מרקארי

חורף עכשיו. מה לעשות, צריך להודות בזה. לא חורף-איזה-כיף-נרוץ-בגשם-אוי-תראו-קשת-בענן-איזה-מזל-שהכנרת-מתמלאת-חורף. לא. סתם קר. וקור ובחינות, כמו קבנוס ונוטלה, לא הולך ביחד.

אם היינו באיזו מדינה באמת קרה, לפחות היה אפשר להתפנק. שם מערכת החימום קיימת עוד לפני שיש בכלל בית. החום בוקע אליך מכל כיוון, ולא צריך להתעסק בלהפעיל ולכבות. זה פשוט – מפעילים באוקטובר, מכבים במאי. בכניסה לבית יש גלריה של נעלי בית ממותגות, האוטו חונה גם הוא בתוך הבית ופשוט מתנתקים לכמה חודשים מהעולם החיצון.
אנחנו, במקום זה, מסתובבים בבית לבושים מעילים וצעיפים, וכשזה נהיה באמת בלתי נסבל, מוציאים מהבויידם מכשירים שהיו בגן ביחד עם הפטיפון והטרנזיסטור, שפולטים עלינו אוויר חם ומאובק. בחיי, יום אחד נקרא בעיתון על מישהו שפשוט עלה באש אחרי שישב מול מפזר חום יום שלם.

ואם התקופה הזאת נופלת לכם גם על תקופת מבחנים (בקרוב יכירו בה כאחת מעונות השנה), בכלל לא נעים. כשלא זזים ימים שלמים מהכסא, קר. מאוד קר. יכול להיות שבחוץ כבר קיץ, אבל מאיפה תדעו. אתם לומדים.

מה שאתם צריכים זה נזיד. מרק כזה שגם מחמם, הוא גם ארוחה בפני עצמו, וגם מחזיק תקופת בחינות שלמה במקרר(טוב, בלי מועדי ב’, אשמתי שאתם קוראים בלוגים במקום ללמוד?) . אנטרינג המרקארי. המרק הזה קל להכנה, טעים מאוד ומתובל מאוד, ואפשר להשתמש בו גם כמרק וגם כרוטב על אורז, והוא מובא לכם באדיבותה של טלי השותפה המקסימה שלי.

מה שמרכיב את המרק הזה, מלבד הירקות, הן שתי קטניות נהדרות:
עדשים כתומות. אני מתייחס אליהן יותר כאל תבלין – אפשר לזרוק אותן לכל תבשיל ואחרי כמה דקות הן פשוט נעלמות. אבל הטעם והסמיכות שהן מעניקות לכל מאכל זה פשוט להיט.
אפונה צהובה. זה כבר יותר בסצינת האינדי של הקטניות. היא נראית כמו שילוב בין אפונה לחומוס, לא דורשת השריה (למרות שזה עוזר) והטעם נפלא. עדיין אי אפשר להשיגה בסופרים, אבל בכל עדן-טבע-קסטל ובשוק תוכלו למצוא אותה תחת שמות שונים (חומוס הודי / עדשים צהובות / צ’נדל / אפונה ששכחו אותה בגשם).

על תקן הזית על מגש של פטריות: גרגיר שלווה

2 בצלים גדולים
2 גבעולי סלרי
3 תפו”א בינוניים
2 גזרים
3 שיני שום
1 כוס אפונה צהובה
2.5 כוס עדשים כתומות
2 ליטר מים

את הבצל חותכים לחתיכות קטנות, ומטגנים עם 3 כפות שמן רגיל, על אש בינונית, שלא ישרף. בינתיים חותכים את תפו”א והגזר לקוביות קטנות. את הסלרי – גבעול + עלים (אם אתם אוהבים), גם כן. את השום לפרוסות. כשהבצל שקוף מוסיפים הכל לטיגון קל. אחרי 5 דקות מוסיפים את המים ומביאים לרתיחה.
ועכשיו מגיעה ההברקה האמיתית של המרק הזה, שמייחדת אותו מכל מרק כתום אחר: התיבול. יש פה הרבה ממנו ואל תתביישו לשים אפילו עוד. כמובן שהכמות תלויה בגודל הסיר אז תשימו לב בעיקר ליחסים ותוסיפו עד ששמח לכם בפה כשאתם טועמים.

1 כפית קארי
1.5 כפית כורכום
0.5 כפית כמון
כף פפריקה מתוקה
1.5 כפית פלפל שחור
1 כף מלח

מחלישים את האש לרתיחה עדינה ומכסים. אחרי שעה עד שעה וחצי העדשים כבר אמורות לעשות את העבודה. אם המרק לא מספיק סמיך בשבילכם (הוא צריך להיות נזידי!) – פשוט להוסיף עוד עדשים כתומות ו-15 דקות בישול. המסמיך של הטבע.

יאללה, לחזור ללמוד.

פסטה ברוטב שמנת חמוצה ואפונה

אנחנו בפודגבר תומכים בשקיפות, ולכן מועצת ההנהלה החליטה לחשוף בפניכם את מרכיבי התקציב השנתי לשנת 2011. עשרה אחוזים מהתקציב הולכים על שיווק ומכירות; אחד עשר וחצי אחוזים מהתקציב מוקצים למצרכים; ששה עשר אחוזי מע”מ ואחוז וחצי למימון נסיעות לחו”ל של הדירקטוריון. כל השאר הולך למחלקת המחקר והפיתוח שלנו, שעובדת ימים כלילות על פיתוח רוטב לפסטה שהוא גם טעים וגם דורש מינימום זמן הכנה.

אנו גאים לחשוף את הפיתוח האחרון שלנו: שמנת חמוצה עם בצל ואפונה. (שם קוד: שיהאב 4)

תרשמו: גביע שמנת חמוצה (תקנו שניים, את השני תערבבו עם צ’ילי מתוק ותנגבו עם דוריטוס), בצל אחד, אפונה (אני השתמשתי בקפואה, נראה לי שייצא טוב גם מקופסת שימורים אבל כדאי לסנן טוב), חמאה, צ’ילי גרוס ומלח.

רואים את הכחול הזה למטה? ככה יודעים שהכיריים עובדות

תחממו חמאה במחבת. אני יודע, אין לכם חמאה בבית וגם לא בסופר. תגנבו קופסה אחת מאלו שמגיעות עם הארוחת בוקר בארומה או משהו, במילא לא צריך הרבה. כשהחמאה נמסה ויש ריח מגניב זה הזמן לשים את הבצל שקצצתם דק. כשהבצל נהיה שקוף (ובגלל שקצצתם דק זה יקרה מהר) מוסיפים את האפונה. נותנים לזה קצת, עד שהאפונה אכילה. אני תזמנתי 2 דקות.

האפונה, כבודה במקומה מונח

עכשיו תור השמנת החמוצה. לא מבשלים. אפילו לא מחממים. פשוט מערבבים עם הבצל והאפונה שהורדתם כרגע מהאש. מערבבים “חזק”, שהשמנת תקבל מין מרקם נוזלי. מוסיפים מלח ומשהו חריף. צ’ילי גרוס יילך מצויין. אני שמתי חופן נדיב של פלפלצ’ומה ונהניתי מכל רגע. כאילו, נהניתי מכל רגע שאכלתי, לא מהרגע ששמתי את החופן הנדיב של הפלפלצ’ומה. אבל לא משנה.

פלפלצ'ומה, בזכותך אני רואה רק את הדברים הטובים שיש בחיים

אולי כדאי להדגיש את הנקודה האחרונה קצת יותר: שמנת חמוצה זה משהו שמאוד מרגיע חריפות. אני לא אומר שתשפכו בקבוק טבסקו פנימה, אבל תצפו לשים כמות חריף שבמנה אחרת לא הייתם מסכימים לאכול. כל פעם תערבבו עוד קצת ותטעמו.

בגדול הרוטב מוכן ועכשיו זה הזמן להכין פסטה. זה גם הזמן לחשוף את החסרון של הרוטב הזה. בגלל שהרוטב פשוט צריך פסטה שעומדת בפני עצמה – עדיף רביולי או משהו אחר עם איזהשהו מילוי, מהמדפים היקרים יותר של הסופר. אתם יכולים להכין רביולי לבד, אבל אני יודע מי קהל היעד שלי – אתם בטח קוראים את זה כרגע ואוכלים מנה חמה בלי שחיכיתם את כל השלוש דקות שצריך לחכות.

זה בעצם מאוד דומה למנה חמה

קחו את הרוטב הפשוט הזה כבסיס: הרעיון של רוטב על בסיס שמנת חמוצה יכול ללכת טוב עם כל דבר שדורש מעט בישול או שאפשר לאכול טרי לגמרי. עגבניות, פטריות, בצל ירוק – אפשר לגוון ולהוציא דברים מגניבים, על פי מה שבדיוק יש לכם במקרר. באופן כללי שמנת חמוצה (או קרם פרש) זה משהו שהולך טוב עם בישול. תראו מה לסאות’ פארק יש להגיד על זה.

איזה פודגבר.

סלט פסטה עם אפונה

הכנתי סלט פסטה עם אפונה. אני יודע, אתם מצפים לראות פה איזהשהי התנצלות על העניין הזה. אז ככה: לא רציתי לעבוד קשה מדי על ארוחת ערב, וגם היה צריך לדאוג לאוכל למחר לאוניברסיטה. שוב עולה צורך בהתנצלות, אבל העובדות מדברות בעד עצמן: יש הרבה דברים טובים בפקולטה להנדסה. שניצל איילה הוא לא אחד מהם.

אבל הטוסט בעבודה סוציאלית להיט

סלט פסטה זו ארוחה שקשה להרוס וכיף לאלתר מעליה. רק צריך להקפיד לא לבשל יותר מדי את הפסטה ולהיות מאגניב (עם א’ דגושה) עם התוספות. את הסלט שלי, בעצם – את הארוחה הגברית שלי, הכנתי משקית של פסטה 4 ב-10 (משום מה תוצרת טורקיה, אבל אנחנו נעמיד פנים שזו פסטה שייטת), חופן עגבניות שרי (היה בזול, למרות שעגבניות רגילות זה זהב), גבינה בולגרית, בצל, זיתים שחורים ואפונה מהמקפיא.

אפונה מאדמת עמקי הצפון, בין תחנת הדלק להוא עם הפיתות

טוב, אני אסביר איך מכינים פסטה לאט לאט, כי אני יודע שאתם מאבדים ריכוז בקלות ובאינטרנט יש מלא פיתויים אחרים. תרתיחו מים, בכמות שתמלא סיר. אפשר להרתיח בקומקום. כשהמים רותחים – לסיר, על האש, ולהוסיף מלח.  המלח מעלה את טמפ’ הרתיחה של המים או משהו כזה, אבל אפשר להעמיד פנים שהוא שם בשביל הטעם.  מסתכלים על השקית של הפסטה, כתוב שם כמה דקות צריך לבשל. זה לא מדע מדויק – 3 דקות לפני מה שכתוב שם כבר צריך להתחיל לטעום. מוסיפים את הפסטה למים הרותחים, נותנים ערבוב בשביל הדאוין, ומחכים. כשהפסטה כבר לא פריכה אבל עדיין קשה זה הזמן להוסיף את האפונה.

אנחנו כמעט שם. מחכים עוד דקה וטועמים ממש כל שלושים שניות. כשהפסטה מוכנה – מוציאים למסננת ושוטפים בברז במים קרים.  לאנשים תמיד יש הרבה דעות בנוגע לאיך וכמה שוטפים פסטה אחרי הבישול. אבל אנחנו מבשלים שקית פסטה שעלתה שנקל וחצי, אנחנו רוצים לאכול אותה קרה וגם הפטנט הזה שומר על הצבע של האפונה. אז אנחנו נשטוף את הפסטה במים קרים ונרגיש טוב עם זה.

עכשיו זה השלב שחותכים את כל שאר הדברים, ואז מערבבים הכל ביחד. טוב, בכל זאת זה סלט. אין פה יותר מדי טכניקה. מוסיפים קצת שמן זית וזהו, סיימנו.

איזה יופי, איזה קסם יפה.