הנזיד של האיריות הלסביות מגואטמלה של ויצמן

יש גברים שיודעים מה טוב בשבילם. שלושה כאלה תוכלו למצוא כאן בפוד-גבר ואנחנו נסביר. הרבה גברים היו שמחים אם אישה היתה מזמינה אותם לארוחה. זה בגלל שהם ראו יותר מדי סרטים של בנות: הם חושבים שהסלט כוסברה של אבא של יוני ישמש כאפרודיזיאק, שדבר יוביל לדבר ובסוף הם יאכלו סנדביץ’ פסטרמה תוך כדי הסקס עם הבחורה. במציאות, מה שתקבלו זה כאבי ביצים וארוחה שכוללת עלי רוקט ושיחה על העתיד. מה שבאמת משמח זה הזמנה לארוחה גברית. כזאת קיבלנו מויצמן, יקיר המערכת (אנחנו מאוד זולים בפרגונים למי שמכין לנו אוכל), וככה מצאנו את עצמנו 4 גברים סביב שולחן ובינינו 2 ק”ג של כתף בקר. מבושל בבירה.

הנזיד - מאירלנד, הצלחות - היישר מהבויידעם של סבתא

במוצ”ש הגענו לויצמן לארוחת 3 מנות: למנה ראשונה יין אדום ושוטים של ואן-גוך (או ואן-חוך למדייקים) דאבל אספרסו, למנה שניה בירה “בזלת” המוכרת לקוראי הבלוג העירניים מהפוסט על תערוכת הבירה ולקינוח עוד קצת יין (נדמה לי שהיו בתוכו אגסים וגלידה ליד).

אצל ויצמן הוודקה נמזגת כמו בירה, והבירה כמו מים והמים כמו וודקה

היום נדבר על הנזיד-בקר האירי. ויצמן מספר שכשעבד בפאב אירי בגואטמלה הוא והבוס שלו תהו מה יכינו לקראת סנט פטריק. בעודם חוככים בדעתם נכנסו לפאב זוג לסביות איריות ושאלו מי הזמין פיצה ואינסטלטורית. טוב, זה לא. אבל באמת הגיעו זוג לסביות איריות והביאו איתן משהו יותר טוב מחומר לסרט פורנו: מתכון!

מה שצריך (ל-5 אנשים):

2 ק”ג בשר לנזיד (גולש) איכותי.
3 כפות שמן.
מלח + פלפל.
2 בצלים גדולים קצוצים.
2 כפות רסק עגבניות שאפשר למהול ב-4 כפות מים – לא חובה.
½1 ספלים בירה גינס או סטאוט אחר (מרפי’ס לדוגמא)
4 גזרים פרוסים.

רשימת מצרכים: בקר, בירה

יש להוריד כל שומן עודף מהבשר ולחתוך אותו לקוביות. בקערה, לערבב  את קוביות הבשר בכף שמן. לבזוק תערובת של מלח ופלפל על הבשר. לחמם את השמן הנותר במחבת גדולה על חום גבוה ולטגן את קוביות הבשר במהירות, מכל הצדדים, ע”מ לסגור אותן. עכשיו, אנחנו מבקשים שלא תהיו מהמעצבנים האלה שאומרים שאין כזה דבר לסגור בשר. ברור שאי אפשר, זה לא דלת. אבל כשמטגנים בשר על אש גבוהה זה נותן לו מרקם פריך ומראה עסיסי. עכשיו – להוסיף את הבצל, לטגן גם אותו. להוסיף את רסק העגבניות, לבשל בחום נמוך חמש דקות. להעביר את התערובת לסיר קדירה.

אני חייב ללכת... שכחתי את הבשר בבית פתוח

למזוג קצת בירה למחבת המרוקנת, להחזיר אותה לאש. להרתיח תוך כדי קרצוף בכף עץ, על מנת להוריד את כל מיצי הבשר מהמחבת. למזוג את התערובת מהמחבת ואת שאר הבירה לקדירה, להוסיף את הגזר ולערבב. לטעום , לתקן  תיבול או מים בהתאם לצורך. לכסות את הקדירה ולבשל על אש נמוכה במשך שעתיים לפחות (כמה שיותר-יותר טוב). לפני הגשה לפזר מלמעלה הרבה פטרוזיליה קצוצה והרים של תפוחי אדמה מבושלים.

חשוב לנו להדגיש שלא משנה כמה פוד-גבר תהיה, אם יש לך פיה מביכה בבית - היא תופיע בפוסט

בתאבון גברים יקרים! ואם לעוד מישהו מתחשק להזמין את צוות פודגבר לארוחה – אל תהססו.

Beers 2011

פודגבר זה לא רק צחוקים וכיף ו”בואו נכתוב על אוכל גברי באינטרנט יהיה מגניב”. זה גם המון עבודה קשה, המון השקעה והמון הקרבה. למשל, ב-11 לינואר, חרף כל הסכנות, אף על פי ולמרות הכל, הלכנו לבקר בתערוכת בירה.

מה לא נעשה עבור קוראינו הנאמנים?

אנחנו יודעים, “תערוכת בירה”, זה נשמע כיף. הולכים קצת למוזיאון, מטיילים במסדרונות, מסתכלים על בירה. הלוואי. במקום מוזיאון נאלצנו לטעום עשרות סוגי בירות, לדבר עם כל מני אנשים במצבים מתקדמים של שכרות (אנחנו, לא האנשים האחרים), להעמיד פנים שאנחנו עיתונאי אוכל על-אמת… כל זה, ועוד בלי לשלם?

טוב, עכשיו ברצינות: הסתובבנו ביד אליהו בין דוכנים קטנים של מבשלות בוטיק לדוכני ענק של בירות עולמיות, בין בירות מתובלות שיוצרו איפה שדודה שלך גרה ל-Special Edition של הבירה שאתה תמיד שותה מול הטלוויזיה, בין אנשים שנכנסו בשביל למצוא בירות חדשות לפאב שלהם ואנשים שפתחו בלוג רק בשביל שהם יוכלו להיכנס לארועים כאלה בחינם.

בהתחלה היה כתוב "פוטגבר", שזה גם די מדויק.

והיו דברים מגניבים, אבל לפני שנפרט על בירות ספציפיות שעשו לנו שמח כדאי לדבר על כמה דברים חשובים. למשל, זה מאוד משמח שכסף לא קנה תשומת לב. כלומר, הדוכנים הגדולים של ההייניקן עם הגיטר הירו היו ריקים לעומת השולחנות הקטנים עם הבירות הלא מסוננות. אנשים לא הסתכלו בכלל על המחזיקי מפתחות עם הלוגואים של גינס אבל נעמדו בתור מסביב לכל בחור שמנמן ומזוקן שמבשל בירה במרתף. ואמנם בירות כמו חרולש זכו להתעניינות בזכות הברמניות הבלונדיניות שמזגו אותן, אבל גם הרבה אנשים התעניינו בבירה המעולה “אלכסנדר” עם הברומייסטר ההולנדי שלה (שאמר לנו שאמורים להגיד חרולש ולא גרולש).

בטח הוא גם יגיד לנו שאנה פראנק הסתתרה בעליית החח

אז טעמנו בירות מהולנד, מספרד, מגרמניה, מאנגליה ומאוקראינה, אבל גם מקרית גת, רמת הגולן, עמק חפר וראמאללה. והמסקנה היא כזאת: איזה כיף זה לשתות בירה ישראלית אסלית, כזאת שהולנדים מבשלים בציוד גרמני מרכיבים אנגליים. וגם – איזה כיף זה לשתות בירה ולרשום את המחשבות שלך תוך כדי, ואז להתעורר בבוקר שאחרי ולראות משפטים כמו “טעם חזק של צ’ולנט”, “ילד בן תשע”, “הבחור עם הזקן” או “קצת כמו קולה שהשאירו עם הפקק פתוח”.

שאלנו אותו כמה אנשים עשו בדיחות סטייל "זו בירה על שם חמותי", והוא ענה "כולם"

אנחנו פה בשביל להגיד רק דברים טובים, אז הנה חופן דברים טובים: הבירה שזכתה לשם “הכהה המרושעת” זכתה בפרס ה-Like (לא צחוק – כתבנו “לייק!” במחברת, ואל תשפטו אותנו – היינו במצב הכרתי מעורפל) בעיקר בזכות הטעם, אבל גם בזכות זה שהיא מיוצרת במבשרת ציון על ידי משפחת רונן: אבא וילד בן 13. ה-Israeli Pale Ale של מבשלת PAVO (מזכרון יעקב, למרות השם הבאלטי) זכתה לתואר “ה-Pale Ale הכי טעים ששתינו באותו יום”, זה נשמע לא משהו – אבל שתינו המון.

אז הגיע לשלב שהיינו קרועים בין שני עולמות: מצד אחד, הפחד שאם נלך לרגע לשרותים אז יקפלו מהר את כל האירוע ולא תהיה עוד בירה ומצד שני הפחד מזה שיציעו עוד בירה. כי קשה להגיד “לא תודה” כשבחור מזוקן מעמק האלה מציע לך את “אביר האלה Crispy”, הבירה שתוכלו להשיג רק בפאב של חבר שלו.

עוד בירות ואנשים שראויים לאיזכור:

דנסינג קאמל - בירת בוטיק תל אביבית מעולה בהמון סוגים עונתיים. וכן, ברקע יש איש עם בנדנה

בירה אובלון מאוקראינה שהדבר הכי טוב שאפשר להגיד עליה זה שהיא עולה 17 שקל ל-2 ליטר

בירה מעולה וממותגת מרמת הגולן ב-4 סוגים: לאגר כהה ובהירה, אייל וחיטה

בירה מעולה מזכרון יעקב ב-4 סוגים: פילסנר, לאגר, פייל-אייל וחיטה

היישר מראמאללה: בירה טייבה, אחלה מן אחלה

סאן מיגל זוכה בתחרות "הבירה הכי לא משהו שהביאה את הברמניות הכי שוות"

ובמקום השני - ארדינגר

מבשלת "נגב" מקרית גת שמגישים Amber Ale מצויינת, שלא סובלת ממחלת ה"נוסיף לזה מלא תבלינים כי זאת בירת בוטיק"

אנחנו רוצים להודות לכל מי שמזג/בישל/הגיש/טעם בירה. כיף לראות (ולשתות) בירות ישראליות איכותיות. ואם יהיה עוד איזה אירוע של בירה/אוכל/בירה ואוכל או משהו, ואתם רוצים סיקור עיתונאי אמיץ וענייני. תנו צלצול (הטלגבר: 0579483351)

צלי עוף בבירה

המתכון הבא הוא מתכון שאפילו אתה יכול להכין. אתה יכול לוותר על הגזר אם אין לך בבית, אבל העוף הוא די הכרחי במתכון ששמו “צלי עוף בבירה”. הבירה היא גם הכרחית, אבל אם אין לך בירה בבית אתה באתר הלא נכון. “צלי”, דרך אגב, זו סתם דרך יפה להגיד עוף מבושל.

באמת, אנחנו מדברים פה על 5 רכיבים ומתכון שהמשפט האחרון בו הוא “לבשל שעה על אש בינונית.”, בעצם המשפט האחרון הוא “בתאבון” אבל אתם יודעים למה התכוונתי. ואני אפילו אסביר מה הכוונה באש בינונית, אז אל תהיו בלחץ. תנסו להכין, ייצא לכם טעים ומשביע. זה המתכון הכי גברי (במובן של שעיר וגס רוח) שאני מכיר.

מצרכים למשהו כמו 4 מנות:

• 3 כרעיים של עוף (פולקע+רבע, ואם הקצב בסופר שואל “לפרק?” אז תענו לו כן)
• בקבוק בירה מכבי (הבקבוקים הגדולים והכיפים של 660 מ”ל)
• תפוחי אדמה כמספר הסועדים, או אפילו יותר.
• בצל אחד גדול
• גזרים, כמה שבא.

היה שם משהו שתפס את התשומת לב שלכם, אני יודע. אני לא מרגיש צורך להתנצל: המכבי החדשה סבבה לגמרי וזולה רצח. לא רק שזו הבירה המושלמת לבשל בה, זו גם אחלה בירה כשרוצים לשתות משהו לא מחייב מול הטלויזיה. מכבי – אתם מוזמנים לשלוח לי ארגזים, כתבתי עליכם מילה טובה באינטרנט.

מתחילים בלקמח את העוף. אין לי מושג למה עושים את זה, אבל זה ממש כיף. לקמח את העוף זה אומר לשפוך קמח על החתיכות של העוף ואז לנער אותן כדי שרוב הקמח יפול. תמיד טוב לשחק קצת עם האוכל. חוצמזה, תתחילו לחתוך את הירקות: את הבצל לחתוך לשניים, ואז לחצאי טבעות. את הגזרים לקלף ולחתוך לטבעות כמו של גפילטע פיש (לא חייבים טבעות דקות). את תפוחי האדמה, וזה די חשוב, לקלף ולחתוך הכי דק שאתם יכולים. תחשבו תפוצ’יפס. חצי ס”מ לפרוסה מקסימום.

עוף מקומח

סיר גדול, שמן לטיגון (אני משתמש בקנולה כי הוא עולה שקל יותר מסויה ואני מרגיש ביג-שוט), אש חמה. עכשיו משחימים את העוף. יכלתי לכתוב “סוגרים את העוף” ואז להתחיל דיון של שעה על למה העוף לא באמת נסגר כשעושים ככה אבל זה ממש קטנוני. אז משחימים את העוף. המטרה היא לא שהעוף יהיה מוכן – יותר שהוא יראה יפה. בתמונות ששמתי כנראה לא השחמתי מספיק (כי הייתי רעב וחסר סבלנות, תפסיקו עם הביקורת).

אני תמיד אעדיף את זה על פני גפילטע פיש

העוף שחום, זמן להוציא אותו מהסיר לצלחת, שיחכה קצת. עכשיו מכניסים בצל ונותנים גם לו להשחים, או לפחות להיהפך לשקוף (שוב, עניין של אסתטיקה). מוסיפים את תפוחי האדמה וממשיכים עם התרגיל: מחכים קצת שיתפסו צבע, מערבבים קצת – עד שנמאס. מוסיפים את הגזרים, מחזירים את חלקי העוף, ושופכים מעל הכל את הבירה.

אוקי, האש עדיין חמה, נכון? כשהבירה עושה קולות של רתיחה אפשר להוריד קצת את האש. לזה קוראים אש בינונית. עכשיו כל מה שנשאר זה לבשל שעה על אש בינונית.

בתאבון.