בורקס פיצה

מה מעניין גברים? זו שאלה שרבים שואלים, ורבים טוענים שיש להם תשובה. על פי האינטרנט, התשובה היא פורנו. על פי הפרסומות שאני רואה בצד של הפייסבוק, התשובה היא לעבוד בעגלות בקניונים בארצות הברית. על פי בלייזר – ספק מגזין לגברים וספק תרופה נגד עצירות – גברים מתעניינים בספורט, מכוניות, סיגרים ודוגמנים בפרסומות לשעוני יד מוזהבים.

מה שמעניין גברים

התשובה האמיתית, בעיני לפחות, היא בורקס פיצה. אפשר לתת זה שם גורמה בשקל אם רוצים: מאפה בצק עלים בלקני בליווי עגבניות תמר, גבינת פקורינו וזיתי חופש. אבל אפשר גם להתפנק על בורקס פיצה ולא להתבייש. בורקס פיצה זה משהו שמתאים ברחוב, כשמארחים חברים לראות את הגמר של היפה והחנון, כשלומדים למבחן בסטטיסטיקה ורוצים לבדוק מה הסיכוי שתצליח לא למרוח לעצמך רוטב על החולצה והיד עוד נטויה.

נראה אתכם אומרים שיש פה משהו שאין לכם במקרר

אז אנחנו נכין בורקס פיצה בעצמנו (כן, אני יודע שאפשר לקנות בשנקל בסופר, זה לא העניין). ואנחנו נכין אותו ממלאווח, רסק עגבניות, גבינה צהובה, זיתים, אורגנו ואולי גם קצת גבינה בולגרית. כן, מלאווח. זה בדיוק ההבדל בין להכין בורקס פיצה בחמש דקות (+ אפייה) או להכין בורקס פיצה בשעתיים עם מערוך וקמח וכל מני עניינים של אפייה.

טיפ לאלופים: אם משאירים את זה ככה מקבלים פיצה לילדים.

אז תוציאו את המלאווח מהפריזר ותחכו כמה דקות. הרעיון הוא שהם יהיו מספיק גמישים בשביל לגלגל אותם אבל מספיק קפואים בשביל לא להימרח על כל השיש. תמרחו רסק עגבניות, תפזרו זיתים, אורגנו ואת הגבינות. תגלגלו כמו סושי (או כמו בורקס פיצה, לא אכפת לי כל כך) ותחתכו לעיגולים. עכשיו תסדרו את זה יפה על תבנית ותכניסו לתנור בחום בינוני. הקטע המגניב פה זה שלא מפשירים את הבצק לפני ולא צריך ללוש או לעבד עם מערוך או שום דבר קשה.

איבדתי אתכם בחום בינוני, אה? אז הנה מדריך קצר לתפעול תנורי אפייה. לתנור אפייה, בדיוק כמו לחברה שלך, יש שלושה מצבים: חום נמוך, בינוני, וגבוה. בשונה לגמרי מחברה שלך, תנור בחום נמוך (בין מאה למאה חמישים מעלות צלזיוס) מצויין להכנת צ’ולנט אבל לא הרבה מעבר. תנור בחום גבוה (200 מעלות צלזיוס וצפונה, או 850 פרנהייט) טוב בשביל לתת מכות חום קצרות לגושי בשר, או בשביל להפוך עוגות לאבן.

חום בינוני (150 עד 200 מעלות צלזיוס) זה טוב לכל שאר הדברים. כל פעם שכתוב במתכון חום בינוני תשימו על 180 מעלות ותעשו פרצוף של מביני עניין. אם שואלים אז תסבירו שכשהתנור חם יותר אז הדברים יצאו יבשים ושרופים, וכשהתנור קר יותר אז יקח להכל שעות להיות מוכן.

בכל מקרה, אחרי איזה 15-20 דקות, כשהבורקסים יפים וזהובים תוכלו להוציא אותם מהתנור ולטחון אותם מול הטלוויזיה. איזה טעים יהיה.

אם אהבתם את הפטנט הזה, של אפייה באמצעות מלאווח, יש גם טריק דומה שכולל ממרח שוקולד, לחתוך את המלאווח למשולשים ולגלגל כמו קוראסון. שאר המתכון (והבדיחות) אותו הדבר בדיוק, אבל אפשר גם להתווכח על היתרונות של נוטלה לעומת שוקולד השחר.

סלט הכוסברה של אבא של יוני

היום נכין את סלט הכוסברה של אבא של יוני. המתכון לא שלי, כך שעיקר העבודה שלי היום היא לשכנע אתכם שלא מדובר בגרסה מתחכמת של טבולה. אז הנה ­- זה לא טבולה!!
זה אפילו לא דומה: קודם כל, אין בו קוסקוס, או בורגול, או גרגירי חול, או מה שלא שמים בטבולה. שנית, לא מגישים אותו באף סטקייה ערבית, לפחות לא בשם הזה. וגם, אין אף פתגם שאומר “סלט כוסברה ראסה”. מש”ל.

אז מה כן טוב בסלט הזה?
קודם כל, הוא טעים טעים טעים. גם אנשים שלא רגילים לאכול כל אחד מהרכיבים בפני עצמם (טוב, מי אוכל מקלות שקדים בפני עצמם? אולי ילד שאמא שכחה לקנות לו חטיפים לטיול שנתי) ימצאו את עצמם מתמכרים לסלט הזה מהר מאוד.
יש בו סומק, והרי אתם יודעים טוב מאוד שיש לכם, מסיבה לא לגמרי ברורה, מלא סומק בבית ועדיין לא מצאתם מאכל אחד שיש בו סומק, או בן אדם אחד שיודע מה הטעם של זה בכלל.
כאן התבלין הזה נותן הופעה מרשימה שלגמרי מוציאה אותו מהנישה של “הדבר הזה ששמים על הבצל בשווארמה”.

ולמען האמת, זה פשוט סלט שנראה מאוד מרשים, בייחוד כשמזמינים אתכם לארוחה ונזכרתם שעה לפני כן שאין לכם מה להביא. אתם יכולים להיות ראש קטן ולהביא בקבוק יין (כזה שנבחר בקפידה ע”י היינן המוסמך, איציק מפיצוציית “איציק בכיכר”), אבל אם תכינו את הסלט הזה – תצאו פודגברים. כמו יוני ואבא שלו.

1.משרים 2 צרורות של כוסברה במים למשך חצי שעה כדי שכל החול ירד ממנה, מחליפים את המים פעמיים. מעיפים את כל העלים המגעילים. אחר כך קוצצים את העלים די דק (אבל לא דק מדי).
2. קוצצים בצל סגול אחד לאיזו צורה שרוצים (חצאי טבעות נגיד) ומוסיפים לכוסברה.
3. קולים מקלות שקדים (אפשר לקנות כאלה גם בסופר) במחבת עם מעט שמן זית וקצת מלח-פלפל עד שהם נהיים חומים בהירים (לא לשרוף כי זה מגעיל). מוסיפים לקופסא עם הכובסרה והבצל.
4. מתבלים במעט מלח פלפל ובערך כף של סומק.
5. סוחטים לימונים לכמות של בערך חצי כוס, מוסיפים עוד רבע כוס שמן זית ומוסיפים לסלט לפני ההגשה (לא הרבה זמן לפני, כי זה נהיה סמרטוט מהר).
6. מערבבים הכל טוב טוב ומגישים.

אה, ואם חיפשתם פה איפשהו התנצלות על זה שגברים מכינים סלט, אז לא תמצאו. סלט זה טעים.

חמאה, בננה וקינמון

כמה שמות שונים אפשר לתת לאוכל: פעם אכלתי במסעדה יפנית מוכרת באזור המרכז, לצורך ההגינות אשאיר אותה בעילום שם (ג’פניקה). הזמנתי, שימו לב: “טונקאטצו” חזה עוף בציפוי פנקו, מוגש עם רוטב קארי קוקוס עדין על מצע אורז מאודה. נשמע לא רע, מה? בתכל’ס קיבלתי שניצל עם אורז.
אז היום נלמד להכין מנה שאפשר להכין ב-5 דקות מהשאריות של האוכל שלקחתם בתיק לעבודה\לימודים ומצדי תוכלו לקרוא לה: “אצבעות בננה פריכות מצופות קראנצ’ קינמון” או אפילו “קינוח מושחת במיוחד של מקלות בננה בקראמבל וניל”:

ג'לאטו וניל איטלקי בליווי נגיסי בננה משולהבת

כל מה שצריך בשביל להכין את המנה הזאת זה: בננות פרוסות, קורנפלקס (רצוי עם קינמון או שוקולד, המלצת הפודגבר: תשתמשו בסיני-מיני’ז), סוכר וניל לא חובה, חמאה, ביצה

תגידו לאנשים שהכנתם "קראמבל" זה הולך חזק עכשיו ואף אחד לא יודע באמת מה זה

וכך עושים את זה: את הביצה טורפים (לא טורפים כמו ב”פארק היורה” אחי, יותר כמו בתכנית של קרין גורן… נו, תשאל את חברה שלך), ואת הקורנפלקס מכניסים לשקית ומפוררים (הזדמנות נהדרת להוציא אגרסיות), אם רוצים אפשר להוסיף לתערובת הקורנפלקס גם איזה כפית של סוכר וניל. את הבננות פורסים ואז אפשר למוסס במחבת חמאה כמו שהייתם שמים על 3 פרוסות לחם נניח.

הערה רצינית שניה: ככה זה אמור להראות לפני שזה נכנס למחבת

בינתיים טובלים את פרוסות הבננה מכל הצדדים בביצה ואחרי זה בפירורי הקורנפלקס וכשהחמאה רותחת מטגנים במחבת, כל דקה בערך הופכים לצד אחר של הבננה כדי שהכל ישחים יפה-יפה.

ועכשיו שוב בדיחה מתחכמת: ככה זה אמור להראות כשזה במחבת. רואים, יש מחבת מסביב

והנה עוד תמונה של המנה המופלאה הזאת:

ואם במקרה תגישו את המנה לאבשלום קור תגידו שהכנתם מוז קלוי עם דגני-בוקר

בתאבון גבר