בורקס בכר \ העגלה \ בכר העגלה

לכל עיר יש את היריבות הקולינרית שלה. בדרך כלל היריבות ניטשת בין שני דוכנים שנקראים בערך אותו דבר, מייצרים את אותה המנה וגובים את אותו מחיר. במקרים רבים התחרות הזאת כל כך רווחית שהיא מייצרת עוד המון חיקויים מסביב. קחו לדוגמא את אבו-גוש: אמנם לא יצא לי לאכול שם אף פעם חומוס הגון אבל מי לא מכיר את אבו-שוקרי האורגינלי וברור ש”זה הדוכן הקטן בשביל עפר שמאחורי השלט של הלבנונית, מה אתה ילד?”. מהצד זה בטח נראה קצת ילדותי, אבל היי – באמת הגיע הזמן שתתחבר לילד הפנימי שבך.

השבוע הגעתי ל”בורקס בכר” בחיפה, סליחה, “בורקס בכר העגלה”, או משהו כזה. קצת קשה לעקוב אחרי היריבות ההיסטורית כשגוש מרגרינה נוטף ממולא בבשר טחון עושה לך עיניים. ממה שהצלחתי להבין היה בורקס בכר, היה בורקס העגלה ובשנים האחרונות הם התאחדו למגה-בורקס-זורד אימתני שמטיל פחמימותיו על תושבי האזור. על הדרך היה גם את “עמיקם” אבל הוא כבר מזמן ברח לתל אביב.

מי שינחש את מספר החמוצים המדויק בתמונה יזכה בצרבת לכל החיים

אז מה יש לנו פה: בורקסים גדולים ממולאים בכל טוב: תרד-גבינה, בשר, חצילים וכו’ מוגשים עם ביצה, מלפפון חמוץ ורסק. עכשיו חברים יקרים, זה הריל-פאקינג-דיל של השומן הרווי והכולסטרול. אם הייתי רופא הייתי ממליץ לכם לקחת סטטינים עם המנה הזאת אבל אני לא. אז אני ממליץ לכם לקחת עוד בורקס.

כך יעשה לבורקס וכו'

מחיר: 14 לבורקס + 2 לביצה קשה. סניפים בחיפה: מוריה 52, ההסתדרות 60 לב המפרץ, קניון סיטי סנטר, שלום עליכם 5 מרכז זיו, צומת קרית אתא. ואולי עוד כמה, מי יודע.

פודגבר: פינת הספרות היפה (קציצות טונה)

לאחרונה נשמעים קולות, ובצדק, שפודגבר התדרדר לשפה נמוכה ותרבות דלה. לכן את הפוסט של היום נתחיל בחידה ספרותית: מאיזו יצירה לקוח הציטוט האלמותי: “בן זונה מזדיין בתחת קוקסינל הומו. חתיכת מניאק, חכה חכה, אני עוד אתחתן ואביא ארבע ילד ואז תראה מה זה יא חרא יא קוקסינל”.

בצל ירוק קצוץ. הצעת הגשה: עם קציצות טונה

והתשובה היא, כמובן, ספרו המיתולוגי “קציצות” של הסופר והתסריטאי אילן הייטנר. ובקישור מדהים זה נעבור למתכוננו להיום: קציצות טונה. זה מאוד פשוט, טעים ומתאים לכל אותם רגעים שבא לכם לאכול ארוחה חמה ואין לכם בבית כלום חוץ מקצת שמן, 2 קופסאות טונה, 2 ביצים, פירורי לחם וחצי בצל. וגם מיונז, צ’ילי מתוק וטבסקו בשביל ה”רוטב”.

מרכיבים: שמן, 2 קופסאות טונה, 2 ביצים, פירורי לחם (גם לחם יבש מפורר זה אחלה) וחצי בצל. וגם מיונז, צ’ילי מתוק וטבסקו.

דג שמפרסם שימורי טונה. אם זה לא לעג לרש אני לא יודע מה כן. כאילו, באמת, אני לא יודע מה זה

וככה עושים את זה: מערבבים חצי בצל קצוץ עם 2 קופסאות טונה בקערה. עכשיו חשוב מאוד להוציא את כל הנוזלים גם מהטונה וגם מהבצל. זה גם פוגע במרקם של הקציצה וגם זה לא זורם הכי טוב עם שמן רותח. אז… לסחוט טוב את הטונה לפני שמוציאים אותה מהקופסא ולגבי הבצל – לקצוץ דק ואז לשים בין שתי הידיים מעל הכיור ולסחוט. מוסיפים 2 ביצים ו-4 כפות פירורי לחם ומערבבים. המרקם אמור להיות דביק אך לא נוזלי מדי.

ככה אמור להיות המרקם. מרגישים?

מטגנים שמן במחבת וכשהוא חם מנמיכים לאש בינונית-קטנה. אנחנו רוצים שהקציצות יתבשלו קצת מבפנים לפני שהן נשרפות מבחוץ. מצד שני – הכל כבר מבושל מלכתחילה אז אין חשש שתעשו פה משהו לא בסדר. כשהן משחימות מצד אחד הופכים ולבסוף מוציאים ושמים על נייר סופג. אל תשימו יותר מ-3 קציצות במחבת קטנה כי הקציצות מורידות את טמפרטורת השמן ואז הכל נעשה פחות כיפי.

רוטב: אוקיי, גם פה זה די שכונה. ניסיתי להכין משהו מסובך מעגבניות ולימון אבל בחיי שאין כמו הדבר הפשוט הזה שנקרא “שתי כפות מיונז, כף צ’ילי מתוק וכמה טיפות טבסקו”. הוראות הכנה: לערבב.

ועכשיו מהזוית הזאת... יופי יש לנו את זה אתן יכולות להתלבש

גלידת פודגבר

זהו, נמאס לי להחזיק את זה בבטן. קבלו: קוראים לי זיו ואני לא עד-כדי-כך אוהב גלידה. זה מכעיס אתכם? תתבגרו. ולהלן הסבר: ברוב הפעמים גלידה זה פשוט דבר לא איכותי. זה עשוי מכל מיני שמנים צמחיים, חומרי טעם ודברים כמו צימקאו. חוץ מזה, גלידה זה בדרך כלל דבר מאוד משעמם: טעמים בנאליים כמו “תות” או “פצפוצי שוקולד” זה פשוט לא מעניין אחרי שעברת את גיל 9. אוקיי, אז נכון שב-19 שקל אפשר לקבל גלידה איכותית ומעניינת במקומות כמו וניליה או אייסברג אבל זה קצת יקר ונוטה הרבה פעמים לפלצנות: “גלידה בטעם מי זאהר, פריחת התפוזים של שכם, מרקחת משמש מזן ארומקוט ופיסטוקים סיציליאנים קלויים בעדינות” (אמיתי).

אז, החלטתי לקחת דברים לידיים ולהכין גלידה בבית, אבל ברוב המתכונים שמצאתי נדרשת מכונת גלידה ביתית. עכשיו, אם הייתי רוצה מכשיר שעולה באזור ה-1500 שקל, תופס את כל השיש ועושה רק דבר אחד – הייתי קונה כבר מזמן פורס פסטרמה. שאר המתכונים שמצאתי דורשים להוציא את הגלידה כל חצי שעה מהמקפיא, לערבב ולהחזיר. אז קבלו את חוקי פודגבר לגלידה ביתית: שיהיה טעים וידרוש מינימום מאמץ. אם אתם מחפשים גם “שיהיה בריא” אתם מוזמנים ללחוץ על הלינק הבא: http://www.tvuna.org/ ולאכול גלידה מזרעי פשתן.

קחו דוגמא מיפן שם החליטו לרענן את החיך עם גלידת תמנון-דובדבנים

גלידת פוד-גבר בטעם מלון, נענע וצ’ילי חריף (אזהרה: לא להשתמש בהלחם מלונענע). מה שנצטרך זה: חצי כפית ג’לטין, חצי כוס סוכר, חצי מלון, רבע צ’ילי חריף אדום ללא הגרעינים, 8-10 עלי נענע טריים מופרדים מהגבעול. אופציונלי: 3 כפות שמנת 38%.

שמים את הג’לטין ו-4 כפות מים בסיר קטן ומחממים על אש ממש קטנה. זה הולך לקחת בערך 10-15 דקות עד שזה נהיה אחיד ובלי גרגרי ג’לטין. מוסיפים את הסוכר ושוב מערבבים ומחכים עד שיהפוך לסירופ אחיד. אם יש סבלנות נותנים לזה להתקרר קצת ואז שמים בבלנדר את המלון, הצ’ילי, הנענע והשיקוי שכרגע הכנו.  מי שרוצה יכול להפוך את הסורבט הזה לשרבט על ידי כך שיוסיף 3 כפות שמנת או יותר.

הגרסא החלבית

תהליך הגריסה בבלנדר מחמם וממיס את הגלידה. אז או שתפעילו את הבלנדר לקצת זמן ותאכלו ישר או שתשימו במקפיא עם ניילון נצמד. רצוי לשים להקפאה בכלי פלסטיק ואת הניילון הנצמד לשים ממש צמוד לגלידה ככה שלא ישאר אוויר בכלי בין הניילון לגלידה. כשמוציאים מהקפאה זה יכול להיות קצת נוקשה – אפשר לשים במיקרו לבערך 20 שניות (ברצינות) וזה חוזר להיות רך וחלומי.

אני ניסיתי להכין באותה מתכונת גם גלידת ג’ינג’ר-לימון-מרווה וגם יצא על הכיפאק. נשמח לשמוע על וריאציות נוספות שיצאו טעים וגם על טעמי גלידה מוזרים שנתקלת בהם בכלל.