השופטים

אני שונא פאבים תל אביבים. אני שונא שנאה עזה את רוב הפאבים התל אביבים. הכל מלא בדאנס באר’ז, פיק-אפ באר’ז, שרקוטריות שמוזגות בירה ומקומות שמוזגים לך 450 מ”ל של גולדסטאר מבקבוק תמורת 32 שקל. צלוחית זיתים בתוספת 12 שקל וכבונוס המלצרית תעשה את הקטע המעצבן הזה של לנפנף את העודף מעל הכוס של הטיפים.

לא, כרטיס האשראי שלי לא הולך לכוס של הטיפים. מה את מופתעת?

בגלל זה, כשהזמינו את פודגבר לבוא לבקר ב”השופטים” בתל אביב לשתות בירה בשישי בצהריים, התגובה הראשונית שלי הייתה להגיד “יש, בירה בחינם! ואפילו לא כתבתי שום דבר באתר מאז 2006!”.

סיפור המסגרת הוא כזה: “השופטים” ערכו אירוע השקה-מחדש לבירה דליריום (Delirium) והזמינו עיתונאים מוכשרים ובעלי מוניטין והשפעה למשימה עיתונאית חשובה. אבל בלייזר הבריזו, אז הם הביאו אותנו במקום.

משימה עיתונאית חשובה

נתחיל בלספר על הבירה: בירה Delirium היא אייל בלגי עם 8.5 אחוז אלכוהול וצבע של גולדסטאר. המסקנה היא שאם אתה יודע לשתות גולדסטאר, אתה יודע לשתות דליריום ולהשתכר ב-33% יותר מהר (או יותר עמוק, או יותר רחב, תלוי באיזה זווית אתה שותה). הטעם: פירותי עם ניחוחות של אניס, פירות יער וחמאה, על רקע של עוגת גבינה עם קינמון. בעצם, תמחקו את זה. הטעם: טעם של בירה, על רקע גרמניות שיכורות ובדיחות שואה. לזה נחזור בקרוב.

טעמים של בירה, על רקע רחוב אבן גבירול

נמשיך בלספר על הפאב: “השופטים” הוקם ב-1981, שזה לפני שהמציאו את האינטרנט ובגלל זה אין לו תפריט ברשת. משום מה יש לפאב עמוד בגוגל פלוס, מה שרומז שהם יודעים משהו שאנחנו לא. הפאב מתפקד קצת כמו קומונה וקצת כמו כת: יש שותפים, ואם תקראו להם בעלים אז יתקנו אתכם. השותפים עושים הכל ביחד, החל ממזיגת הבירה, דרך הכנת האוכל ועד שינה משותפת על אותה מיטה בחדר הקטן מאחורי השירותים. הם גם טוענים שאמא שלהם מכינה תבשילים ומביאה שימכרו בפאב, שזה מוזר. מוזר לי שלכולם יש את אותה האמא, ואם כן אז אין דרך יפה להגיד את זה: נראה לי ששלומית, המלצרית החביבה ממוצא אתיופי, מאומצת. גם המספר של אנשי השופטים מעורפל כמוהם: נכון לרגע סגירת הגליון ספרנו בין שלושה לעשרה שותפים.

ש-ו-ת-פ-י-ם, שיט. בכל השלטים שהכנו יש את השגיאת כתיב הזאת?

ועכשיו קראתם עד לפה ואתם שואלים את עצמכם מה אמור לגרום לכם לרצות לשבת בשופטים ולהזמין דליריום, אז הנה התשובות: חצי דליריום ב”השופטים” היא אחת הבירות הקוסט-אפקטיביות בתל אביב, ובזמן שתשתו תוכלו לנשנש מתפריט נשנושי הפאבים הנדיב שהוא אחד הנדיבים (במגוון ובגודל המנות) בתל אביב. ספציפית, על הטוסט גבינה והאם (Ham) הלכנו מכות מרוב שהוא היה טעים. הם עושים את הקטע שיש חמאה מהצד החיצוני של הטוסט!

צ’יפס במיונז, כי התחשק לי לצלם צ’יפס במיונז.

אה, ובקשר לגרמניות השיכורות ובדיחות השואה: אם תגידו לתיירת גרמנייה שסבתא שלכם מדברת יידיש בגלל השואה, זה יישמע לה הגיוני לגמרי. אם אתן תיירות גרמניות שמגיעות שיכורות מהבית, תבואו להשופטים, ימזגו לכם בירה בחינם.

השופטים, אבן גבירול 39 פינת רח’ השופטים. אה! בגלל זה קוראים לו ככה! תל אביב.

שבוע הבירה הבינלאומי – יריד BIRA

רופאים ממליצים על כוס בירה אחת ליום, להורדת לחץ הדם. אנחנו בפודגבר ממליצים על שלוש כוסות בירה ליום, להורדת לחץ באופן כללי. אני מכיר רופא שגם ימליץ על שלוש כוסות בירה ליום, אבל הוא לא מקבל לקוחות של שום קופת חולים והקליניקה שלו נמצאת בתוך קבינה של טנדר.

משמאל - שימאי כחול, מימין - נראה לי טובורג.

אם אתם שתייני בירה כבדים, אתם בטח לא צריכים שום המלצה של רופא. אתם רק צריכים שיהיה לכם מקום טוב להכיר בירות חדשות ובטח תתעניינו גם בלשמוע כמה הרצאות על בירה. האנשים הטובים מ”איש הענבים” ביפו מארגנים בשבוע הבא יריד ותחרות בירה שכולל הרצאות, טעימות, ארוחות ואפילו פרסים (לבירות, לא למבקרים). אנחנו התקמבנו על כניסה זוגית ליריד ואנחנו נשמח להעניק אותה לכם, אבל על זה נדבר אחר כך.

כמה פרטים על התחרות הזאת: אנשי “איש הענבים”, שהם האנשים האלו שמקבלים משכורת על זה שהם שותים בירה ולכן יש להם את העבודה הטובה ביותר בעולם, החליטו שצריך לעשות איזה אירוע שבאותו זמן יפתח את השוק הישראלי לטעמים חדשים מחו”ל ויפתח את השוק החו”לי לבירות בוטיק מהארץ. הם החליטו שצריך לחלק איזה פרס הוקרה בינלאומי לבירות, או באנגלית: Beer International Recognition Award, ואיזה צירוף מקרים מדהים זה שבראשי תיבות זה יוצא BIRA. לא יודע מה הם היו עושים אחרת.

בתחרות משתתפות בין 120 ל-180 בירות (הימור שלי – הם הפסיקו לספור בסביבות 90) כשכל בירה נמדדת בפני עצמה במונחים של מראה, ריח, טעם, החלקה בגרון ונראה לי שגם על פי איך נראית הבחורה שמגישה אותה. כל בירה מקבלת ציון בין 0-100 מכל שופט, ואז משקללים ממוצע של 6 שופטים לציון של ועדה, ויש 3 וועדות. סך הכל כל בירה תקבל ציון בין אפס למאה עם דיוק של שתי ספרות אחרי הנקודה, שזה יותר טוב מהציונים שאני יודע לתת: “טעים” ו-“לא טעים”.

ככה נראה הטופס, אם אתם רוצים להעמיד פנים שגם אתם שופטים

ופה מתחיל הקטע המצחיק. מכל הבירות שמשתתפות בתחרות תיבחר ה-Grand Champion, שזו הבירה שרצה הכי מהר או קופצת הכי גבוה (אבל אל תתפסו אותי במילה – אני כבר הייתי די שתוי כשהתחילו לדבר על זה). וגם, מכל ארץ ייבחר אלוף אזורי (למשל, יהיה Grand Champion of Belgium וזו כנראה תהיה בירה שאפשר לקנות רק באיזה מנזר אחד ספציפי שאף אחד מכם אף פעם לא יהיה שם). יהיו גם אלופים לפי קטגוריות וגם אלוף פיקוד דרום יבוא לבקר. חוץ מהאלופים יחלקו גם מדליות: מדליות כסף, זהב וזהב כפול. אני הצעתי שיחלקו זהב-זהב, זהב-כסף וזהב-ארד, אבל נעזוב את זה. ואם זה נשמע לכם שיהיו הרבה פרסים, אז בטח תופתעו לשמוע שיש גם פרסים על השתתפות, ושאם אתה מסדר את כל הצעצועים בחזרה בארגז לפני שאתה הולך לישון שנת צהריים אתה מקבל מדבקה של סמיילי לשים על החולצה ולהראות לאמא שלך כשאתה חוזר מהגן.

דיברנו על אמא שלך, וזה מזכיר לי: אחרי שפותחים (או “מנקרים”) חבית בירה, חייבים לגמור אותה תוך שלושה ימים, אחרת יש מרירות נורא חזקה. חוצמזה, בירות בלגיות מחויבות, על פי חוק, לכתוב שהתוקף פג תוך 5 שנים, אך למעשה בירה בבקבוק סגור רק הולכת ומשביחה עם הזמן, שוב – בדיוק כמו אמא שלך. חוץ מזה, לבית הלבן יש מבשלת בירה משל עצמו, לאורחים של אובמה. פריטי טריוויה כאלה, ועוד, קיבלתי מבחורה שדיברה בזמן שאני שתיתי מהבירות שהיא נתנה לטעום במהלך הרצאה על בירות בלגיות. הדבר הכי חשוב שאני למדתי מההרצאה הזאת: כן, בירות בלגיות זה טעים.

כמו אש קאצ'ם, גם אני חייב להשיג את כולם.

נעבור לדוגרי: יש לי כרטיס כניסה זוגי ליריד ויקבל אותו מי שיספר לנו, כאן בתגובות למטה או בעמוד הפייסבוק שלנו, על המקום, הזמן או האירוע הכי מוזר שהוא היה בו תוך כדי שתיית בירה. מי שמצרף תמונה של האירוע הזה מגדיל את הסיכויים לזכות. המקום הראשון יקבל כרטיס כניסה זוגי לכל ימי האירוע, המקום השני יקבל את הדבר הזה בתור פרס ניחומים. על הזוכה נכריז ביום ראשון בערב.

בשביל פרטים נוספים על התחרות והיריד: http://www.biracompetition.com/

בשביל הסיכוי שלך להיכנס לאירוע בחינם: http://www.facebook.com/foodgever

קפה ברנש

איך בוחרים בית-קפה/פאב/מסעדה שיהיה אופטימלי לדייט? קודם צריך לבחור את הבחורה שתהיה אופטימלית לדייט. אם תשאלו גבר (מהסוג שקורא פודגבר), הבחורה האופטימלית תהיה כזאת שאפשר לאכול איתה איזה בורגר טוב בלי להתפדח אם המיונז נמרח לך על החולצה, כזאת שאפשר לשתות איתה בירה (מותר לה לשתות למברוסקו, אם זה מה שבא לה) בערב באמצע שבוע, כזאת שאפשר להביא אותה לערב עם קבוצה של חברים – ואם אפשר אז לשלב הכל ביחד ושהיא תסכים שתביא את החבר’ה ביחד איתך לדייט. במילים אחרות, הבחורה האידיאלית היא בחורה שקוראת פודגבר. אם תשאלו בחורה, ואני מתכוון לכל בחורה, הגבר האופטימלי זה אני.

היא אולי מחייכת, אבל בשבילה הוא רק פשרה

אם אתה מחפש מקום לשבת בו, כזה שתוכל להביא לשם את הבחורה הזאת או את החבר’ה; לאכול משהו קליל או אולי המבורגר; לשתות קפה עם משהו קטן בבוקר או לגמוע בירות במחירים של “מחוץ לתל אביב” – אז מצאתי מקום אחד כזה, והשם שלו אפילו קצת מזכיר את פודגבר – אני מדבר על “קפה ברנש” ברח’ בוגרשוב בתל אביב.

בגדול, כשסיפרו לי על המקום סיפרו לי על ההמבורגרים שלו, וזה עושה אותי קצת סקפטי: אם הייתי רוצה בורגר, הייתי הולך לבורגריה. מבית קפה אני מצפה בעיקר לארוחות בוקר. אבל בקפה ברנש הם מספרים על ערבי הבורגר שלהם (55 ש”ח כולל תוספת ובירה, ואנחנו מדברים על 220 גרם) ודווקא את ארוחות הבוקר הם יחסית מסתירים, אבל אולי זה קשור לזה שבאתי בערב.

רוקפור לא כל כך פוטוגנית (הלהקה, לא הגבינה)

התפריט מגוון יחסית, וכולל ארוחות בוקר (כאלה שמוגשות עד השעה 12, וכאלו שמוגשות כל היום [אבל רק עד אחת בצהריים – אני לא צוחק, תחפשו בתפריט את ה”בנדיקט”]), יש מנות צהריים (כמו הברנשבורגר, פסטות ומנות “רגילות” של בתי קפה) ויש גם בירנושים, ואני נשבע שלא אני המצאתי את המילה הזאת. בין הבירנושים יש גם את פוקצת היום – היום היא הייתה עם רוטב עגבניות, מוצרלה וזיתים.

פוקצת היום: פיצה

הבורגר – סליחה, הברנשבורגר, שהגיע מדיום ועם רוקפור מעל (הגבינה, לא הלהקה) לא אכזב – הוא הגיע בלחמניה מתקתקה, שמזכירה קצת את הלחמניות של מוזס, ולידו, בצלוחית קטנה, הגיע גם “איולי הבית” (ערבבנו מיונז עם שום – ברנשיונז עם ברנשום – ויצא טעים). הזמנו גם “אינגליש ברקפסט” (שזה שם הגיוני בדיוק כמו Arukhat Boker Anglit) שזו בדיוק הארוחה שאתה לא תעז להכין לעצמך בבית: פעמיים ביצת עין, ערמת שעועית, עגבניות צלויות, בצל צלוי ותפוחי אדמה צלויים (כל אחד בנפרד) ומנצחת על הכל נקניקיה דשנה (ברנשניקיה?). מצד אחד זו ארוחת בוקר פשוטה וקלאסית. מצד שני הנקניקיה מספיק גדולה בשביל שתרגיש קצת לא בנוח כשאתה אוכל אותה.

אתה מרגיש בנוח?

גם בארוחת הבוקר וגם בבורגר אין משהו יוצא מן הכלל – זה לא שהם יכולים ללמד את הבורגריות הותיקות משהו חדש על בשר וזה לא שיש פה פטנט חדש שאנחנו לא מכירים. השוס פה זה האווירה והתמחור שמשדרים לך “תהנה, תשב כמה זמן שבא לך, זה לא תל אביב פה – מקסימום הוד השרון”. השוס הבאמת גדול זה שזה לא בהוד השרון.

זה בתל אביב, ויש סטלה מהחבית בפחות מ-30 ש”ח כולל טיפ, וארוחות בוקר ב-24 שקל (המתוחכמות יותר מגיעות עד 40), ובורגר שמתמודד בכבוד מול בורגרים אחרים עם שם מוכר – כל מה שבחורה רוצה שיהיה בדייט. אם הגעתם לשם ובכל זאת יש לה איזה מבט מדוכדך בעיניים, זה רק בגלל שאני לא שם.

היא כבר תנגב את הדמעות בשירותים

קפה ברנש – בוגרשוב 87, תל אביב.