בורקס בכר \ העגלה \ בכר העגלה

לכל עיר יש את היריבות הקולינרית שלה. בדרך כלל היריבות ניטשת בין שני דוכנים שנקראים בערך אותו דבר, מייצרים את אותה המנה וגובים את אותו מחיר. במקרים רבים התחרות הזאת כל כך רווחית שהיא מייצרת עוד המון חיקויים מסביב. קחו לדוגמא את אבו-גוש: אמנם לא יצא לי לאכול שם אף פעם חומוס הגון אבל מי לא מכיר את אבו-שוקרי האורגינלי וברור ש”זה הדוכן הקטן בשביל עפר שמאחורי השלט של הלבנונית, מה אתה ילד?”. מהצד זה בטח נראה קצת ילדותי, אבל היי – באמת הגיע הזמן שתתחבר לילד הפנימי שבך.

השבוע הגעתי ל”בורקס בכר” בחיפה, סליחה, “בורקס בכר העגלה”, או משהו כזה. קצת קשה לעקוב אחרי היריבות ההיסטורית כשגוש מרגרינה נוטף ממולא בבשר טחון עושה לך עיניים. ממה שהצלחתי להבין היה בורקס בכר, היה בורקס העגלה ובשנים האחרונות הם התאחדו למגה-בורקס-זורד אימתני שמטיל פחמימותיו על תושבי האזור. על הדרך היה גם את “עמיקם” אבל הוא כבר מזמן ברח לתל אביב.

מי שינחש את מספר החמוצים המדויק בתמונה יזכה בצרבת לכל החיים

אז מה יש לנו פה: בורקסים גדולים ממולאים בכל טוב: תרד-גבינה, בשר, חצילים וכו’ מוגשים עם ביצה, מלפפון חמוץ ורסק. עכשיו חברים יקרים, זה הריל-פאקינג-דיל של השומן הרווי והכולסטרול. אם הייתי רופא הייתי ממליץ לכם לקחת סטטינים עם המנה הזאת אבל אני לא. אז אני ממליץ לכם לקחת עוד בורקס.

כך יעשה לבורקס וכו'

מחיר: 14 לבורקס + 2 לביצה קשה. סניפים בחיפה: מוריה 52, ההסתדרות 60 לב המפרץ, קניון סיטי סנטר, שלום עליכם 5 מרכז זיו, צומת קרית אתא. ואולי עוד כמה, מי יודע.

בורקס פיצה

מה מעניין גברים? זו שאלה שרבים שואלים, ורבים טוענים שיש להם תשובה. על פי האינטרנט, התשובה היא פורנו. על פי הפרסומות שאני רואה בצד של הפייסבוק, התשובה היא לעבוד בעגלות בקניונים בארצות הברית. על פי בלייזר – ספק מגזין לגברים וספק תרופה נגד עצירות – גברים מתעניינים בספורט, מכוניות, סיגרים ודוגמנים בפרסומות לשעוני יד מוזהבים.

מה שמעניין גברים

התשובה האמיתית, בעיני לפחות, היא בורקס פיצה. אפשר לתת זה שם גורמה בשקל אם רוצים: מאפה בצק עלים בלקני בליווי עגבניות תמר, גבינת פקורינו וזיתי חופש. אבל אפשר גם להתפנק על בורקס פיצה ולא להתבייש. בורקס פיצה זה משהו שמתאים ברחוב, כשמארחים חברים לראות את הגמר של היפה והחנון, כשלומדים למבחן בסטטיסטיקה ורוצים לבדוק מה הסיכוי שתצליח לא למרוח לעצמך רוטב על החולצה והיד עוד נטויה.

נראה אתכם אומרים שיש פה משהו שאין לכם במקרר

אז אנחנו נכין בורקס פיצה בעצמנו (כן, אני יודע שאפשר לקנות בשנקל בסופר, זה לא העניין). ואנחנו נכין אותו ממלאווח, רסק עגבניות, גבינה צהובה, זיתים, אורגנו ואולי גם קצת גבינה בולגרית. כן, מלאווח. זה בדיוק ההבדל בין להכין בורקס פיצה בחמש דקות (+ אפייה) או להכין בורקס פיצה בשעתיים עם מערוך וקמח וכל מני עניינים של אפייה.

טיפ לאלופים: אם משאירים את זה ככה מקבלים פיצה לילדים.

אז תוציאו את המלאווח מהפריזר ותחכו כמה דקות. הרעיון הוא שהם יהיו מספיק גמישים בשביל לגלגל אותם אבל מספיק קפואים בשביל לא להימרח על כל השיש. תמרחו רסק עגבניות, תפזרו זיתים, אורגנו ואת הגבינות. תגלגלו כמו סושי (או כמו בורקס פיצה, לא אכפת לי כל כך) ותחתכו לעיגולים. עכשיו תסדרו את זה יפה על תבנית ותכניסו לתנור בחום בינוני. הקטע המגניב פה זה שלא מפשירים את הבצק לפני ולא צריך ללוש או לעבד עם מערוך או שום דבר קשה.

איבדתי אתכם בחום בינוני, אה? אז הנה מדריך קצר לתפעול תנורי אפייה. לתנור אפייה, בדיוק כמו לחברה שלך, יש שלושה מצבים: חום נמוך, בינוני, וגבוה. בשונה לגמרי מחברה שלך, תנור בחום נמוך (בין מאה למאה חמישים מעלות צלזיוס) מצויין להכנת צ’ולנט אבל לא הרבה מעבר. תנור בחום גבוה (200 מעלות צלזיוס וצפונה, או 850 פרנהייט) טוב בשביל לתת מכות חום קצרות לגושי בשר, או בשביל להפוך עוגות לאבן.

חום בינוני (150 עד 200 מעלות צלזיוס) זה טוב לכל שאר הדברים. כל פעם שכתוב במתכון חום בינוני תשימו על 180 מעלות ותעשו פרצוף של מביני עניין. אם שואלים אז תסבירו שכשהתנור חם יותר אז הדברים יצאו יבשים ושרופים, וכשהתנור קר יותר אז יקח להכל שעות להיות מוכן.

בכל מקרה, אחרי איזה 15-20 דקות, כשהבורקסים יפים וזהובים תוכלו להוציא אותם מהתנור ולטחון אותם מול הטלוויזיה. איזה טעים יהיה.

אם אהבתם את הפטנט הזה, של אפייה באמצעות מלאווח, יש גם טריק דומה שכולל ממרח שוקולד, לחתוך את המלאווח למשולשים ולגלגל כמו קוראסון. שאר המתכון (והבדיחות) אותו הדבר בדיוק, אבל אפשר גם להתווכח על היתרונות של נוטלה לעומת שוקולד השחר.