בצלים בחמאה ועשבי תיבול

בזמן האחרון יצא לי להרהר בסוגיה “מה הופך אוכל לגורמה”. אז פתחתי ויקיפדיה, וכך כתוב: “לרוב נעשה במונח שימוש חיובי בהקשר של גינונים ואנשים שעימם נכרכים טעם טוב, תשוקה ותרבות משכילה”, עכשיו אתם בטח חושבים לעצמכם: “וואלה, אני בנאדם של גינונים, טעם טוב, תשוקה ותרבות משכילה, לא?” אז הגיע הזמן לבשל גורמה!

"אל תספרו לה, אבל החבאתי את הטבעת נישואין בבצל"

המנה הזאת היא באמת תמצית הרעיון של אוכל פשוט וזול שהוא גם טעים ונראה מעולה: בצלים אפויים בחמאה ועשבי תיבול. כן, קראת נכון גבר – עשבי תיבול. רוזמרין ותימין הם מה שיהפכו את המנה שלך מארוחת פועלי בניין על ספסל למנת גורמה. זו מנה שאשכרה תגרום לאנשים להזיל דמעה (זאת אומרת, בגלל הבצל). כל מה שצריך זה: 3 בצל, חמאה, רוזמרין, תימין, מלח גס.

3 בצל, חמאה, רוזמרין, תימין - אל תצפו לבדיחות מתחכמות מתחת לכל תמונה

קודם כל עלינו לקטום (מה ששמעתם) ולקלף את הבצלים. וכך עושים את זה: חותכים את הראש והזנב של הבצל, וחותכים את הקליפה החיצונית לאורך, ואז אפשר בקלות להסיר את הקליפה. על הדרך הורדנו גם שכבה מהבצל אבל כל עוד בצל עולה 2 שקל לקילו אנחנו יכולים לשחק אותה בזבזניים.

הדגמה של טכניקת קילוף הבצל

עכשיו חותכים “איקס” בבצל בערך עד האמצע וממלאים אותו בעשבי התיבול. את עשבי התיבול מוסיפים ללא הגבעול – אפשר להחזיק את הגבעול ביד אחת ובשנייה לעשות תנועה נגד כיוון העלים וכך להוריד אותם בקלות. המלצה פרקטית – מכניסים את הסכין לתוך החתך ומשתמשים בו כדי להרחיב את החריץ (יופי, מאוד בוגר..) ואז דוחפים פנימה את הרוזמרין והתימין. מלמעלה שמים חתיכת חמאה קטנה ומפזרים מלח גס. עכשיו לתנור או לטוסטר אובן, חום 180 מעלות, לבערך 30 דקות.

הבצלים לפני כניסתם לתנור

ו…זהו תכלס! תנסו להגיש את זה על כלי יפה, מומלץ לאכול בידיים עם יין לבן בציר כלשהו. בתאבון!

אפשרות הגשה נוספת: במסיבת רווקים, עם חשפנית שפורצת מאחד הבצלים

עוגות יום הולדת

יש ספרי בישול שהם קלאסיקות. “ילדים מבשלים” זו דוגמה ברורה, גם “מהמטבח באהבה”. באופן כללי כל חתיכת נייר שרות סירקיס נוגעת בה הופכת בו-במקום לספר בישול קלאסי. יש ספרי בישול שהם לא קלאסיקות אבל אתה נהנה מהם. אצל כל חובבת אפייה תמצאו את “עוגות לכל עת” וכל מי שאוהב חציל יחזיק ספריה עם ספרים של חיים כהן, ככה זה.

אבל יש גם סוג שלישי של ספרי בישול: הספרים שנמצאים כל כך עמוק בתוך הנישה של עצמם שהם כבר לא ספרי בישול, הם תופעה. במקרה הטוב תמצאו על מדף הספרים משהו כמו “חצילים כמו גדולים” (עם שני מתכונים – סלט חצילים במיונז, וסלט חצילים בטעם כבד). במקרה העצוב יותר, תמצאו עדות מעולם אפל ושחור שקיים רק בתוך הראש של הסופר.

עוגות יום הולדת

אני מדבר, כמובן, על “עוגות יום-הולדת” מעת ג’וזי מנדלסון. ממבט ראשון זה ספר תמים: עוגות יומולדת בכל מני צבעים וצורות, בתוספת החן של ספר בישול שנכתב לפני שלושים שנה ומכיל ביטויים בעברית ישנה. אבל כבר ברגע שמסתכלים על תוכן העניינים מבינים שמשהו כאן הזוי רצח.

זה נראה טירוף מוחלט, אין ספק

הביטוי הראשון שכתוב בספר הוא “זה נראה טירוף מוחלט”. וזה כבר רמז מטרים, כמו בשיעורי ספרות, ואנחנו כבר יודעים שג’וזי תאכל בסוף את העוגה. ואז ממשיכים ורואים שיש בספר רק ארבעה מתכונים (עוגת בן-רגע, עוגת שוקולד, רולדה, עוגיות). שאר ההפניות הן לעמודים בשם “פרפר נחמד”, “דובי”, “מכונית מירוץ”, “ליצן”. איזה כיף להיות ילד יומולדת!

בעמודים הראשונים הספר באמת חמוד. יש את המתכונים הבסיסים לבצק ובשאר הספר מראים איך לחתוך אותם בדרכים יצירתיות כדי שיהיו עוגות בצורות, ובכן, של עוגות יומולדת. למשל, המתכון לעוגה בצורת דובי מראה איך לקחת שתי עוגות ועם משהו שהוא שילוב של אוריגמי ובצק להצליח לקפל אותן לצורת דובי, ואז לקשט עם “במבליק”. נוותר על הבמבליק, כנראה שב-1983 עדיין לא המציאו את האות ץ.

למה יש עכברים בתוך השעון?

העכברון מעמ’ 30 הוא דוגמה טובה למה שמפריע לי בספר הזה. הרכיבים הם “כמות אחת ציפוי חמאה, קוקוס, במבליק, 3 קציפות קולן (מארשמלו) ורודות, 3 מברשות לניקוי מקטרת”. בלי להזכיר בכלל שאמורה להיות עוגה מתחת אבל עם מברשות לניקוי מקטרת. אני לא מבין למה לשים דברים ממתכת בעוגה שילדים אוכלים. וחוצמזה – אפילו ויקיפדיה לא יודעת מה זה קציפות קולן.

עוגת יומולדת למי שנולד ביום הזיכרון

והנה עוד משהו הזוי. מלך היער. מתכון שדורש ממך להכין 3 עוגות שונות, לזרוק 30 אחוז מהחומר, לשים “סוכריות מרמלדה” בתור אוזניים ולקוות שאף אחד לא ישים לב שהמלך פוזל. מכאן הספר הולך ומתדרדר עם מתכונים שדורשים ממך לזרוק לפח יותר ויותר מהעוגות שאפית ולשים יותר דברים לא אכילים. החל ממגרש הכדורגל שדורש “2 חתיכות רשת פלסטיק דקה”, מחבט הטניס עם הפסטה הלא מבושלת, המשאית שמובילה בריסטול, נייר כסף וקופסאות גפרורים, ועד הספינה עם חופן קיסמי שיניים ורוח הרפאים עם קליפות ביצים במקום עיניים.

אני לא אומר שזה לא נחמד להכין עוגה עם צורה מעניינת לילד בן שמונה (בתנאי שאתה קרוב משפחה של הילד וזה היומולדת שלו, אחרת זה מוזר ואף פלילי), ויש כאן טריקים באמת נחמדים. אבל הייתי מצפה לראות עוד חופן הצעות בנוגע לשאריות עוגה שנזרקות (פודינג לחם, למשל, זה משהו שאמור להיות קל להכין) ודברים שיכולים לאכול בלי השגחה צמודה. אני לא מבין למה לגיטרה חייבים מיתרים מגומי אמיתי ואי אפשר להסתפק באיזו סוכריית גומי.

וחוצמזה, למה הגיטרה מראה לי אצבע משולשת?

אם אתם אוהבים את הרעיון של עוגה מפלסטיק, חצץ וקיסמי שיניים, תוכלו לבחור עוגה שיש לה גם שם וקונספט מוזרים: מכונת תפירה, קורי עכביש, מרבה רגליים, רותי, נעמי, נטלי ו”לדוד משה הייתה חווה“. יש גם “מיקי מאוז“, שנראה דומה יותר לבריאן גריפין, ושודד-ים שמראה שהאבחנה הפסיכולוגית שלי הייתה נכונה ולג’וזי באמת יש בעיה עם זיהוי של הבעות פנים.

מזל טוב! הנה פיראט עיוור ועצוב.

הספר נגמר ברצף של עוגות מספרים, שזה רעיון כנראה חמוד. אבל עדיין לא הבנתי למה הספרה חמש מרוצפת בפלאיירים ומברגים, ומה לעזאזל קרה לשתיים.

למה לעשות לשתיים דבר כזה?

ועכשיו הדילמה הגדולה. ברור לי שהקוראים הקבועים של הבלוג הם לא בדיוק הטיפוס שיכין עוגות יומולדת לילד אלא יותר הסטודנטים שרואים את האחיין פעם בשבוע, ומצד שני נראה לי מתבקש לכתוב כאן איזה מתכון לשאריות עוגה. אז הנה רעיון בשקל, בשביל לסגור את הקצה הזה: תשברו את השאריות לחתיכות קטנות, תרטיבו בליקר קפה או אייריש קרים, תוסיפו אינסטנט פודינג או קצפת ויש לכם משהו שנראה כמו טירמיסו.

תפו”א מוקרמים במיקרוגל

בישול במיקרוגל. יש שיגידו שזה אוקסימורון. קצת כמו “סלט חומוס ביתי של שטראוס”. אבל המיקרוגל הוא כנראה חברו הטוב ביותר של הסטודנט. שמה חוזרים לחיים שיירי אוכל שאמא נתנה לך עוד בסמסטר שעבר, שם נאפים להם באפייה איטית של 40 שניות שניצלי תירס – שבואו נודה בזה – היו צריכים מזמן להיחשב כאחד מאבות המזון, ותודו שקרה לא פעם שהצלצול של המיקרו הוא הדבר היחיד שהעיר אתכם בעודכם נרדמים לתוך ספר לימוד.

אותו מיקרוגל יכול להיות גם חברכם הטוב ביותר כשאתם מגיעים הביתה לחלון של שעה ומתים לתקוע משהו, אבל לא שוב פעם את המתכון האהוב “שניצל תירס כפול שלוש”. מספרים שאפשר להכין הכל במיקרו, אפילו עוגות שוקולד קטלניות (ויש שמועות גם פופקורן אבל אל תתפסו אותי במילה). היום נכין תוספת קלה וטעימה שיקח לכם בדיוק 7 דקות להכין, ותיראה מינימום כמו מנה ממאסטר שף.

נתחיל מהרכיבים –
תפוחי אדמה ננסיים – אתמול בחנות ירקות גיליתי את האוצר האדיר הזה. תפוחי אדמה קטנים. או תפוחי אדמה שרי. או סתם כאלה שלא גדלו. אני לא יודע מה השם המקצועי של הזן הזה, והייתי שמח לבשר לכם שעכשיו הוא בעונה אבל כנראה שאין לי מושג. מה שכן, זה עלה רק 3 ₪ לקילו,  וקילו מהחמודים האלה מספיק לשבועות. הם נורא טעימים, כיף לבשל איתם (גם בתנור) והם פוטוגניים רצח. אבל גם תפו”א רגילים יעבדו במקרה הזה.
חמאה – השמועות מספרות שהיא חזרה, והיא נורא מצטערת על כל מה שקרה. חפשו במכולת הקרובה לביתכם.
שמיר – כן, אני יודע שלא כולכם אוהבים וזו כבר פעם שניה שאנחנו נותנים לעשב הזה לגיטמציה פה בבלוג. אבל הוא הולך טוב עם תפוחי אדמה. אם בכל זאת קשה לכם – תוכלו להחליף עם פטרוזיליה או בצל ירוק.
טאפרוור – מכירים את האנשים האלה שקונים רק מהמותג המקורי, עם 7 מנגנוני סגירה וכרית אוויר לנהג? אז שיהיה להם לבריאות. אנחנו נרשה לכם להשתמש גם בכלי מ”בלדי”.

מה שעושים זה פשוט, כרגיל.
1.  חתכו את התפו”א לפלחים קטנים ושימו בטאפרוור. אם זה התפו”א הננסיים תוכלו פשוט לחצות אותם או לחתוך ל-4. הכמויות של התיבול פה יהיו בערך ל-15 פלחים, שזה משהו כמו 6 תפו”א קטנים.
2.  בכוס מים, שימו 1 כפית חמאה, 0.5 כפית מלח, 0.75 קורט פלפל שחור, וקצת שמיר חתוך דק. הוסיפו טיפ’לה מים רותחים, וערבבו הכל עד שאין יותר חמאה נראית לעין.
3.  זה בסדר, זה מאוד לא אטקרטיבי בשלב הזה.
4.  הוסיפו הכל לכלי, סגרו ושקשקו.
5.  ועכשיו ל-5 דקות במיקרוגל בעוצמה גבוהה. באמצע הזמן להוציא, לשקשק את הקופסא, ולהחזיר להמשך החימום.

אחרי שזה סיים תנו עוד שקשוק, והניחו בצד להתקרר ולספוג טעמים.
ואם היא שואלת, הכנתם את זה בתנור באפייה ארוכה וזה מתכון ממש מסובך.