רבע כוס מים וחופן נדיב של מלח. מערבבים את הקמח עם המים טוב, שלא יהיו גושים בכלל, ואז מוסיפים את הביצים והמלח. את הכל מערבבים ביחד טוב עד שזה נראה לא מאוד שונה מחביתה. עכשיו מוציאים החוצה את כל המחבתות טפלון שיש לכם.

תראו איך הביצה מקופלת.

מפה ממשיכים בערך כמו פנקייקס, או בלינצ’ס. תנסו לעשות את החביתות הכי דקות שאתם יכולים ככה שבכל זאת תוכלו להפוך אותן שלמות (ובגלל זה צריך טפלון ויחסית הרבה שמן). מה שמגניב פה זה שהקמח ממש עושה את החביתות לכאלה שקל לטפל בהן והן יצאו ממש עגולות ויפות. כשיש ערמה של חביתות דקות מוכנות, חותכים דק ומקבלים צורה של, ובכן, אטריות.

זה מתכון די פשוט, כמו שמתבקש, אבל זה יגוון לכם קצת את ארוחת החג, לא? כמובן שאם אתם מכינים בלינצ’ס אז אל תחתכו אותם ותמלאו אותם במשהו. אנחנו מילאנו אותם, ברוח החג, בחצילים בטעם כבד (מצאנו איזה מתכון פשוט באינטרנט), וגם כבד קצוץ אמיתי יעבוד פה.  יאללה, רוצו תכינו. אולי עד הסדר לא תספיקו, אבל מחר יש ארוחת שאריות. חג שמח!

ממרח בצל וקניידלך בצל

אז מה שהולך להיות בבלוג בזמן הקרוב, זה ספיישל פסח, או במילים אחרות, ספיישל מזעזע של אוכל אשכנזי לפנים. נשאלת השאלה, האם השם הרע שיצא לאוכל אשכנזי הוא מוצדק? האם יש סיבה שכל פעם שמבקשים ממני להכין אוכל מהעדה שלי אני מעדיף להכין קוסקוס? לכך שמסעדות של “מטבח יהודי” הם כאלה שאפילו קופון של 20 ש”ח במקום 2000 ש”ח לא ימשכו אליהן לקוחות? לכך שבזמן ש”ארוחה אצל הסבתא הטריפוליטאית שלי” נשמע כמו גורמה, “ארוחה עם הסבתא הפולניה שלי” נשמע כמו שם לסרט אימה? אז התשובה שלי היא כזאת:

האוכל האשכנזי הוא טעים לאללה. אבל אני לא בטוח שאני יכול להסביר למה. קשה לי לכעוס על חבר שאומר שהוא בחיים לא יטעם גפילטע פיש. וואלה, אתה צודק. זאת קציצה אפורה (הצבע הרשמי של האוכל האשכנזי), של דג מתוק (?), יש סיכוי לא רע שתחנק למוות מאיזה עצם ענקית, ואם זה לא מספיק, מגישים אותה על מצע של ג’לי מזוויע ועם גזר למעלה. אז קצת קשה לשווק מאכל שנראה ככה. אבל אלוהים כמה שזה טעים. אותו כנ”ל לגבי כבד קצוץ, קוגל, וגם (תסלחו לי על הגילוי הנאות) ביצים במלח. אולי זה משהו בגנים, אולי זה בגלל שנתנו לי גרבר בטעם צימעס שהייתי קטן, אבל זה טעים לי, מה לעשות.

לכן החלטנו בפודגבר לפתוח בספיישעלך מיוחד לחג: פסח עם טוויסט. מה זה אומר? כמו שלמדנו מהשף אריק פורת (סתם, הוא למד מאיתנו), יש משהו מגניב בלקחת אוכל מסורתי ולשדרג אותו. הוא עשה את זה עם קרפלעך טעים לאללה, אנחנו ננסה לעשות את זה עם עוד כמה מאכלים. לאלה מכם שמחפשים קצת לרענן את שולחן הסדר, ולאלה מכם שהם לא אשכנזים (לא עלינו), נקווה שנשכנע אתכם שהזבל הזה לא סתם טעים לנו.

התוספת הראשונה לשולחן הסדר היא המתכון שהבאנו איתנו מדן אכדיה, ממרח בצל מטוגן. כשהשף אמר שזה פשוט בצל מטוגן ואז טחון לא ממש האמנו, אז הלכנו לנסות. והוא צדק. בהכנה פשוטה שקשה להאמין ייצא לכם ממרח טעים לאללה, לא שמן בכלל, שישדרג את המצות וגם את הקניידלך (על זה בהמשך).

לוקחים כ-5 בצלים, חותכים אותם לרצועות ומטגנים עם כף שמן אחת, במחבת עם מכסה (עדיף כזאת שלא נדבק אליה כלום). הטיגון הזה הוא טיגון ארוך על אש נמוכה ועם מכסה סגור – אנחנו לא רוצים לראות שרוף!
תנו לבצל לפחות 25 דקות להישחם לאיטו, ותוסיפו איפשהו באמצע הטיגון 2-3 כפיות סוכר שיעזרו לקרמול. אם הבצל נשרף, הוסיפו קצת שמן. הצבע שאתם צריכים לקבל בסופו של דבר הוא חום זהוב כזה כמו שאתם רואים בתמונה התחתונה.

מפה את הכל זורקים לבלנדר, ביחד עם כפית מלח ועוד כף אחת של שמן, לטחינה ארוכה. בסוף צריך לצאת ממרח קרמי כזה (ואם לא יצא תוסיפו עוד טיפה שמן).

הקניידלך זה מאכל כל כך טעים שאני בטוח שגם שיקסעס יאהבו אותו (למרות מוטיב הצבע האפור שחוזר כאן שוב). ההכנה הבסיסית שלו היא פשוטה, וכוללת ערבוב של החומרים הבאים:

2 ביצים
1 כוס קמח מצה
חצי כוס מים פושרים
קצת מלח (ואפשר קצת אגוז מוסקט)

שחקו עם הכמויות עד שתגיעו לעיסה סמיכה שנדבקת ליד בקלות. לאחר מכן מרטיבים את הידיים, ומכינים כדורים ויאללה למרק.

כופתאות עם הפתעות!

אנחנו השתמשנו גם בממרח הבצל וגם בשאריות הבצל המטוגן ששמנו בצד, ומילאנו את הכדורים בהפתעות קטנות. יצא טעים לאללה.