תחרות הביס הפוטוגני

פודגבר כבר בן חצי שנה, ובגלל שזה מספר כמעט עגול (קרי – בכלל לא עגול) זה תירוץ טוב להרהר קצת בימים שעברו, בימים שיהיו ובימינו אנו, או במילים אחרות: “דחפתי עוד פוסט כי היו לי כמה משחקי מילים ורציתי לפרסם אותם”. למשל, פודגבר בן חצי שנה זה בדיוק כמו תינוק בן חצי שנה: אנחנו מלכלכים את עצמנו כשאנחנו אוכלים ואנחנו אובססיבים לשדיים.

תינוק עם טוויסט

יש כמה דברים נחמדים בלכתוב בלוג. אחד מהם הוא שזו פלטפורמה מצויינת לקבל פידבקים מאמא שלך ולשמוע מחמאות שנחסכו ממך לאורך ילדות שלמה. השני הוא להתקבל במחיאות כפיים רמות בכל פעם שאנחנו דורכים בסמבוסק הארזים, חורפיש (תוכלו גם למצוא תמונה שלנו על הקיר לוחצים ידיים לגבי עמרני). אבל הכי כיף זה לגלות שאתה בעמוד הראשון של התוצאות כשמחפשים “גבר” בגוגל. ולמה כל זה כיף? כי יש כל מני חברות מסחריות שמשקיעות עשרות אלפי שקלים, אם לא מאות,  בשביל שהאתר שלהם יהיה התוצאה הראשונה כשמחפשים דיאטה, שאיבת שומן או שירותי קבורה 2 במחיר 1. אנחנו משקיעים עשרות שקלים, אם לא מאה, בשווארמה עם פחית שתייה, הנחה לחיילים במדים. ובכל זאת אנחנו גם תוצאה מובילה כשמחפשים “בדיחות מתחכמות“, “שקשוקה עם בשר“ ואפילו אם מחפשים “טופו בטטה כרובית ברוקולי זוקיני קשיו” – אבל גם גוגל טועה לפעמים.

נגלה לכם סוד: אנחנו רואים מה חיפשתם בגוגל כשהגעתם אלינו, ואנחנו רואים שאתם אנשים מוזרים רצח. לדוגמא, מישהו מכם הגיע אלינו אחרי שהוא חיפש בגוגל “חמש גברים על גבר אחד פורנו”, שזה גם יותר מדי ספציפי וגם שגיאה בעברית. היינו חייבים לבדוק וגיליתי שאנחנו תוצאה שבעים ומשהו כשמחפשים את זה, לא נספר לכם מה השבעים תוצאות שבאו לפניו, תגלו לבד.

חוץ מהדבר המופרע הזה, היו עוד כמה חיפושים בקטגוריית “המטרידים” – “אוכל לזקנים” (כמו אוכל רגיל אבל בבלנדר), “עוגת יום הולדת לגבר” (כמו עוגה רגילה אבל בלי עוגה ועם בירה) או “איך להרחיב את החריץ” (בעדינות). עוד כמה חיפושים מצחיקים שבמקרה (או שלא) מתאימים בול: “מתכון לפסטה להרשים בחורה“, “גבר בתוך עוגה“, “תלתלים גברים” וגם “גברים עם קוביות“. יש גם את החיפושים התמוהים: “מה זה מפית“, “תורמוס מה זה” ו“בננה רקובה“

תחרות הביס הפוטוגני

זה הזמן לתחרות נושאת פרסים, תחרות הביס הפוטוגני: תיכנסו לעמוד שלנו בפייסבוק (הלינק מצד שמאל, אלא אם אתם קוראים את פודגבר דרך מראה, ואז ןימי דצמ קנילה) ותעלו את התמונה שלכם (או שאתם צילמתם, או שאתם גונבים עליה קרדיט) שבה אתם נותנים את הביס הכי רעב, גדול, מלוכלך ומעורר תאבון שאתם יכולים. נקודות בונוס ינתנו על טחינה מטפטפת, כתמים על החולצה, אנשים מבוהלים לידכם וכמובן תאורה נכונה וקומפוזיציה מעניינת. נאהב במיוחד תמונות של חברים שלכם שלא הסכימו שתעלו את התמונות שלהם לאינטרנט כי זו תמונה מביכה רצח והם לא יצליחו למצוא עבודה כשמסתובבת ברשת תמונה שלהם עם חצי המברוגר בתוך הפה ותלולית של קטשופ על המצח. במילים אחרות, בתחרות הביס הפוטוגני תזכה התמונה עם הביס הכי לא פוטוגני.

הסכין והוויסקי נשארים אצלנו, את העגבניה והמלפפון אתם יכולים לקחת, המקופלת זה כי לא נשאר לנו טוויסט

מי שישלח לנו תמונות מגניבות יקבל מלא פירגון. מי שישלח את התמונה הכי מגניבה יקבל מאיתנו את החולצה הרשמית של פודגבר במהדורה ראשונה ובלעדית. היא מגיעה רק במידות לארג’ ואקסטרה לארג’ כי אתה לא אוכל מספיק. סתם, יש גם לבנות.

עוגת מצות

בהגדה של פסח יש כמה קטעים חשובים שתמיד מתעכבים עליהם. יש את הקטע שמופיעה המילה שדיים, ואז כולם בשולחן חשים בדרגות שונות של מבוכה, בעיקר לנוכח העובדה שדווקא הסבא נקרע מצחוק. יש את הקטע שקוראים אחרי הארוחה, וכולם בטוחים שבשנה שעברה לא קראנו אותו.
ויש גם את הקטע הבא:

“וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגת מַצּוֹת, כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַּם צֵדָה לֹא עָשׂו לָהֶם”

ובכן, יש כמה דברים שאנחנו יכולים ללמוד מהציטוט הזה:
ראשית כל, בני ישראל כנראה לא קוראים פודגבר, וחבל, כי הרי ברור שיש לנו מלא מתכונים שלוקח רק כמה דקות להכין, ולא צריך בכלל להתמהמה. מה, לא יכלו לזרוק איזה שקשוקת שעועית על האש ולמנוע מכולנו את ייסורי הכשל”פ? טוב, מילא.

אבל מה שיותר משמעותי כאן הוא שזוהי הוכחה ברורה לכך שגם בימים הקדומים בני ישראל ידעו מה הדבר היחיד שטוב לעשות ממצות: עוגת מצות. לא רק כי לא חמץ היא, אלא פשוט כי זה טעים. ומן הסתם, גם בתקופה ההיא החבר’ה נתקעו עם מלאי מטורף של מצות אחרי החג (אריזות של 5 ק”ג זו לא המצאה של רמי לוי) ואין דבר יותר מוצלח לעשות עם השאריות מהפסח.

מה שונה המתכון הזה של עוגת מצות מאלה שאתם מכירים? א. הוא יותר טעים. ב. הוא של סבתא שלי, ויש לה נסיון במינוף של שאריות מזון מאז 1930. ג. הוא לא נורא נורא שמן, ואלוהים יודע שאכלתם יותר מדי בחג הזה. ד. ממש קל להכין אותו. לא שכנעתי אתכם? חבל. שכנעתי אתכם? יאללה למתכון.

אני אוהב את העוגה הזאת כשהיא לא מתוקה מדי, לכן הסוכר שמופיע במתכון הוא רשות בלבד – רק אם קהל היעד שלכם הוא ילדים, או ילדים מגודלים (ידועים גם בכינויים “גברים”).

3 חבילות שוקולד מריר (שזה 300 גרם).
1 חבילה קטנה של חמאה (לא הקטנות האלה מהארוחת בוקר במלון, מתחכמים).
1.5 קופסאות גבינה לבנה 5% (שזה אומר 375 גרם, בערך) – ודאו שאין שאריות פסטו בקופסא
לא חובה – 2 כפות סוכר

ההכנה היא כזאת:
מחממים בלהבה קטנטנה את החמאה חתוכה לקוביות ביחד עם הסוכר (אם בחרתם לשים, לא חובה). כשזה נמס מוסיפים את השוקולד מפורק לקוביות ומערבבים עד שהכל נמס. כדאי לעמוד ולערבב כי שוקולד אוהב להישרף אם לא מתייחסים אליו.

מניחים את הקרם להתקרר. בינתיים לוקחים תבנית גדולה וממלאים אותה במים מהברז עם כמה טיפות של תמצית וניל.

בכיוון השעון, מימין למעלה: שוקולד, גבינה, שוקולד, גבינה, שוקולד, גבינה.

כשהקרם התקרר, מערבבים לתוכו את הגבינה הלבנה. זה חלק כיפי ומאוד פוטוגני. תוסיפו את הגבינה לאט לאט ותראו מה הכמות שמתאימה לכם. אני אוהב שהקרם נהיה חום יותר בהיר ומרגישים את הטעם של הגבינה. אם אתם רוצים יותר שוקולדי – תעצרו יותר מוקדם.

עכשיו לוקחים מצה, מרטיבים כמו שצריך בבבריכת המים, משני הצדדים (בערך 20-30 שניות), עד שהיא נהיית קצת סמרטוטית. מניחים על התבנית ומורחים מנה נדיבה של הקרם (כמו שהייתם מורחים גבינה לבנה על לחם בערך). ממשיכים ל-5-6 קומות, או עד שנגמר הקרם, או עד שיצא החג, ואפשר לזרוק הכל ולחמם פיתה עם שוקולד. בתיאבון.

בלינצ’ס כשרים לפסח / אטריות ביצים

לפסח יש איזה קטע מגניב: למרות שאת התסריט של ליל הסדר כתבו לפני אלפי שנים, עדיין כל משפחה חוגגת את פסח קצת אחרת. יש משפחות שמסיימות בשולחן ערוך, יש את האלו ששרים שירים עד שתיים בלילה. יש משפחות שמקפידים על ארבע כוסות תירוש, ויש משפחות שמקציבות בקבוק יין לבן אדם. יש משפחות שעושות תחרות גפילטע פיש שנתית, ויש משפחות שקונות גפילטע פיש מקופסת שימורים. אפילו יש את אלה שאוכלים את המרק אחרי הקינוח, כשמתחילה כבר זריחה בחוץ. אבל יש דבר אחד שמשותף לכל המשפחות בארץ וכנראה שגם בחו”ל: תמיד כשמגיעים לחלק עם הביצה במי מלח יהיה את הדוד שישאל “אתם יודעים למה אוכלים ביצים במי מלח?”.

לזכר העבודה הקשה שבני ישראל עבדו במצרים

השנה, תגוונו. כשהדוד שואל את שאלת הביצים, תחזירו לו בשאלה הבאה: “כן, אנחנו יודעים. אבל אתה יודע מי ימות זקן ערירי אם הוא לא יפסיק עם הבדיחה הזאת?”. אם הוא לא הבין את הרמז וממשיך ב”כי כשבני ישראל חצו את ים סוף…” אז תוסיפו “אני נשבע בכל מה שיקר לי, אם אתה מסיים את המשפט הזה כולנו קמים והולכים. את כל סדרי פסח מעתה והלאה אתה תעביר לבד. זה מחיר שאתה מוכן לשלם? זה מחיר שאתה מוכן לשלם?!”.

ולמה כל ההקדמה הזאת? כי השנה יש לי בשבילכם רעיון אלטרנטיבי לביצה הסטנדרטית במי מלח. כאילו, מסתבר שאני היחיד שמכיר את זה רק מהשנה, אבל בכל זאת תנו לי לחלוק את זה איתכם, כי צריך לכתוב משהו לפסח. בואו נכין בלינצ’ס (מביצים, מים ומלח) שאפשר למלא בכבד קצוץ, רגל קרושה או מה שבא לכם. אפשר גם לחתוך אותם לאטריות מביצים (שזה לא כמו אטריות ביצים) שאפשר לשים במרק או לאכול את זה כביצה במי מלח אבל עם טוויסט.

ביצה עם טוויסט

אז נניח שאתם רוצים להכין 4 בלינצס או מספיק אטריות לארבע מנות מרק, אתם תצטרכו משהו כמו 2 ביצים, 2 כפות קמח תפוחי אדמה, רבע כוס מים וחופן נדיב של מלח. מערבבים את הקמח עם המים טוב, שלא יהיו גושים בכלל, ואז מוסיפים את הביצים והמלח. את הכל מערבבים ביחד טוב עד שזה נראה לא מאוד שונה מחביתה. עכשיו מוציאים החוצה את כל המחבתות טפלון שיש לכם.

תראו איך הביצה מקופלת.

מפה ממשיכים בערך כמו פנקייקס, או בלינצ’ס. תנסו לעשות את החביתות הכי דקות שאתם יכולים ככה שבכל זאת תוכלו להפוך אותן שלמות (ובגלל זה צריך טפלון ויחסית הרבה שמן). מה שמגניב פה זה שהקמח ממש עושה את החביתות לכאלה שקל לטפל בהן והן יצאו ממש עגולות ויפות. כשיש ערמה של חביתות דקות מוכנות, חותכים דק ומקבלים צורה של, ובכן, אטריות.

זה מתכון די פשוט, כמו שמתבקש, אבל זה יגוון לכם קצת את ארוחת החג, לא? כמובן שאם אתם מכינים בלינצ’ס אז אל תחתכו אותם ותמלאו אותם במשהו. אנחנו מילאנו אותם, ברוח החג, בחצילים בטעם כבד (מצאנו איזה מתכון פשוט באינטרנט), וגם כבד קצוץ אמיתי יעבוד פה.  יאללה, רוצו תכינו. אולי עד הסדר לא תספיקו, אבל מחר יש ארוחת שאריות. חג שמח!