ממרח בצל וקניידלך בצל

אז מה שהולך להיות בבלוג בזמן הקרוב, זה ספיישל פסח, או במילים אחרות, ספיישל מזעזע של אוכל אשכנזי לפנים. נשאלת השאלה, האם השם הרע שיצא לאוכל אשכנזי הוא מוצדק? האם יש סיבה שכל פעם שמבקשים ממני להכין אוכל מהעדה שלי אני מעדיף להכין קוסקוס? לכך שמסעדות של “מטבח יהודי” הם כאלה שאפילו קופון של 20 ש”ח במקום 2000 ש”ח לא ימשכו אליהן לקוחות? לכך שבזמן ש”ארוחה אצל הסבתא הטריפוליטאית שלי” נשמע כמו גורמה, “ארוחה עם הסבתא הפולניה שלי” נשמע כמו שם לסרט אימה? אז התשובה שלי היא כזאת:

האוכל האשכנזי הוא טעים לאללה. אבל אני לא בטוח שאני יכול להסביר למה. קשה לי לכעוס על חבר שאומר שהוא בחיים לא יטעם גפילטע פיש. וואלה, אתה צודק. זאת קציצה אפורה (הצבע הרשמי של האוכל האשכנזי), של דג מתוק (?), יש סיכוי לא רע שתחנק למוות מאיזה עצם ענקית, ואם זה לא מספיק, מגישים אותה על מצע של ג’לי מזוויע ועם גזר למעלה. אז קצת קשה לשווק מאכל שנראה ככה. אבל אלוהים כמה שזה טעים. אותו כנ”ל לגבי כבד קצוץ, קוגל, וגם (תסלחו לי על הגילוי הנאות) ביצים במלח. אולי זה משהו בגנים, אולי זה בגלל שנתנו לי גרבר בטעם צימעס שהייתי קטן, אבל זה טעים לי, מה לעשות.

לכן החלטנו בפודגבר לפתוח בספיישעלך מיוחד לחג: פסח עם טוויסט. מה זה אומר? כמו שלמדנו מהשף אריק פורת (סתם, הוא למד מאיתנו), יש משהו מגניב בלקחת אוכל מסורתי ולשדרג אותו. הוא עשה את זה עם קרפלעך טעים לאללה, אנחנו ננסה לעשות את זה עם עוד כמה מאכלים. לאלה מכם שמחפשים קצת לרענן את שולחן הסדר, ולאלה מכם שהם לא אשכנזים (לא עלינו), נקווה שנשכנע אתכם שהזבל הזה לא סתם טעים לנו.

התוספת הראשונה לשולחן הסדר היא המתכון שהבאנו איתנו מדן אכדיה, ממרח בצל מטוגן. כשהשף אמר שזה פשוט בצל מטוגן ואז טחון לא ממש האמנו, אז הלכנו לנסות. והוא צדק. בהכנה פשוטה שקשה להאמין ייצא לכם ממרח טעים לאללה, לא שמן בכלל, שישדרג את המצות וגם את הקניידלך (על זה בהמשך).

לוקחים כ-5 בצלים, חותכים אותם לרצועות ומטגנים עם כף שמן אחת, במחבת עם מכסה (עדיף כזאת שלא נדבק אליה כלום). הטיגון הזה הוא טיגון ארוך על אש נמוכה ועם מכסה סגור – אנחנו לא רוצים לראות שרוף!
תנו לבצל לפחות 25 דקות להישחם לאיטו, ותוסיפו איפשהו באמצע הטיגון 2-3 כפיות סוכר שיעזרו לקרמול. אם הבצל נשרף, הוסיפו קצת שמן. הצבע שאתם צריכים לקבל בסופו של דבר הוא חום זהוב כזה כמו שאתם רואים בתמונה התחתונה.

מפה את הכל זורקים לבלנדר, ביחד עם כפית מלח ועוד כף אחת של שמן, לטחינה ארוכה. בסוף צריך לצאת ממרח קרמי כזה (ואם לא יצא תוסיפו עוד טיפה שמן).

הקניידלך זה מאכל כל כך טעים שאני בטוח שגם שיקסעס יאהבו אותו (למרות מוטיב הצבע האפור שחוזר כאן שוב). ההכנה הבסיסית שלו היא פשוטה, וכוללת ערבוב של החומרים הבאים:

2 ביצים
1 כוס קמח מצה
חצי כוס מים פושרים
קצת מלח (ואפשר קצת אגוז מוסקט)

שחקו עם הכמויות עד שתגיעו לעיסה סמיכה שנדבקת ליד בקלות. לאחר מכן מרטיבים את הידיים, ומכינים כדורים ויאללה למרק.

כופתאות עם הפתעות!

אנחנו השתמשנו גם בממרח הבצל וגם בשאריות הבצל המטוגן ששמנו בצד, ומילאנו את הכדורים בהפתעות קטנות. יצא טעים לאללה.

פוסט אורח: סמבוסק הארזים בחורפיש

הנה פוסט אורח של בחור בשם סתיו אשורי. למה אתם קוראים אותו? כי הוא נודב לכתוב את הפוסט הזה בזמן שאנחנו בפודגבר עובדים ימים כלילות, או לפחות איזה רבע שעה מתישהו אם נמצא זמן, על לארגן לכם מתכונים פשוטים וכשרים לפסח שתוכלו להביא לסדר, או לפחות לארוחת שאריות של יום אחרי. ובנתיים – שיהיה לכם פסח כשר ושמח!

אני לא אוהב את פסח. זהו, אמרתי את זה. לא אוהב. אני לא יכול לסבול את יריעות הבד במעברים בסופר, את הנהירה ההמונית לטיולים, דוחק, מצות, ילדים, בכי, במבה כשרה לפסח, איכס… אני לא אומר שזה כזה קשה לעבור שבוע-שבועיים של חופש בלי לאכול דברים טעימים אבל אם כבר שחררו אותנו, הובילו אותנו במדבר, סגרו לנו פינה נחמדה עם קצת חול פה, קצת ים שם – לא מן הראוי שנוכל להתפנק באיזה סמבוסק? לכן, פודגברים יקרים, אני רוצה להמליץ לכם על סמבוסק הארזים – פינה שקטה (יחסית) של אוכל טוב בצפון, שאף פעם לא הצליחה לאכזב אותי.

כשהייתי בצבא, היינו מסתובבים המון על כביש הצפון – כוננויות, פגישות ובעיקר המון שטויות שדרשו נסיעה ברכב ששוקל 15 טון ושותה כמות זהה של דלק על חשבון משלם המיסים (שזה אני עכשיו, וזה מרגיז). בקיצור, בתקופה הזו של ההסתובבות בצפון, גיליתי עובדה מאוד מעניינת – כל הדרכים בגליל המערבי, לא משנה מאיפה אתה מגיע ולאן אתה נוסע, עוברות בחורפיש. וכשאתה נוסע כל כך הרבה, אתה נהיה רעב. וכשאתה רעב בחורפיש, יש רק אופציה אחת שהיא קונצנזוס בעולם הרעב-דרכים הגלילי: סמבוסק הארזים.

אולי הפעם נבדוק מה זה קישק? מה פתאום, בא לי כבש.

שולחנות וכסאות פלסטיק, מתקני מפיות של קוקה קולה ושלט כניסה עם תמונות מחוקות שמרמזות על התענוג שמצפה לכם – אם אתם רואים את כל אלו, ומריחים ריחות חזקים של טאבון דרוזי, סימן שהגעתם. אם לעומת זאת אתם מריחים ביוב ורואים שלט של “סמבוסק הארז”, קחו מהר רוורס. זו מלכודת תיירים איומה שלא כדאי לבקר בה. ותזהרו ברוורס כי תמיד יש שם ילד ונראה לי שזה אפילו אותו ילד כל פעם.

מכירים את הסמבוסק שאתם קונים בקפיטריה באוניברסיטה? אז זה לא זה.

הגעתם? כיף לכם- אתם עומדים לאכול את אחד המאפים היותר איכותיים שיש לארץ הזו להציע: סמבוסק דרוזי פריך עם בצק שלא חסכו ממנו טיפת שמן זית, תערובת כבש מושלמת ואם אתם בעניין, גבינה מלוחה שנותנת אחלה אדג’ למנה. העסק הזה מגיע כמובן עם קערת זיתים ביתית הכרחית, ואם אתם מטיילים עם מישהי שטוענת ש”כבד עליה כבש” יש כמה אופציות אחרות שאפילו לא שקלתי לבדוק, אבל אומרים לי פה שהן גם טעימות לאללה.

נייר כסף זה לא אופציה - הוא מגיע בכל מקרה.

כל הסיפור הזה במחירי צפון, שזה אומר משהו בין 11 ל-13 שקל למנה.  השמועות אומרות שהם יהיו פתוחים במהלך כל הפסח, אז אם יוצא לכם לטייל באזור ונחנקתם ממצות – שווה לבדוק.

היינו במלון דן אכדיה

הזמינו אותנו לאירוע בלוגרים במלון דן אכדיה בהרצליה. שזה מצויין, כי אנחנו אוהבים להיות מוזמנים לאירועים (כאלה שלא צריך לשים צ’ק בכניסה), וכי היה אוכל מפנק והיינו שיכורים קלות. לא נתעמק בפרטים האובייקטים כי מספיק אנשים כתבו על זה לפנינו (מעניין שאף אחד לא כתב עלינו, היינו מסמר הערב) אז תעברו על כל הלינקים, תתרשמו, ואז תשמעו מה יש לנו להגיד.

האירוע: השקת תפריט הטפאסים החדש. המשתתפים: שמות בכירים כמו מנכ”ל מלונות דן, מנכ”ל דן אכדיה, סמנכ”ל מזון ומשקאות ויכול להיות שגם סגן ראש חטיבת הממולאים. האוכל: יהודי עם טוויסט מודרני, קומפלט עם כבד קצוץ וקרפלך שהפכו לדים-סאם. האוכל המפתיע באמת: הגרסה של השף אריק פורת לסנדוויץ הטוניסאי שלנו, עם בטטה מבושלת בוואקום ותפוצ’יפס מתפוחי אדמה סגולים.

ובמקום טונה, ג'חנון.

שיהיה ברור: אנחנו מאוד נהנים כשמזמינים אותנו לאירועים כאלו. במיוחד כששומעים רכילויות על מערכת כיפת הברזל הפרטית של מלון גני דן באשקלון (צוות של עשרה צלפים שעולה לגג כשיש צבע אדום) או על המיטות שמגיעות עם מזרק אינסולין בילט-אין לטיפול בחולי סכרת (למנכ”ל של רשת דן יש חוש הומור מוצלח). אהבנו גם את העובדה שהרשו לנו להכין לעצמנו את האוכל, או במילים אחרות, לשחק באוכל שעלה הרבה כסף עם סכינים שלעולם לא יהיו לנו. אחרי ששבענו לחלוטין מהטפאסים, התחיל להגיע לשולחן האוכל האמיתי. אז פתחנו כפתור במכנסיים והמשכנו לאכול.

ככה נראה גבר מאושר

לשולחן הגיעו, יחד עם השף הנחמד אריק פורת, כל מיני מנות ממש טעימות. בלטו – פלפלים קלויים ברוטב אנשובי, פרגיות על מקלות של קנה סוכר (זה המנת-אחות של קבבונים על מקלות קינמון. בקרוב: אנטריקוט על נחש מגומי), צלחת של נתח קצבים, ארטישוק אדיר, וגם חשבון של אלף שקל. סתם, נראה לכם? השף שהתגלה כקורא וותיק של פודגבר (משם הוא שואב את רוב ההשראה שלו) סיפר לנו איפה הוא אוהב לאכול (בחו”ל,  על חשבון המלון), איפה מוצאים פירות וירקות נדירים (חצי חינם הוד השרון), וגם – רשמו לפניכם – הסכים לפנק אתכם בפוסט מיוחד בקרוב.  אבל יש סיכוי שהוא חשב שאנחנו מידיעות אחרונות כשהוא אמר את זה.

אהבנו גם את הגישה של השף של המלון: אוכל מצויין יבוא מחומרי גלם טובים ובלי הרבה פלצנות. ככה גם היה האוכל באירוע הזה, גורמה ב(אלף) שקל. אבל אתם, שאתם לא במלון, אחרי שחזרתם מהבוחן הנוראי ההוא שהיה ביום שישי, אתם לא בדיוק תגלגלו לכם דים סאם, ולא תזליפו לעצמכם שמן זרעי חרדל וצנון שחור מעל הקרפציו, ובטח שלא תאכלו ארטישוק מוחמץ. אין דאגה, הנה מקבץ מתכונים פשוטים (בלי תמונות, וברור שלא מקוריים שלנו) שתוכלו להכין ברבע שעה לפני ארוחת הסדר (או אפילו תוך כדי “כרפס יחץ”) ולצאת מאגניבים. נתחיל, כמו שרק הגיוני, עם הקינוח: הם קראו לזה מרק פירות טרופי, ואנחנו נקרא לזה סלט פירות כתום, קל וטעים-אש: פלחי תפוז במיץ פסיפלורה, זה הכל. מתכון שהוא השם של עצמו.

ואת התמונה הזאת גנבנו מ"הקדירה של ששת" כי לא הבאנו מצלמה

נמשיך עם הדבר שיגרום לכם להתאהב מחדש במצות: ממרח בצל. המון בצל על מחבת עם מעט שמן ואש נמוכה. אנחנו מכוונים לצבע חום-בהיר-מקורמל ובשום אופן לא שרוף. כשהגיע לצבע הנכון מורידים מהאש וטוחנים בבלנדר מוט או מה שיש לכם. הםהגישו את זה כתוספת לקרפלך (תחליף לבצל מטוגן האלמותי) אבל אתם תוכלו לשים את זה מעל המצות, ליד הגפילטע פיש, מתחת לכבד הקצוץ – או כל שילוב מעורר תיאבון של מילת יחס ומאכל חג.

משמאל לימין: בקר, עוף, בצל

אם גם אתם בלוגרים שהיו באירוע, אתם בטח חושבים לעצמכם – אה, הנה שני החובבנים שצילמו עם הפלאפון. אם אתם עובדים בדן אכדיה אתם בטח חושבים לעצמם – אה, זה שני המסתננים שהשתכרו על חשבון המלון ובסוף גם גנבו מגבות מהחדרים. ואם אתם קוראים קבועים של הבלוג, אתם בטח חושבים לעצמכם – הנה, גם אלה התמסחרו לי. הולכים להשקות מפוארות במלונות על הים, אוכלים בחינם על חשבון כספי ציבור, ובסוף עוד דואגים לספר לנו בדיוק מה הם אכלו. והאמת? כולכם צודקים לגמרי.

ואתם יודעים מה? אם יזמינו אותנו לעשות את הסדר במלון דן אכדיה – ועוד איך נבוא. אפילו יש לי הרגשה שאני יודע איפה הם מחביאים את האפיקומן.

(במכנסיים שלי)