סלט פסטה עם אפונה

הכנתי סלט פסטה עם אפונה. אני יודע, אתם מצפים לראות פה איזהשהי התנצלות על העניין הזה. אז ככה: לא רציתי לעבוד קשה מדי על ארוחת ערב, וגם היה צריך לדאוג לאוכל למחר לאוניברסיטה. שוב עולה צורך בהתנצלות, אבל העובדות מדברות בעד עצמן: יש הרבה דברים טובים בפקולטה להנדסה. שניצל איילה הוא לא אחד מהם.

אבל הטוסט בעבודה סוציאלית להיט

סלט פסטה זו ארוחה שקשה להרוס וכיף לאלתר מעליה. רק צריך להקפיד לא לבשל יותר מדי את הפסטה ולהיות מאגניב (עם א’ דגושה) עם התוספות. את הסלט שלי, בעצם – את הארוחה הגברית שלי, הכנתי משקית של פסטה 4 ב-10 (משום מה תוצרת טורקיה, אבל אנחנו נעמיד פנים שזו פסטה שייטת), חופן עגבניות שרי (היה בזול, למרות שעגבניות רגילות זה זהב), גבינה בולגרית, בצל, זיתים שחורים ואפונה מהמקפיא.

אפונה מאדמת עמקי הצפון, בין תחנת הדלק להוא עם הפיתות

טוב, אני אסביר איך מכינים פסטה לאט לאט, כי אני יודע שאתם מאבדים ריכוז בקלות ובאינטרנט יש מלא פיתויים אחרים. תרתיחו מים, בכמות שתמלא סיר. אפשר להרתיח בקומקום. כשהמים רותחים – לסיר, על האש, ולהוסיף מלח.  המלח מעלה את טמפ’ הרתיחה של המים או משהו כזה, אבל אפשר להעמיד פנים שהוא שם בשביל הטעם.  מסתכלים על השקית של הפסטה, כתוב שם כמה דקות צריך לבשל. זה לא מדע מדויק – 3 דקות לפני מה שכתוב שם כבר צריך להתחיל לטעום. מוסיפים את הפסטה למים הרותחים, נותנים ערבוב בשביל הדאוין, ומחכים. כשהפסטה כבר לא פריכה אבל עדיין קשה זה הזמן להוסיף את האפונה.

אנחנו כמעט שם. מחכים עוד דקה וטועמים ממש כל שלושים שניות. כשהפסטה מוכנה – מוציאים למסננת ושוטפים בברז במים קרים.  לאנשים תמיד יש הרבה דעות בנוגע לאיך וכמה שוטפים פסטה אחרי הבישול. אבל אנחנו מבשלים שקית פסטה שעלתה שנקל וחצי, אנחנו רוצים לאכול אותה קרה וגם הפטנט הזה שומר על הצבע של האפונה. אז אנחנו נשטוף את הפסטה במים קרים ונרגיש טוב עם זה.

עכשיו זה השלב שחותכים את כל שאר הדברים, ואז מערבבים הכל ביחד. טוב, בכל זאת זה סלט. אין פה יותר מדי טכניקה. מוסיפים קצת שמן זית וזהו, סיימנו.

איזה יופי, איזה קסם יפה.