קטנות

• החלו צילומי הסרט הרשת החברתית 2, על עליית ונפילת foodgever.com. מומלץ בחום.
• עדכונים טכנים, לבקשת הקהל: נוספו עדכוני RSS, ואפשר גם לקרוא את הבלוג מטלפון סלולרי באותה הכתובת (זה נראה ממש מגניב, תנסו).  אפשר גם לשלוח SMS.
• חגיגות הבוז’ולה נפתחות! כמדי שנה, השבוע השלישי של חודש נובמבר יציין את חגיגות “בואו תשתו יין פטישים במחיר מוגזם”. חג בוז’ולה שמח!

Image: Carlos Porto / FreeDigitalPhotos.net

• ולמי שרצה לראות איך הפוקצ’ה משבוע שעבר אמורה להיות, אז זה בערך ככה:

מגניב, שיהיה שבוע טוב.

סלט פסטה עם אפונה

הכנתי סלט פסטה עם אפונה. אני יודע, אתם מצפים לראות פה איזהשהי התנצלות על העניין הזה. אז ככה: לא רציתי לעבוד קשה מדי על ארוחת ערב, וגם היה צריך לדאוג לאוכל למחר לאוניברסיטה. שוב עולה צורך בהתנצלות, אבל העובדות מדברות בעד עצמן: יש הרבה דברים טובים בפקולטה להנדסה. שניצל איילה הוא לא אחד מהם.

אבל הטוסט בעבודה סוציאלית להיט

סלט פסטה זו ארוחה שקשה להרוס וכיף לאלתר מעליה. רק צריך להקפיד לא לבשל יותר מדי את הפסטה ולהיות מאגניב (עם א’ דגושה) עם התוספות. את הסלט שלי, בעצם – את הארוחה הגברית שלי, הכנתי משקית של פסטה 4 ב-10 (משום מה תוצרת טורקיה, אבל אנחנו נעמיד פנים שזו פסטה שייטת), חופן עגבניות שרי (היה בזול, למרות שעגבניות רגילות זה זהב), גבינה בולגרית, בצל, זיתים שחורים ואפונה מהמקפיא.

אפונה מאדמת עמקי הצפון, בין תחנת הדלק להוא עם הפיתות

טוב, אני אסביר איך מכינים פסטה לאט לאט, כי אני יודע שאתם מאבדים ריכוז בקלות ובאינטרנט יש מלא פיתויים אחרים. תרתיחו מים, בכמות שתמלא סיר. אפשר להרתיח בקומקום. כשהמים רותחים – לסיר, על האש, ולהוסיף מלח.  המלח מעלה את טמפ’ הרתיחה של המים או משהו כזה, אבל אפשר להעמיד פנים שהוא שם בשביל הטעם.  מסתכלים על השקית של הפסטה, כתוב שם כמה דקות צריך לבשל. זה לא מדע מדויק – 3 דקות לפני מה שכתוב שם כבר צריך להתחיל לטעום. מוסיפים את הפסטה למים הרותחים, נותנים ערבוב בשביל הדאוין, ומחכים. כשהפסטה כבר לא פריכה אבל עדיין קשה זה הזמן להוסיף את האפונה.

אנחנו כמעט שם. מחכים עוד דקה וטועמים ממש כל שלושים שניות. כשהפסטה מוכנה – מוציאים למסננת ושוטפים בברז במים קרים.  לאנשים תמיד יש הרבה דעות בנוגע לאיך וכמה שוטפים פסטה אחרי הבישול. אבל אנחנו מבשלים שקית פסטה שעלתה שנקל וחצי, אנחנו רוצים לאכול אותה קרה וגם הפטנט הזה שומר על הצבע של האפונה. אז אנחנו נשטוף את הפסטה במים קרים ונרגיש טוב עם זה.

עכשיו זה השלב שחותכים את כל שאר הדברים, ואז מערבבים הכל ביחד. טוב, בכל זאת זה סלט. אין פה יותר מדי טכניקה. מוסיפים קצת שמן זית וזהו, סיימנו.

איזה יופי, איזה קסם יפה.

שמיר

היום נכין ארוחת שמיר. אתם יכולים לקרוא לזה פוסט קונספט, אתם יכולים לקרוא לזה פרוייקט של כתבה אחת, ואתם יכולים לקרוא לזה “זה מה שהיה לי במקרר בסוף שבוע”.

אבל תרצו או לא, היום נבשל עם שמיר.

ובמקרה של שמיר, לרוב התשובה לשאלה “תרצו או לא” היא “לא, תודה”. שמיר הוא באמת אחד מעשבי התיבול שסובלים מיחסי ציבור גרועים במיוחד: הרבה אנשים לא סובלים שמיר; המאכלים הידועים היחידים עם שמיר הם “סלט מלפפונים עם שמיר” ו”סלט תירס עם שמיר”, שאפילו בשווארמיות כבר הפסיקו לשווק אותם; עזבו את זה, אפילו “סלטי שמיר” לא משווקים אף סלט עם שמיר. אכן, המצב לא טוב, אבל המחיר דווקא בסדר גמור – 2 שקל לצרור עצום וריחני.

אז האם הפרסום השלילי הזה מוצדק? ברור שלא, אבל אפשר להבין אותו. שמיר הוא עשב מאוד משתלט בטעם ובריח. כדי להבין את העוצמה שלו נסו לחתוך שמיר. אח”כ נסו להיפטר מחתיכות השמיר שדבוקות לכם לידיים. וכשעשיתם את זה, נסו להיפטר מהריח שיידבק לכם לידיים שבוע שלם.

אבל הטעם, חברים, נפלא, ואתם לא צריכים להאמין לי בעניין – תאמינו לסבתא שלי מרים שאת הפשטידה שלה נכין היום.

פשטידת השמיר של סבתא

במקור היא נקראת פשטידת קישואים אבל בגלל אופיו המשתלט של השמיר הוא הצליח גם לבצע הפיכה ולהכניס את השם שלו – והאמת שבצדק, כי זו לא פשטידת קישואים רגילה.

• ¾ צרור שמיר קצוץ
• 3 בצלים גדולים קצוצים דק
• 2/3 קישואים מרוסקים (בפומפיה, על הגדול)
• 3 ביצים
• 1/2 כוס שמן קנולה
• 1 כוס קמח מעורבבת
• 2 כפיות א. אפיה
• 2 כפיות א.מרק פטריות (אם אין אז רגילה)
• 4 כפיות מלח
• פלפל שחור

ההכנה, כמיטב המסורת, בסגנון עוגה בחושה.  את הקמח מערבבים עם אבקת האפיה בנפרד. לאחר מכן חותכים את הבצל, קוצצים את הקישואים בעזרת פומפיה (את הקליפות אפשר להשאיר ואפשר לקלף, איך שנעים לכם), ומוסיפים את כל שאר החומרים לקערה גדולה. אם אתם מושחתים, גררו גם גבינה לבחירתכם לתוכו. מערבבים את כל החומרים ויאללה לתנור.

בתנור שחומם ל-200 מעלות האפיה תיקח בערך 40-50 דקות, הפשטידה תתנפח קצת. בודקים עם קיסם שהיא יבשה באמצע ומוציאים.

שימו לב שהפשטידה תהיה מאוד רטובה בהתחלה ויהיה קשה לחלק אותה ולהגיש. אחרי שהיא מתקררת היא הרבה יותר קלה לטיפול.

גם את שארית השמיר שהיתה בצרור הענקי שלי לא בזבזתי. חתכתי לקוביות עוד כמה קישואים, תפוחי אדמה, ופרחי כרובית קטנים. את הכל ערבבתי עם השמיר, כמה כפות של שמן זית, מלח גס ופלפל. גם פה שווה להשקיע עוד קצת זמן באפיה – אחרי שעה הירקות אולי אכילים אבל אם תוסיפו עוד חצי שעה הם יהיו חרוכים, רכים ומוקרמים, והשמיר עוטף אותם באלגנטיות.

והרי לנו, ארוחת שמיר לתפארת.