בורקס פיצה

מה מעניין גברים? זו שאלה שרבים שואלים, ורבים טוענים שיש להם תשובה. על פי האינטרנט, התשובה היא פורנו. על פי הפרסומות שאני רואה בצד של הפייסבוק, התשובה היא לעבוד בעגלות בקניונים בארצות הברית. על פי בלייזר – ספק מגזין לגברים וספק תרופה נגד עצירות – גברים מתעניינים בספורט, מכוניות, סיגרים ודוגמנים בפרסומות לשעוני יד מוזהבים.

מה שמעניין גברים

התשובה האמיתית, בעיני לפחות, היא בורקס פיצה. אפשר לתת זה שם גורמה בשקל אם רוצים: מאפה בצק עלים בלקני בליווי עגבניות תמר, גבינת פקורינו וזיתי חופש. אבל אפשר גם להתפנק על בורקס פיצה ולא להתבייש. בורקס פיצה זה משהו שמתאים ברחוב, כשמארחים חברים לראות את הגמר של היפה והחנון, כשלומדים למבחן בסטטיסטיקה ורוצים לבדוק מה הסיכוי שתצליח לא למרוח לעצמך רוטב על החולצה והיד עוד נטויה.

נראה אתכם אומרים שיש פה משהו שאין לכם במקרר

אז אנחנו נכין בורקס פיצה בעצמנו (כן, אני יודע שאפשר לקנות בשנקל בסופר, זה לא העניין). ואנחנו נכין אותו ממלאווח, רסק עגבניות, גבינה צהובה, זיתים, אורגנו ואולי גם קצת גבינה בולגרית. כן, מלאווח. זה בדיוק ההבדל בין להכין בורקס פיצה בחמש דקות (+ אפייה) או להכין בורקס פיצה בשעתיים עם מערוך וקמח וכל מני עניינים של אפייה.

טיפ לאלופים: אם משאירים את זה ככה מקבלים פיצה לילדים.

אז תוציאו את המלאווח מהפריזר ותחכו כמה דקות. הרעיון הוא שהם יהיו מספיק גמישים בשביל לגלגל אותם אבל מספיק קפואים בשביל לא להימרח על כל השיש. תמרחו רסק עגבניות, תפזרו זיתים, אורגנו ואת הגבינות. תגלגלו כמו סושי (או כמו בורקס פיצה, לא אכפת לי כל כך) ותחתכו לעיגולים. עכשיו תסדרו את זה יפה על תבנית ותכניסו לתנור בחום בינוני. הקטע המגניב פה זה שלא מפשירים את הבצק לפני ולא צריך ללוש או לעבד עם מערוך או שום דבר קשה.

איבדתי אתכם בחום בינוני, אה? אז הנה מדריך קצר לתפעול תנורי אפייה. לתנור אפייה, בדיוק כמו לחברה שלך, יש שלושה מצבים: חום נמוך, בינוני, וגבוה. בשונה לגמרי מחברה שלך, תנור בחום נמוך (בין מאה למאה חמישים מעלות צלזיוס) מצויין להכנת צ’ולנט אבל לא הרבה מעבר. תנור בחום גבוה (200 מעלות צלזיוס וצפונה, או 850 פרנהייט) טוב בשביל לתת מכות חום קצרות לגושי בשר, או בשביל להפוך עוגות לאבן.

חום בינוני (150 עד 200 מעלות צלזיוס) זה טוב לכל שאר הדברים. כל פעם שכתוב במתכון חום בינוני תשימו על 180 מעלות ותעשו פרצוף של מביני עניין. אם שואלים אז תסבירו שכשהתנור חם יותר אז הדברים יצאו יבשים ושרופים, וכשהתנור קר יותר אז יקח להכל שעות להיות מוכן.

בכל מקרה, אחרי איזה 15-20 דקות, כשהבורקסים יפים וזהובים תוכלו להוציא אותם מהתנור ולטחון אותם מול הטלוויזיה. איזה טעים יהיה.

אם אהבתם את הפטנט הזה, של אפייה באמצעות מלאווח, יש גם טריק דומה שכולל ממרח שוקולד, לחתוך את המלאווח למשולשים ולגלגל כמו קוראסון. שאר המתכון (והבדיחות) אותו הדבר בדיוק, אבל אפשר גם להתווכח על היתרונות של נוטלה לעומת שוקולד השחר.

בראוניס בננה עם תלתלי נוטלה

אתם בטח כבר כותבים טוקבק בנוסח “מה זה, פודגבר? אופה עוגות? חותך בראוניס? מועך בננות? מה, נהיית נשי?“. ובכן, לכל הטענות האלה יש לי תשובה אחת חדה וברורה: כן. נהייתי נשי. זה כיף להיות נשי לפעמים, החל מגיל 5 שאתה מודד נעלי עקב של אמא ועד ללראות אנטומיה של גריי מפעם לפעם. זה לקחת רק את היתרונות, בלי כל העניין של מחזור ונעליים באלף שקל.
וחוץ מזה, אם הייתי אישה הייתי קורא להם “בלונדיס” ולא “בראוניס”.

אז מפעם לפעם גם גבר אמיתי מכין עוגה. ואם כבר עוגה, אז עוגת בננות. למה? קודם כל, כי עוגת בננות זה טעים. כל שילוב של בננות ובצק, לא משנה מאיזה מתכון, ייצא לכם טעים. וגם בגלל שזה מאוד נוח – הבננות זולות עכשיו, ותוחלת החיים שלהם היא דבר מרתק: בהתחלה הן לא בשלות למאכל, אח”כ יש בערך חצי יום שהן בדיוק טעימות – אבל ברור שלא תשימו לב, ואחרי כמה ימים שתיזכרו בהן הן כבר שחורות. אבל פה מגיע הטוויסט – אין כזה דבר בננה רקובה. יש רק בננה לא רקובה מספיק.

אז כפי שאתם בטח כבר יודעים, כדי לאפות עם בננות צריך בננות רקובות. מאוד רקובות. (ולא, זה לא דבש, זה רקבון, אבל רקבון טעים רצח). איך יודעים שהן רקובות מספיק? אם כשתתחילו להכין את העוגה יעבור בכם ספק קל וממש תהיו קרובים לזרוק אותן לפח – אז כנראה שהן מתאימות
המלצה קטנה לאחר נסיון רב בבישול בננות – בין השלב שכבר לא תרצו לאכול אותן לזמן שהן מוכנות לעוגה יש רק כמה ימים. לכן, ברגע שהעברתם את הבננה למסלול האפיה, שימו אותן בשקית סגורה וזרקו למקרר. שמה הן יתבשלו בניחותא ויהיה לכם לפחות שבוע שלם שבו תוכלו להשתמש בהן. אם תשאירו אותן בחוץ זה עלול להעלות עובש וזבובים, ואז גם אני אהיה חייב להודות, שזה רקוב מדי. (שיהיה ברור שגם אז הסרתי את העובש והשתמשתי בשאר, אבל זה כבר חומר לתחקיר כלבוטק ולא משהו שאני ממליץ).

אז כאמור, כל עוגת בננות / לחם בננות שתכינו יהיה טעים. אבל מכל המתכונים שניסיתי (המקור שלו הוא מפה, עם כמה שינויים קלים) זה הכי מהיר, הכי פחות שמן, והוספנו לכם גם שדרוג קטן על חשבון הבית כדי שזה גם יראה מרשים.

2 בננות רקובות
5 כפות שמן קנולה
½ כוס סוכר
1 ביצה
1 גביע לבּן / שמנת חמוצה
2 כוסות קמח (פחות 3 כפות)
1 שקית אבקת אפיה
ממרח נוטלה או שוקוצ’יפס מריר (או שניהם אם אתם ממש מושחתים)

הבטחנו הכנה פשוטה אז הנה:

0. מחממים תנור ל-180 מעלות.
1. מועכים את הבננות הרקובות שלנו. הצבע שלהן אמור להיות זהוב כהה מקסים.
2. משקשקים את הלבּן באריזה טוב טוב כדי שהיא יהיה בלי גושים.
3. בכלי ראשון מערבבים את הקמח ואבקת האפיה.
4. בכלי שני, מערבבים את השמן, סוכר, ביצה, לבּן, ואת הבננות המעוכות.
5. מוסיפים את הקמח לתוך התערובת.

עכשיו יש לנו את התערובת של העוגה. אם אתם מסתפקים במועט, אפשר להכניס את זה ככה. אפשרות אחת ומאוד טעימה להוספת שוקולדיות היא להכניס לתערובת איזה חצי כוס של שוקוצ’יפס מריר. אפשרות שניה היא לקחת ממרח נוטלה, ובעזרת שני סכינים ליצור תלתלים קטנים כאלה עבור כל חתיכה.

זה ממש קל ונראה חמוד ביותר. עכשיו לתבנית משומנת מרובעת ויאללה לתנור. הגובה של הבלילה בתבנית אמור להיות מאוד נמוך, בקושי איזה 2 ס”מ, וזאת הסיבה שקוראים לזה בראוניס ושהאפיה היא כל כך מהירה וכיפית. פתחו שעון וקחו 14 דקות. כשהסתיים הזמן, בדקו עם קיסם. אם עוד לא מוכן תנו עוד 2 דקות.

בעוגה הזאת הזמן זה עניין טיפה רגיש כי דקה לפה דקה לשם וגם היא תשחים קצת יותר מדי, גם תתייבש וגם הנוטלה תקבל טעם חרוך. אז ברגע שהקיסם יבש – יאללה החוצה.

כשהעוגה מתקררת, חתכו לחיתוכיות בעזרת סימוני הנוטלה, וצאו לקנות בננות חדשות. וכך מתחיל מעגל החיים.

שמיר

היום נכין ארוחת שמיר. אתם יכולים לקרוא לזה פוסט קונספט, אתם יכולים לקרוא לזה פרוייקט של כתבה אחת, ואתם יכולים לקרוא לזה “זה מה שהיה לי במקרר בסוף שבוע”.

אבל תרצו או לא, היום נבשל עם שמיר.

ובמקרה של שמיר, לרוב התשובה לשאלה “תרצו או לא” היא “לא, תודה”. שמיר הוא באמת אחד מעשבי התיבול שסובלים מיחסי ציבור גרועים במיוחד: הרבה אנשים לא סובלים שמיר; המאכלים הידועים היחידים עם שמיר הם “סלט מלפפונים עם שמיר” ו”סלט תירס עם שמיר”, שאפילו בשווארמיות כבר הפסיקו לשווק אותם; עזבו את זה, אפילו “סלטי שמיר” לא משווקים אף סלט עם שמיר. אכן, המצב לא טוב, אבל המחיר דווקא בסדר גמור – 2 שקל לצרור עצום וריחני.

אז האם הפרסום השלילי הזה מוצדק? ברור שלא, אבל אפשר להבין אותו. שמיר הוא עשב מאוד משתלט בטעם ובריח. כדי להבין את העוצמה שלו נסו לחתוך שמיר. אח”כ נסו להיפטר מחתיכות השמיר שדבוקות לכם לידיים. וכשעשיתם את זה, נסו להיפטר מהריח שיידבק לכם לידיים שבוע שלם.

אבל הטעם, חברים, נפלא, ואתם לא צריכים להאמין לי בעניין – תאמינו לסבתא שלי מרים שאת הפשטידה שלה נכין היום.

פשטידת השמיר של סבתא

במקור היא נקראת פשטידת קישואים אבל בגלל אופיו המשתלט של השמיר הוא הצליח גם לבצע הפיכה ולהכניס את השם שלו – והאמת שבצדק, כי זו לא פשטידת קישואים רגילה.

• ¾ צרור שמיר קצוץ
• 3 בצלים גדולים קצוצים דק
• 2/3 קישואים מרוסקים (בפומפיה, על הגדול)
• 3 ביצים
• 1/2 כוס שמן קנולה
• 1 כוס קמח מעורבבת
• 2 כפיות א. אפיה
• 2 כפיות א.מרק פטריות (אם אין אז רגילה)
• 4 כפיות מלח
• פלפל שחור

ההכנה, כמיטב המסורת, בסגנון עוגה בחושה.  את הקמח מערבבים עם אבקת האפיה בנפרד. לאחר מכן חותכים את הבצל, קוצצים את הקישואים בעזרת פומפיה (את הקליפות אפשר להשאיר ואפשר לקלף, איך שנעים לכם), ומוסיפים את כל שאר החומרים לקערה גדולה. אם אתם מושחתים, גררו גם גבינה לבחירתכם לתוכו. מערבבים את כל החומרים ויאללה לתנור.

בתנור שחומם ל-200 מעלות האפיה תיקח בערך 40-50 דקות, הפשטידה תתנפח קצת. בודקים עם קיסם שהיא יבשה באמצע ומוציאים.

שימו לב שהפשטידה תהיה מאוד רטובה בהתחלה ויהיה קשה לחלק אותה ולהגיש. אחרי שהיא מתקררת היא הרבה יותר קלה לטיפול.

גם את שארית השמיר שהיתה בצרור הענקי שלי לא בזבזתי. חתכתי לקוביות עוד כמה קישואים, תפוחי אדמה, ופרחי כרובית קטנים. את הכל ערבבתי עם השמיר, כמה כפות של שמן זית, מלח גס ופלפל. גם פה שווה להשקיע עוד קצת זמן באפיה – אחרי שעה הירקות אולי אכילים אבל אם תוסיפו עוד חצי שעה הם יהיו חרוכים, רכים ומוקרמים, והשמיר עוטף אותם באלגנטיות.

והרי לנו, ארוחת שמיר לתפארת.