פודגבר מתחכך בברנז’ה

שיעור באזרחות: פודגבר, כמו מדינת ישראל, מחולק לשלוש רשויות: הרשות המחוקקת, הרשות השופטת והרשות המבצעת. הרשות המחוקקת, הכנסת של פודגבר, זה אלון: מסתובב בבאר-שבע וקובע במו ידיו את החוקים. מה נחשב אסלי (מקום שהמספר טלפון שלו זה רק חמש ספרות) ומה נחשב קלאסי (בגדול, דברים שאכלת בטירונות). הרשות השופטת, בג”צ פודגבר, זה זיו: ההחלטות הקשות מגיעות אליו לחיפה. האם תפוח זה גברי? כן, נטבול אותו בבירה. האם עוגיה זה גברי? כן, נשים אותה בתוך עוגיה אחרת, גדולה יותר.

מלון זה גברי? כן, כשהוא עטוף בנקניק.

אני, בדומה למשטרת ישראל, הרשות המבצעת: מסתובב בתל אביב ואוכל עד שאני לא מצליח לבלוע. בתור זה שהכי קרוב לתל אביב משלושתינו, אני זה שמגיע לאירועים ומתחכך עם הברנז’ה. לפעמים אני כל כך מתחכך עם הברנז’ה שצריך להזמין משטרה.

פודגבר סלב

אז הפעם הזמינו אותי למסעדת רוסטיקו בתל אביב שהחליטה להרים פסטיבל לימון. עם מנות כמו מרק עגבניות עם נגיעות לימון, פרחי ארטישוק בתחמיץ לימוני, ברוסקטה לימון ברוטב לימון, ולימון לימון עם נגיעות לימון ומסקרפונה.

לימון

עכשיו כשסיימתי לתאר את האוכל, אפשר להתפנות לדברים החשובים. פגשתי את אלקנה. דיברנו על מתכונים גבריים (לשים אוכל בתוך עוד אוכל) וגם דיברנו מלא על כדורגל, כי על זה גברים מדברים (נכון? אני עד עכשיו סוג של העמדתי פנים). אלקנה סיפר לי שהוא קורא קבוע של פודגבר (ציטוט מדויק: “איך אמרת? פוד… גבר?”) ואני סיפרתי לו על האובססיה הבלתי נסבלת שיש לי ל”היפה והחנון”.

פודגבר של כבוד

בין פיצה (סליחה, פוקצ’ה) עם פטריות כמהין לפוקצ’ה (סליחה, פיצה) עם פפרוני, נכנסת לפריים סהר (היפה, בלי החנון), מחופשת לנמר. את המתח בחדר אפשר היה לחתוך בסכין, אבל בסוף היא עזרה אומץ ובאה לדבר איתי. דיברנו קצת על הסטטוס שלי כסלבריטי (“אני מכירה אותך?”) וקצת על רשויות החוק בישראל (“תוריד את הידיים שלך, אני קוראת למשטרה”) אבל בסוף הסכמתי להצטלם איתה, שיהיה לה למזכרת.

לא יודע, דמיינתי אותה גבוהה יותר. בביקיני.

אוקי, אז אכלתי, נפגשתי עם גברים, שתיתי, נפגשתי עם דוגמניות. אבל הערב עדיין לא היה מושלם. היה חסר רק עוד דבר אחד: לשתות עם גברים שהם גם דוגמניות.

זו תחילתה של ידידות נפלאה

טוב, בואו נודה בזה. כל הפוסט הזה היה רק בשביל להראות לכם את התמונה הזאת.

שבוע הבירה הבינלאומי – יריד BIRA

רופאים ממליצים על כוס בירה אחת ליום, להורדת לחץ הדם. אנחנו בפודגבר ממליצים על שלוש כוסות בירה ליום, להורדת לחץ באופן כללי. אני מכיר רופא שגם ימליץ על שלוש כוסות בירה ליום, אבל הוא לא מקבל לקוחות של שום קופת חולים והקליניקה שלו נמצאת בתוך קבינה של טנדר.

משמאל - שימאי כחול, מימין - נראה לי טובורג.

אם אתם שתייני בירה כבדים, אתם בטח לא צריכים שום המלצה של רופא. אתם רק צריכים שיהיה לכם מקום טוב להכיר בירות חדשות ובטח תתעניינו גם בלשמוע כמה הרצאות על בירה. האנשים הטובים מ”איש הענבים” ביפו מארגנים בשבוע הבא יריד ותחרות בירה שכולל הרצאות, טעימות, ארוחות ואפילו פרסים (לבירות, לא למבקרים). אנחנו התקמבנו על כניסה זוגית ליריד ואנחנו נשמח להעניק אותה לכם, אבל על זה נדבר אחר כך.

כמה פרטים על התחרות הזאת: אנשי “איש הענבים”, שהם האנשים האלו שמקבלים משכורת על זה שהם שותים בירה ולכן יש להם את העבודה הטובה ביותר בעולם, החליטו שצריך לעשות איזה אירוע שבאותו זמן יפתח את השוק הישראלי לטעמים חדשים מחו”ל ויפתח את השוק החו”לי לבירות בוטיק מהארץ. הם החליטו שצריך לחלק איזה פרס הוקרה בינלאומי לבירות, או באנגלית: Beer International Recognition Award, ואיזה צירוף מקרים מדהים זה שבראשי תיבות זה יוצא BIRA. לא יודע מה הם היו עושים אחרת.

בתחרות משתתפות בין 120 ל-180 בירות (הימור שלי – הם הפסיקו לספור בסביבות 90) כשכל בירה נמדדת בפני עצמה במונחים של מראה, ריח, טעם, החלקה בגרון ונראה לי שגם על פי איך נראית הבחורה שמגישה אותה. כל בירה מקבלת ציון בין 0-100 מכל שופט, ואז משקללים ממוצע של 6 שופטים לציון של ועדה, ויש 3 וועדות. סך הכל כל בירה תקבל ציון בין אפס למאה עם דיוק של שתי ספרות אחרי הנקודה, שזה יותר טוב מהציונים שאני יודע לתת: “טעים” ו-“לא טעים”.

ככה נראה הטופס, אם אתם רוצים להעמיד פנים שגם אתם שופטים

ופה מתחיל הקטע המצחיק. מכל הבירות שמשתתפות בתחרות תיבחר ה-Grand Champion, שזו הבירה שרצה הכי מהר או קופצת הכי גבוה (אבל אל תתפסו אותי במילה – אני כבר הייתי די שתוי כשהתחילו לדבר על זה). וגם, מכל ארץ ייבחר אלוף אזורי (למשל, יהיה Grand Champion of Belgium וזו כנראה תהיה בירה שאפשר לקנות רק באיזה מנזר אחד ספציפי שאף אחד מכם אף פעם לא יהיה שם). יהיו גם אלופים לפי קטגוריות וגם אלוף פיקוד דרום יבוא לבקר. חוץ מהאלופים יחלקו גם מדליות: מדליות כסף, זהב וזהב כפול. אני הצעתי שיחלקו זהב-זהב, זהב-כסף וזהב-ארד, אבל נעזוב את זה. ואם זה נשמע לכם שיהיו הרבה פרסים, אז בטח תופתעו לשמוע שיש גם פרסים על השתתפות, ושאם אתה מסדר את כל הצעצועים בחזרה בארגז לפני שאתה הולך לישון שנת צהריים אתה מקבל מדבקה של סמיילי לשים על החולצה ולהראות לאמא שלך כשאתה חוזר מהגן.

דיברנו על אמא שלך, וזה מזכיר לי: אחרי שפותחים (או “מנקרים”) חבית בירה, חייבים לגמור אותה תוך שלושה ימים, אחרת יש מרירות נורא חזקה. חוצמזה, בירות בלגיות מחויבות, על פי חוק, לכתוב שהתוקף פג תוך 5 שנים, אך למעשה בירה בבקבוק סגור רק הולכת ומשביחה עם הזמן, שוב – בדיוק כמו אמא שלך. חוץ מזה, לבית הלבן יש מבשלת בירה משל עצמו, לאורחים של אובמה. פריטי טריוויה כאלה, ועוד, קיבלתי מבחורה שדיברה בזמן שאני שתיתי מהבירות שהיא נתנה לטעום במהלך הרצאה על בירות בלגיות. הדבר הכי חשוב שאני למדתי מההרצאה הזאת: כן, בירות בלגיות זה טעים.

כמו אש קאצ'ם, גם אני חייב להשיג את כולם.

נעבור לדוגרי: יש לי כרטיס כניסה זוגי ליריד ויקבל אותו מי שיספר לנו, כאן בתגובות למטה או בעמוד הפייסבוק שלנו, על המקום, הזמן או האירוע הכי מוזר שהוא היה בו תוך כדי שתיית בירה. מי שמצרף תמונה של האירוע הזה מגדיל את הסיכויים לזכות. המקום הראשון יקבל כרטיס כניסה זוגי לכל ימי האירוע, המקום השני יקבל את הדבר הזה בתור פרס ניחומים. על הזוכה נכריז ביום ראשון בערב.

בשביל פרטים נוספים על התחרות והיריד: http://www.biracompetition.com/

בשביל הסיכוי שלך להיכנס לאירוע בחינם: http://www.facebook.com/foodgever

סוף הקיץ

הנה הזדמנות מצוינת לחגוג את סוף הקיץ, ואת האגו-טריפ הזה שקוראים לו פוד-גבר (שתאמינו או לא, קיים כבר כמעט שנה. טוב, 10 חודשים). הקיץ כבר לא בדיוק כאן, אבל אתם יודעים איך זה בישראל: כשלא קיץ זה אומר שעדיין מזיעים, אבל פחות.

בכל מקרה, מה יותר קיצי מגלידה? ומה יותר גברי מקינוח שעושה בלאגן במטבח ונמרח על הזקן שלך? (ולא, אני לא מדבר על סבא) ומה יותר שחצני מלהתקשר לשטראוס ולהגיד “שלום, מדבר פודגבר, תשלחו לי גלידות הביתה”?

אז, כן. זה עבד. וקיבלתי הביתה את הערמה הזאת:

לא בתמונה: ארטיק בטעם יובל המבולבל

אני לא אגיד את שם המותג, בעיקר בגלל שאמרתי אותו שתי שורות למעלה והתמונה נורא בוטה, אבל אני אגיד את זה: מסתבר שעכשיו מגנום (אופס) וקורנטו (שיט!) מגיעים בצורת הייטק: עם פרלינים בפנים ו”ליבה רכה בטעם פטל” (שדרך אגב, יש לי הרגשה שזה היה אמור להיות “ריבה בטעם פטל”). עזבו את זה, יש ארטיק בטעם לימונענע שברכיבים אין לא לימון ולא נענע. בארטיק לימונענע יש תמצית כורכום, תמצית סרפד ותרד. לא יודע, זה עדיף על ארטיק סרפד-תרד שמכיל לימון ונענע, לא?

בכל מקרה, בלי להתבלבל עשיתי מיד את מה שצריך לעשות:

כלומר, קיצרתי את השפם

ואחרי זה, ניגשתי להכין קינוח פודגברי: מלוכלך, זול ובוטה. רכיבים: קופסת גלידה בטעם אהוב. אני לקחתי שוקו-וניל בשביל הקלאסיקה. דרך אגב, אם יש גלידת שוקולד בלגי ויש גלידת וניל צרפתי, אז שוקו-וניל זה מלוקסמבורג? כן, כנראה שכן, גלידת שוקו-וניל זה מלוקסמבורג. בכל מקרה, נוסיף לזה כל מני טילונים וכל מני מגנומים, ונתחיל להכין. זתומרת – אני התחלתי להכין. אתם כנראה תגידו “למה להרוס ארטיק טוב?” ותאכלו אותו כמו שהוא.

נתחיל בלהפשיר את הגלידה במקרר לכמה דקות. את הטילונים נוציא מהאריזה, מהמגנומים נוציא את המקל. ועכשיו נעמיד פנים שאנחנו מכינים לזניה, אבל עם ארטיקים: שכבה של גלידה, שכבה של מגנום/טילון, עוד גלידה, עוד איזה ארטיק, עד שנגמר המקום בכלי פלסטיק שהכנתם מראש בשביל זה.

זה יראה בערך ככה, לכמה שניות. ואז זה ימס על כל השיש ויעשה מלא בלאגן.

עכשיו יש לכם ערמה של גלידה על השיש, מלא עטיפות של ארטיקים על הרצפה ועוד שלוש דקות יהיה לכם קן של נמלים מתחת לכיור. זה הזמן להכניס הכל לפריזר בחזרה. כשתרצו לאכול את זה (וברור שתרצו, כי לא משנה כמה רע זה נראה – זה גלידה) רק נשאר להוציא מהמקפיא, ולפרוס לפרוסות. אם בחרתם מספיק טעמים מוזרים לגלידות – תקבלו שכל ביס הוא בטעם אחר, והטילונים נהיים ביסים קטנים ופריכים בתוך עוגת הגלידה ההזויה שהכנתם לעצמכם. תאכלו מהר, שהליבה של הפטל לא תימס.

גלידה זה כמו בחורה: דרך מצוינת לסיים ארוחה

ועכשיו רק נשאר לתת לאנשים לאכול, לצלם אותם אוכלים את זה, ולראות אותם מתבאסים מזה שיש תמונות מביכות ולא מחמיאות שלהם באינטרנט.