סוף הקיץ

הנה הזדמנות מצוינת לחגוג את סוף הקיץ, ואת האגו-טריפ הזה שקוראים לו פוד-גבר (שתאמינו או לא, קיים כבר כמעט שנה. טוב, 10 חודשים). הקיץ כבר לא בדיוק כאן, אבל אתם יודעים איך זה בישראל: כשלא קיץ זה אומר שעדיין מזיעים, אבל פחות.

בכל מקרה, מה יותר קיצי מגלידה? ומה יותר גברי מקינוח שעושה בלאגן במטבח ונמרח על הזקן שלך? (ולא, אני לא מדבר על סבא) ומה יותר שחצני מלהתקשר לשטראוס ולהגיד “שלום, מדבר פודגבר, תשלחו לי גלידות הביתה”?

אז, כן. זה עבד. וקיבלתי הביתה את הערמה הזאת:

לא בתמונה: ארטיק בטעם יובל המבולבל

אני לא אגיד את שם המותג, בעיקר בגלל שאמרתי אותו שתי שורות למעלה והתמונה נורא בוטה, אבל אני אגיד את זה: מסתבר שעכשיו מגנום (אופס) וקורנטו (שיט!) מגיעים בצורת הייטק: עם פרלינים בפנים ו”ליבה רכה בטעם פטל” (שדרך אגב, יש לי הרגשה שזה היה אמור להיות “ריבה בטעם פטל”). עזבו את זה, יש ארטיק בטעם לימונענע שברכיבים אין לא לימון ולא נענע. בארטיק לימונענע יש תמצית כורכום, תמצית סרפד ותרד. לא יודע, זה עדיף על ארטיק סרפד-תרד שמכיל לימון ונענע, לא?

בכל מקרה, בלי להתבלבל עשיתי מיד את מה שצריך לעשות:

כלומר, קיצרתי את השפם

ואחרי זה, ניגשתי להכין קינוח פודגברי: מלוכלך, זול ובוטה. רכיבים: קופסת גלידה בטעם אהוב. אני לקחתי שוקו-וניל בשביל הקלאסיקה. דרך אגב, אם יש גלידת שוקולד בלגי ויש גלידת וניל צרפתי, אז שוקו-וניל זה מלוקסמבורג? כן, כנראה שכן, גלידת שוקו-וניל זה מלוקסמבורג. בכל מקרה, נוסיף לזה כל מני טילונים וכל מני מגנומים, ונתחיל להכין. זתומרת – אני התחלתי להכין. אתם כנראה תגידו “למה להרוס ארטיק טוב?” ותאכלו אותו כמו שהוא.

נתחיל בלהפשיר את הגלידה במקרר לכמה דקות. את הטילונים נוציא מהאריזה, מהמגנומים נוציא את המקל. ועכשיו נעמיד פנים שאנחנו מכינים לזניה, אבל עם ארטיקים: שכבה של גלידה, שכבה של מגנום/טילון, עוד גלידה, עוד איזה ארטיק, עד שנגמר המקום בכלי פלסטיק שהכנתם מראש בשביל זה.

זה יראה בערך ככה, לכמה שניות. ואז זה ימס על כל השיש ויעשה מלא בלאגן.

עכשיו יש לכם ערמה של גלידה על השיש, מלא עטיפות של ארטיקים על הרצפה ועוד שלוש דקות יהיה לכם קן של נמלים מתחת לכיור. זה הזמן להכניס הכל לפריזר בחזרה. כשתרצו לאכול את זה (וברור שתרצו, כי לא משנה כמה רע זה נראה – זה גלידה) רק נשאר להוציא מהמקפיא, ולפרוס לפרוסות. אם בחרתם מספיק טעמים מוזרים לגלידות – תקבלו שכל ביס הוא בטעם אחר, והטילונים נהיים ביסים קטנים ופריכים בתוך עוגת הגלידה ההזויה שהכנתם לעצמכם. תאכלו מהר, שהליבה של הפטל לא תימס.

גלידה זה כמו בחורה: דרך מצוינת לסיים ארוחה

ועכשיו רק נשאר לתת לאנשים לאכול, לצלם אותם אוכלים את זה, ולראות אותם מתבאסים מזה שיש תמונות מביכות ולא מחמיאות שלהם באינטרנט.

מוס חלווה / נוטלה

פודגבר פותח את שעריו. לא לכולם. לא לרבים. אולי לך. אם יש לך מתכון גברי שאתה רוצה לחלוק איתנו, אם גם לך יש תמונות של מאכלים שהם לא פוטוגנים אבל טעימים רצח, אם גם אתה רוצה להתפאר במילים “כתבתי 500 מילה על ביצים, יצא מצחיק רצח” – שלח לנו מתכון. היום מתארח אצלנו אור לוטן שכותב לנו מפלובדיב (пловдив) שבבולגריה, והוא מספר:

כמו כל פודגבר גם אני הייתי פעם פודילד ונהגתי להמציא מיני מתכונים משאריות במסעדות. את מנות הדגל הקלאסיות כמו לחם על מצע מיץ תפוזים מתובל בקורט מלח-פלפל, או מרק שאריות שניצל, כולנו וודאי זוכרים ואוהבים. בעיני כולם היו אלו רק מתאבנים לקראת המנות שאכין בתור פודגבר בוגר. מה שהיה רק תחביב בתור ילד והפך למקצוע כנער, הוא היום לא פחות מאמנות.

ובעתיד עוד יהפוך לדת

לכן, משנתקלתי במנת הקרב הצהלית מיד הבחנתי בפוטנציאל הקולינארי העצום החבוי בה! קשה להודות בזה אבל לכולנו יש עבורה פינה חמה בלב. כולנו חולמים לטגן לוף לארוחת צהריים, להדליק פחית טונה ולקנח בטוסט ממרחית (קסם כימי בו הפכו סוכר טהור לממרח חום. לא מבין איך זה לא זיכה פה מישהו בפרס נובל לכימיה, או לפחות עיטור העוז). אך מעל כל פריטי מנת הקרב ניצבת – החלווה.

החלווה היא הדובדבן שבקצפת. החלווה היא האולימפוס של נשנושי האנרגיה. החלווה היא החלווה של מנת הקרב! ולמרות זאת שנים חיפשתי לה שימוש הולם ולא מצאתי.

כמו כל פודגבר אמיתי – גם אני פניתי בסופו של דבר לפודאמא שלי לפתרון בעיית החלווה. הפתרון שהוצע הפך לימים למנה המכונה ״מוס חלווה״ והוא מובא פה לפניכם. המתכון הבא כל כך קל ופשוט עד שהחלק שהכי קשה בו זה למצוא את המצרכים.

מצרכים:

חבילת חלווה 400 גרם. אני אישית בעד תערובת חלווה שוקו-וניל.

שתי חבילות שמנת מתוקה 38%.

פחית חלב כחוש מרוכז וממותק (397 גרם). הכי קל להשיג את זה במעדניות רוסיות אבל זה קיים גם במרבית הסופרים.

מצאתי את המצרכים!

אני לא אשקר לכם, החלב הזה נשמע רע ונראה רע. מה שנשמע ונראה רע הוא כנראה ברווז (לפחות ככה אומרים). אני אספר כמה פרטים כי חשוב להתיידד עם המוצר. כפי שמצופה מחלב כחוש, זהו חלב רגיל שהוציאו ממנו את המים והוסיפו לו הרים של סוכר, את הקסם שנוצר אפשר לשמור בלי קירור במשך שנים שזה בעצם לא עוזר לאף אחד אבל טוב לידע הכללי. התוצאה הראשונה (במשקל 400 גרם) הייתה שמנה מידי אז הורידו שלושה גרם כדי שנרגיש טוב עם עצמנו.

כן, עכשיו זה נראה דיאטטי

נעבור להכנה:

מקציפים את השמנת המתוקה, זה לוקח כמה דקות אבל בסוף יוצאת קצפת. מוסיפים את החלב הכחוש לקצפת ועושים סיבוב הקצפה נוסף וקצר עד לקבלת תערובת אחידה. שימו לב שהסיבוב הנוסף חייב להיות קצרצר, בשביל לא להפוך את הקצפת לחמאה.

והיום, ילדים, למדנו איך מכינים חמאה!

יש לנו את החלק של ה”מוס”, עכשיו נדאג לחלק של ה”חלווה”: מרסקים את החלווה במזלג ומקפלים את שברי החלווה לתוך הקצפת.”לקפל” זה כמו לערבב אבל בעדינות, בשביל לא לשבור את הקצפת. כעת שופכים את התערובת שהתקבלה לשתי תבניות אלומיניום מוארכות (אני מרפד בשכבה של נייר אפייה, זה מקל על ההגשה) ומקפיאים ללילה. זהו.

זה יראה בערך ככה

ברגע של ווידוי קצר אני אספר לכם שאני בפלובדיב (пловдив) שבבולגריה ומשעמם פה רצח. שיחות עם שחקני שחמט זקנים בפארק התחילו קצת להעיק (בעיקר כי אלו שתיקות מביכות ממש ארוכות) ולכן אני אפנק אתכם במוס נוטלה, שהוא כמו מוס חלווה אבל עם נוטלה. לא יודע למה, אבל בנות מעדיפות מוסלה נוטלה על פני מוס חלווה. אם אתה בודד וגלמוד עדיף שתתחיל מהמתכון הזה.

אנחנו עושים קצת שינוים במצרכים, ונפרדים מהחלב הכחוש לשלום (מחזירים אותו למקלט עד המלחמה הבאה, או הצורך העז בחלווה) אבל העקרון בגדול זהה.

 מצרכים:

שתי חבילות שמנת מתוקה 38%

צנצנת 400 גרם של נוטלה (הפעם מתפרעים על שלושת הגרמים הנוספים!)

שליש חבילת פקאנים

ועכשיו לך תמצא דרך לחלק חבילת פקאנים לשליש

בנוהל מקציפים את הקצפת עד שיש גלים נחמדים. שופכים את הנוטלה פנימה ומקציפים שוב. זה הזמן להתפעל מהצבעים היפים של הסיפור הזה אבל לא יותר מידי כדי שיישאר מרקם קשיח (הערת העורך: זה מה שהיא אמרה).

זה מוס נוטלה בכיס שלך או שאתה שמח לראות אותי?

שוברים את הפקאנים לשלישים ומערבבים אותם לתוך התערובת עם לקקן. שופכים לשתי תבניות אלומיניום מוארכות. ומשאירים לילה בהקפאה. סה”כ מקבלים משהו כמו קילו וחצי מוס בארבע תבניות, והיפרגליקמיה בעתיד הקרוב. בהצלחה!

קרם ביצה

אם חיפשתם קינוח פשוט וקליל שדומה לקרם ברולה – טעיתם בכתובת. אם חיפשתם דרך ממש מסובכת להכין שוקו, הגעתם למקום הנכון. קרם-ביצה (באנגלית: Egg Cream) זה משקה “ניו יורקי” (או ככה ויקיפדיה טוענת) שהומצא בתחילת המאה הקודמת. הרעיון היה להכין משקה שאין בו לא שמנת ולא ביצים אבל שיהיה סמיך ועשיר כאילו יש בו את המצרכים היקרים והאציליים האלו; שרק לאריסטוקרטים, אוליגרכים, אנשי העשירון העליון ובעלי דירות במרכז תל אביב יכולים להרשות לעצמם.

קרם ביצה

המצרכים: חצי כוס חלב קר, בקבוק סגור חדש של סודה, וכף או שתיים של סירופ שוקולד.

או כמו שאני קורא לזה, ארוחת צהריים מזינה

על החלב אין הרבה מה להגיד. על הסודה דווקא יש: בגלל שחלק מהקטע של המשקה הזה זה הראש שלו, כמו זה שמתפתח מעל בירות כהות, או כמו זה שמזל שהוא מחובר לך לצוואר אחרת גם אותו היית שוכח בבית, צריך שבסודה יהיו המון גזים. אם פותחים בקבוק סודה חדש, או אם יש לך מכשיר כזה שעושה סודה לבד ואתה לוחץ שלוש לחיצות אקסטרה, או אם יש לך ברז משקאות קלים בבית כמו במקדונלדס – זה יעשה את העבודה. אם יש לך בקבוק פתוח שכבר ברחו לו הגזים אל תשתמש בו, זה יהיה כמו “נבחרת ישראל בטלויזיה” – נסיון נחמד שלגמרי מפספס את הפאנצ-ליין.

על הסירופ שוקולד גם צריך לדבר: המתכון המקורי קורא למותג מאוד מסוים של סירופ שוקולד שלא שמעתי עליו לעולם (Fox’s U Bet – למי שיורד לפרטים), כנראה שכל סירופ שוקולד איכותי יספק. בסופר שמול הבית שלי החליפו את המילה ‘איכותי’ במילה ‘זול’ ולכן בתמונות אפשר לראות סירופ בטעם ‘סירופ בטעם שוקולד’.

בלי שמנת? בלי ביצה? תראו כמה עצובות הן.

נתחיל להכין: כף סירופ שוקולד בתוך החלב הקר, ומקציפים/טורפים. אם אין לכם מטרפה חשמלית (נו, הדבר הזה שניראה ככה) אז פשוט תערבבו טוב עם מזלג עד שהסירופ נמס לגמרי בתוך החלב. אם יש לכם מטרפה (או סבלנות עצומה ושרירי ידיים מפותחים) תקציפו את החלב עד שהוא יפתח את הראש ההוא שדיברנו עליו מקודם.

זה יראה בערך ככה

אוקי, עכשיו מוזגים לכוס ומוסיפים פנימה את הסודה. התוצאה הסופית: משהו שהוא לא כזה רחוק משוקו, אבל הוא הרבה יותר מגניב, וקרמי, ומוגז. זה יוצא סוג של שוקו קיצי. שגם איכשהו דומה לבירה. אה! יופי! מצאתי תירוץ למה להכין את כל זה בעצם – זה שוקו שדומה לבירה!

לחיים!