סושי ללא סושי

פעם סושי היה מגניב. זה היה חדש, זה היה עם טעם של חו”ל, זה היה מגניב לאירוח, זה היה מרשים בחורות. אבל כמו כל טרנד שהלך קצת רחוק מדי (מישהו אמר גזרה גבוהה?) עכשיו כבר לא שמים לב שזה מגניב אלא רק ללחץ באזור הריאות.

פתאום לכל מסעדה יש מחלקת סושי, כל טמבל שלפני שניה גילגל רק מלווח (מקסימום ג’וינט) קורא לעצמו סושימן, ואף בת מצווש לא שלמה בלי עמדת סושי מאויישת על ידי פליט מאריתראה.

אבל מה, עם כל השפע הזה עדיין אי אפשר למצוא בשום מקום רול בפחות מ-24 שקלים. להזכירכם, רול זה כמו לאפה אבל מספיק קטן כדי לנקות שווארמה שנתקעה בין השיניים. ותהרגו אותי, כמה שאני אוהב סושי, אני לא מוכן להישאר רעב בשביל אף אחד. ואל תגידו לי לאכול לאט, אם הייתי רוצה לעשות דברים כיפים לאט הייתי הולך לסדנת סקס טנטרי.

אז נכין את זה בבית. כל מי שאי פעם הכין סושי בבית (ורץ לספר לפייסבוק) ודאי מצא עצמו מתחבט במספר שאלות מהותיות:
1. יש מצב שהחומץ הסיני זה חומץ רגיל ששמו לו תווית בסינית ולוקחים עליו 20 שקל?
2. למה צריך לקנות סטיקי רייס? אי אפשר פשוט לשים יותר מדי מים באורז כמו שאני תמיד עושה?
3. למה חביתה שמקופלת על עצמה חמישים פעם זה טעים?

אבל אחרי הפעמיים הראשונות, כשההתלהבות שוככת, מתברר שלהכין סושי בבית זה חתיכת בזבוז זמן ובסוף כל מה שיוצא לך זה כאב בטן נוראי אחרי שאכלת את הקצוות של 40 רולים.

אז סושי זה כבר לא כל-כך מגניב, אני מקווה השתכנעתם. רק שיש בעיה אחת עם התיאוריה שלי – סושי זה טעים. יש משהו בשילוב של הרכיבים הפשוטים והטריים שפשוט עובד (ויש גם את האצות, אבל מי באמת אוהב לאכול דפי A4 שהגיעו מיפן?). אז היום ננסה לשחזר את הטעמים של סושי אבל בלי כל הנייר צלופן ירוק / חומץ סיני עתיק / פלסטלינה-שתמיד-נותנים-לך-אבל-אל-תיגע-בזה-יא-מטורף.

זה לא באמת מתכון, יותר כמו רעיון. בשלו אורז בצורה האהובה עליכם, והגישו אותו עם התוספות שאתם אוהבים בסושי שלכם. אבוקדו חתוך לקוביות הוא הבסיס של המנה הזאת, ולא הייתי מוותר עליו. לוקחים חצי אובקדו וחורצים אותו לקוביות כמו של מנגו. אח”כ עם כפית שולפים אותן החוצה.

עוד תוספות שכדאי לנסות – מלפפון וגזר חתוכים לקוביות קטנטנות וחביתה (רגילה!) חתוכה. יש לכם רעיון לעוד תוספות? כתבו בתגובות. בתיאבון.

ספיישל הודו – צ’אנה מסאלה

העולם הקולינרי של הודו עומד על מילה אחת קסומה: מסאלה. לא, לא אדיסו מסאלה. מסאלה אחר. תערובת תבלינים שמשתנה בהתאם למנה – מסאלה לעוף, מסאלה לדג, מסאלה לירקות. חוץ מזה, בהודו חשוב לדעת את ההבדל בין “ספייסי” ל-“נו ספייסי”: זו אופציה שמציעים לאנשים רק כדי להתעלם ממנה בשלב ההכנה, המנות פה הן תמיד חריפות. היום נלמד להכין צ’אנה מסאלה שזה גרגרי חומוס במסאלה, רק בבקשה אל תשטפו את גרגרי החומוס במי ביוב לפני הבישול – זה עלול לגרום לקלקול קיבה, מנסיון.

הצעת הגשה: במאפרה

בצל סגול גדול קצוץ
2 כפות שמן
חצי עגבניה חתוכה לקוביות
חצי כוס חומוס מבושל
6 אגוזי קשיו
כפית פרג
כף צ’ילי ירוק קצוץ

תבלינים: כפית מלח, כפית אבקת צ’ילי, כפית אבקת כוסברה, חצי כפית כמון, חצי כפית כורכום, חצי כפית ג’ינג’ר גרוס, חצי כפית “גרם מסאלה” – נראה לי שאפשר למצוא בחנויות תבלינים בארץ, אם לא תגידו ואני אביא לכם מהודו

הוא רק גורס ג'ינג'ר, היא רק מקפיצה את הירקות והוא רק מוסיף תבלינים

לפני הכל נעשה קצת עבודת הכנה וניצור “רוטב”. אין לרוטב הזה שם מיוחד חוץ מזה שהוא “רוטב” והוא מכיל רכיבים שאף הודי לא יודע איך קוראים להם באנגלית. מטגנים כמות של בצל בינוני עם הקשיו והפרג ואז טוחנים את הכל ביחד עם קצת מים אם יש צורך.

הכלים בחסות המוזאון הארכאולוגי של קוצ'ין

עכשיו, מחממים את השמן במחבת ומטגנים 2 כפות מהבצל (מה שנשאר) עם כף צ’ילי ירוק. כשהבצל מזהיב מוסיפים את כל התבלינים ו”פותחים” אותם. אתם גם יכולים פשוט לטגן אותם עד שהארומה שלהם תצא אבל אם תגידו “פותחים” תשמעו יותר אסליים.

את האוכל מבשלים בסיר לילה, זה בסדר. העיקר לשים מטפחת שהשיער לא יכנס לאוכל

אחרי שהתבלינים מבעבעים מוסיפים את העגבניה ואת החומוס. מטגנים קצת ואז מוסיפים את ה”רוטב”.

בחיי שאני מתגעגע להמבורגר

אם רוצים אפשר להחליף את החומוס באפונה ואז יש לנו גרין פיס מסאלה.

פטריות קסם עם עשבים

היום אתם אומרים לעצמכם – למה לי להכין פטריות ממולאות כשאפשר לאכול בשר. אבל, זה אף פעם לא מוקדם מדי להתחיל להתכונן לימים שיהיו לכם נכדים ומשחקי ברידג’ עם החבר’ה לתוך הלילה וארוחות אצל מכרים שיבקשו מכם להביא: “קיש או נשנוש קטן”.

מחפש שיעור צילום בנושא: פוקוס; מוכן לשלם באוכל

כל מה שצריך זה סלסלת פטריות, שום, משהו ירוק (בצל ירוק, עירית, שמיר, גראס – כולם יעבדו) וגבינות – כדאי ללכת על ערבוב של גבינה עדינה ו”חריפה”. עדינות זה כל הגבינות הלבנות, הרכות (צפתית נניח) וגבינות השמנת וחריפות זה צהובות וקשות.

מה עושים: את הפטריות מקלפים (פה יש הסבר טוב לאיך מקלפים פטריות) ומורידים את הרגל. את הגבינות מערבבים עם איזה שן שום אחת או שתיים, מלח, פלפל ובערך רבע כוס שמיר\בצל ירוק קצוץ. עכשיו בעזרת כף ממלאים את חלל הפטריה וזורקים לתנור בחום 180 מעלות לבערך 15 דקות, עד שהגבינה מתחילה להזהיב.

בוא'נה פטריות רואים שלא יזיק לכן שיזוף