מרק בצל

ימים גשומים זה תירוץ טוב לפרסם מתכון למרק. בבלוגים אחרים אולי תמצאו את המשפט הזה נכתב בצורה יותר ציורית, אבל הגעתם לפודגבר, אז תורידו ציפיות. וחוצמזה, אצלנו פברואר זה כבר קיץ, אז ננצל את הימים האחרונים של הגשם בשביל לפרסם תמונות של מרק. הנה מתכון למרק בצל, שזה המרק הכי פשוט בעולם, ויש גם כל מני טריקים שאפשר לעשות בשביל לשפר / להרוס אותו. בסוף אני אזרוק איזו פסקה על איך להכין קרוטונים (לחם בטוסטר, כן. אבל משלמים לי לפי מילה).

בעיקר אם זו מילה גסה

אז לסיר בינוני-פלוס של מרק בצל נצטרך: המון בצל (חמשה-ששה בצלים גדולים וצפונה),שום, חמאה (רבע חבילה סטנדרטית, נגיד), קמח (שתיים-שלוש כפות), תיבול: בתמונות השתמשתי בפטרוזיליה, גזר וגרונות הודו (בפולניה קוראים לזה ‘גרגלע’, בסופר קוראים לזה ‘הבשר הכי זול שיש לנו’, התרנגול קורא ‘קוקוריקו’ והפרה עושה מו).

את הבצל מקלפים וחותכים לחתיכות דקות וקטנות, תחשבו על גודל שיכנס בכף. מכניסים לסיר, מדליקים את האש ונותנים לו להיחרך (או לפחות להשחים). יש פה עניין של טעם: אם בא לכם מרק כהה אתם רוצים להגיע לבצל מאוד שחום, אם בא לכם מרק קליל אתם רוצים שהבצל יהיה שקוף או מקורמל מעט. תוסיפו שום, תערבבו מדי פעם, ותראו את הקסם מתרחש: הבצל יתרכך ממש מול העיניים שלכם, בזמן שאתם בוכים כמו מטורפים כי קצצתם עכשיו ששה בצלים והעיניים שלכם צורבות כמו חנות דיסקים בתחנה המרכזית.

אז ככה נראה בצל מטוגן

עכשיו מגיע שלב שקוראים לו “הרביכה”. בצרפתית קוראים לזה רו, אבל כותבים את זה Roux, כי הם צרפתים. שמים את החמאה בסיר, כשהיא נמסה מוסיפים גם את הקמח. עדיף לעשות את זה ככה שהחמאה והקמח יגעו ישר בסיר, אז תזיזו קצת את הבצל לפני. עכשיו מערבבים אותם ביחד בתוך הסיר, עד שזה נהיה כמעט-בצק. הכמעט-בצק שקורה שם בתוך הסיר זו הרביכה, וזה מה שיעשה את המרק שלכם קצת יותר סמיך מאשר, אהממ, אם לא הייתם עושים את זה.

וככה נראה קמח, אדיר

עד פה זה המתכון הסטנדרטי של מרק בצל. מפה, בואו נהיה יצירתיים. אנחנו נוסיף פטרוזיליה, כי פטרוזיליה מוסיפה לכל מרק. נוסיף גזר, כי למה לא, ונוסיף גם גרונות הודו (או כל עצם עם בשר שיש לכם או שמוכרים בזול). זה ממש לא הכרחי, אבל זו דרך להוסיף טעם וריח למרק שהוא יחסית בסיסי. אחרי שנותנים לכל אלו לצבור קצת מהחום של הסיר, אפשר להוסיף מלח ופלפל, למלא במים עד למעלה, לתת ערבוב אחרון למזל, לשים על אש גבוהה עד שרותח ואז להוריד לאש נמוכה ולתת לזה להתבשל. המהדרין מוסיפים ברנדי זול או יין לבן לפני ההגשה. מוסיף קצת אלכוהוליזם לטעם.

אלכוהוליזם ובשר זול: בריא לגוף וטוב לנשמה

הנה רעיון להרפתקנים: כשמקלפים את הבצל – שומרים את הקליפות החומות ושותפים אותם מכל החול. מרתיחים מים ומכינים משהו שהוא כמו תה מהקליפות של הבצל. יוצא משהו עם צבע יפהפה, ריח אדיר – וטעם ואליד באדיר. ריח פצצה – וטעם אחרי הפצצה. ארומה סוף – וטעם כביש החוף. אתם מוזמנים להשתמש בזה במקום המים אם אתם בטוחים בעצמכם שתצליחו להסתיר את ערמת טעמי הלוואי שאתם מכניסים למרק. אני רק יודע לספר לכם שכשאני עשיתי את זה – יצאתי ממש מאוכזב.

בכל מקרה, יש לנו מרק בצל על האש. בתקווה – יש לנו גם קליפות של בצל בפח, ולא בקומקום. נכין קרוטונים: חותכים לחם/לחמנייה דק יחסית (קוביות של ס”מ, או משהו כזה). מפזרים קצת מלח וטיפה זעתר. מטפטפים מעט שמן זית ומכניסים לטוסטר אובן או לתנור בחום יחסית נמוך. אל תבקשו ממני לדייק – זה לשים לחם בטוסטר, אתם תסתדרו.

טוב, לכתוב הצעת הגשה על מרק בצל זה דבילי. מי שמתעקש – תחתכו אגוז קוקוס לשניים ותגישו את המרק בתוכו. אפשר גם לפתוח את המכסה מנוע של האוטו שלכם ולמזוג את המרק למיכל שבדרך כלל יש בו את החומר שהמגבים משפריצים על השמשה. בשביל מי שלא רוצה הצעת הגשה, אבל מרגיש שסטיתי מהנושא, הנה סיכום המתכון: מטגנים המון בצל, מוסיפים קמח וחמאה עד שהם מתרבכים, מוסיפים גזר, פטרוזיליה, מלח, פלפל ומים. מרתיחים, ואז מבשלים על אש קטנה עד שנמאס. ואז אוכלים.

ממרח בצל וקניידלך בצל

אז מה שהולך להיות בבלוג בזמן הקרוב, זה ספיישל פסח, או במילים אחרות, ספיישל מזעזע של אוכל אשכנזי לפנים. נשאלת השאלה, האם השם הרע שיצא לאוכל אשכנזי הוא מוצדק? האם יש סיבה שכל פעם שמבקשים ממני להכין אוכל מהעדה שלי אני מעדיף להכין קוסקוס? לכך שמסעדות של “מטבח יהודי” הם כאלה שאפילו קופון של 20 ש”ח במקום 2000 ש”ח לא ימשכו אליהן לקוחות? לכך שבזמן ש”ארוחה אצל הסבתא הטריפוליטאית שלי” נשמע כמו גורמה, “ארוחה עם הסבתא הפולניה שלי” נשמע כמו שם לסרט אימה? אז התשובה שלי היא כזאת:

האוכל האשכנזי הוא טעים לאללה. אבל אני לא בטוח שאני יכול להסביר למה. קשה לי לכעוס על חבר שאומר שהוא בחיים לא יטעם גפילטע פיש. וואלה, אתה צודק. זאת קציצה אפורה (הצבע הרשמי של האוכל האשכנזי), של דג מתוק (?), יש סיכוי לא רע שתחנק למוות מאיזה עצם ענקית, ואם זה לא מספיק, מגישים אותה על מצע של ג’לי מזוויע ועם גזר למעלה. אז קצת קשה לשווק מאכל שנראה ככה. אבל אלוהים כמה שזה טעים. אותו כנ”ל לגבי כבד קצוץ, קוגל, וגם (תסלחו לי על הגילוי הנאות) ביצים במלח. אולי זה משהו בגנים, אולי זה בגלל שנתנו לי גרבר בטעם צימעס שהייתי קטן, אבל זה טעים לי, מה לעשות.

לכן החלטנו בפודגבר לפתוח בספיישעלך מיוחד לחג: פסח עם טוויסט. מה זה אומר? כמו שלמדנו מהשף אריק פורת (סתם, הוא למד מאיתנו), יש משהו מגניב בלקחת אוכל מסורתי ולשדרג אותו. הוא עשה את זה עם קרפלעך טעים לאללה, אנחנו ננסה לעשות את זה עם עוד כמה מאכלים. לאלה מכם שמחפשים קצת לרענן את שולחן הסדר, ולאלה מכם שהם לא אשכנזים (לא עלינו), נקווה שנשכנע אתכם שהזבל הזה לא סתם טעים לנו.

התוספת הראשונה לשולחן הסדר היא המתכון שהבאנו איתנו מדן אכדיה, ממרח בצל מטוגן. כשהשף אמר שזה פשוט בצל מטוגן ואז טחון לא ממש האמנו, אז הלכנו לנסות. והוא צדק. בהכנה פשוטה שקשה להאמין ייצא לכם ממרח טעים לאללה, לא שמן בכלל, שישדרג את המצות וגם את הקניידלך (על זה בהמשך).

לוקחים כ-5 בצלים, חותכים אותם לרצועות ומטגנים עם כף שמן אחת, במחבת עם מכסה (עדיף כזאת שלא נדבק אליה כלום). הטיגון הזה הוא טיגון ארוך על אש נמוכה ועם מכסה סגור – אנחנו לא רוצים לראות שרוף!
תנו לבצל לפחות 25 דקות להישחם לאיטו, ותוסיפו איפשהו באמצע הטיגון 2-3 כפיות סוכר שיעזרו לקרמול. אם הבצל נשרף, הוסיפו קצת שמן. הצבע שאתם צריכים לקבל בסופו של דבר הוא חום זהוב כזה כמו שאתם רואים בתמונה התחתונה.

מפה את הכל זורקים לבלנדר, ביחד עם כפית מלח ועוד כף אחת של שמן, לטחינה ארוכה. בסוף צריך לצאת ממרח קרמי כזה (ואם לא יצא תוסיפו עוד טיפה שמן).

הקניידלך זה מאכל כל כך טעים שאני בטוח שגם שיקסעס יאהבו אותו (למרות מוטיב הצבע האפור שחוזר כאן שוב). ההכנה הבסיסית שלו היא פשוטה, וכוללת ערבוב של החומרים הבאים:

2 ביצים
1 כוס קמח מצה
חצי כוס מים פושרים
קצת מלח (ואפשר קצת אגוז מוסקט)

שחקו עם הכמויות עד שתגיעו לעיסה סמיכה שנדבקת ליד בקלות. לאחר מכן מרטיבים את הידיים, ומכינים כדורים ויאללה למרק.

כופתאות עם הפתעות!

אנחנו השתמשנו גם בממרח הבצל וגם בשאריות הבצל המטוגן ששמנו בצד, ומילאנו את הכדורים בהפתעות קטנות. יצא טעים לאללה.

היינו במלון דן אכדיה

הזמינו אותנו לאירוע בלוגרים במלון דן אכדיה בהרצליה. שזה מצויין, כי אנחנו אוהבים להיות מוזמנים לאירועים (כאלה שלא צריך לשים צ’ק בכניסה), וכי היה אוכל מפנק והיינו שיכורים קלות. לא נתעמק בפרטים האובייקטים כי מספיק אנשים כתבו על זה לפנינו (מעניין שאף אחד לא כתב עלינו, היינו מסמר הערב) אז תעברו על כל הלינקים, תתרשמו, ואז תשמעו מה יש לנו להגיד.

האירוע: השקת תפריט הטפאסים החדש. המשתתפים: שמות בכירים כמו מנכ”ל מלונות דן, מנכ”ל דן אכדיה, סמנכ”ל מזון ומשקאות ויכול להיות שגם סגן ראש חטיבת הממולאים. האוכל: יהודי עם טוויסט מודרני, קומפלט עם כבד קצוץ וקרפלך שהפכו לדים-סאם. האוכל המפתיע באמת: הגרסה של השף אריק פורת לסנדוויץ הטוניסאי שלנו, עם בטטה מבושלת בוואקום ותפוצ’יפס מתפוחי אדמה סגולים.

ובמקום טונה, ג'חנון.

שיהיה ברור: אנחנו מאוד נהנים כשמזמינים אותנו לאירועים כאלו. במיוחד כששומעים רכילויות על מערכת כיפת הברזל הפרטית של מלון גני דן באשקלון (צוות של עשרה צלפים שעולה לגג כשיש צבע אדום) או על המיטות שמגיעות עם מזרק אינסולין בילט-אין לטיפול בחולי סכרת (למנכ”ל של רשת דן יש חוש הומור מוצלח). אהבנו גם את העובדה שהרשו לנו להכין לעצמנו את האוכל, או במילים אחרות, לשחק באוכל שעלה הרבה כסף עם סכינים שלעולם לא יהיו לנו. אחרי ששבענו לחלוטין מהטפאסים, התחיל להגיע לשולחן האוכל האמיתי. אז פתחנו כפתור במכנסיים והמשכנו לאכול.

ככה נראה גבר מאושר

לשולחן הגיעו, יחד עם השף הנחמד אריק פורת, כל מיני מנות ממש טעימות. בלטו – פלפלים קלויים ברוטב אנשובי, פרגיות על מקלות של קנה סוכר (זה המנת-אחות של קבבונים על מקלות קינמון. בקרוב: אנטריקוט על נחש מגומי), צלחת של נתח קצבים, ארטישוק אדיר, וגם חשבון של אלף שקל. סתם, נראה לכם? השף שהתגלה כקורא וותיק של פודגבר (משם הוא שואב את רוב ההשראה שלו) סיפר לנו איפה הוא אוהב לאכול (בחו”ל,  על חשבון המלון), איפה מוצאים פירות וירקות נדירים (חצי חינם הוד השרון), וגם – רשמו לפניכם – הסכים לפנק אתכם בפוסט מיוחד בקרוב.  אבל יש סיכוי שהוא חשב שאנחנו מידיעות אחרונות כשהוא אמר את זה.

אהבנו גם את הגישה של השף של המלון: אוכל מצויין יבוא מחומרי גלם טובים ובלי הרבה פלצנות. ככה גם היה האוכל באירוע הזה, גורמה ב(אלף) שקל. אבל אתם, שאתם לא במלון, אחרי שחזרתם מהבוחן הנוראי ההוא שהיה ביום שישי, אתם לא בדיוק תגלגלו לכם דים סאם, ולא תזליפו לעצמכם שמן זרעי חרדל וצנון שחור מעל הקרפציו, ובטח שלא תאכלו ארטישוק מוחמץ. אין דאגה, הנה מקבץ מתכונים פשוטים (בלי תמונות, וברור שלא מקוריים שלנו) שתוכלו להכין ברבע שעה לפני ארוחת הסדר (או אפילו תוך כדי “כרפס יחץ”) ולצאת מאגניבים. נתחיל, כמו שרק הגיוני, עם הקינוח: הם קראו לזה מרק פירות טרופי, ואנחנו נקרא לזה סלט פירות כתום, קל וטעים-אש: פלחי תפוז במיץ פסיפלורה, זה הכל. מתכון שהוא השם של עצמו.

ואת התמונה הזאת גנבנו מ"הקדירה של ששת" כי לא הבאנו מצלמה

נמשיך עם הדבר שיגרום לכם להתאהב מחדש במצות: ממרח בצל. המון בצל על מחבת עם מעט שמן ואש נמוכה. אנחנו מכוונים לצבע חום-בהיר-מקורמל ובשום אופן לא שרוף. כשהגיע לצבע הנכון מורידים מהאש וטוחנים בבלנדר מוט או מה שיש לכם. הםהגישו את זה כתוספת לקרפלך (תחליף לבצל מטוגן האלמותי) אבל אתם תוכלו לשים את זה מעל המצות, ליד הגפילטע פיש, מתחת לכבד הקצוץ – או כל שילוב מעורר תיאבון של מילת יחס ומאכל חג.

משמאל לימין: בקר, עוף, בצל

אם גם אתם בלוגרים שהיו באירוע, אתם בטח חושבים לעצמכם – אה, הנה שני החובבנים שצילמו עם הפלאפון. אם אתם עובדים בדן אכדיה אתם בטח חושבים לעצמם – אה, זה שני המסתננים שהשתכרו על חשבון המלון ובסוף גם גנבו מגבות מהחדרים. ואם אתם קוראים קבועים של הבלוג, אתם בטח חושבים לעצמכם – הנה, גם אלה התמסחרו לי. הולכים להשקות מפוארות במלונות על הים, אוכלים בחינם על חשבון כספי ציבור, ובסוף עוד דואגים לספר לנו בדיוק מה הם אכלו. והאמת? כולכם צודקים לגמרי.

ואתם יודעים מה? אם יזמינו אותנו לעשות את הסדר במלון דן אכדיה – ועוד איך נבוא. אפילו יש לי הרגשה שאני יודע איפה הם מחביאים את האפיקומן.

(במכנסיים שלי)