קוקטייל קיצי של אבטיח וג’ין

כמה פעמים שאלת “את רוצה לעלות אלי לקפה” והתכוונת בדיוק לזה? אפס. השאלה המוכרת הזאת היא תמיד קוד ל”אני מקווה שמה שמפריד בינינו לבין המיטה זה להרתיח מים ולשאול כמה סוכר, כי אני לא מספיק יצירתי/סבלני/זוכר איך קוראים לך בשביל משהו יותר מתוחכם”. אז הנה משהו יותר מתוחכם שפונה לשני המינים: היא תאהב את זה בגלל שזה אדום ומתוק ונראה כאילו עבדת קשה. אתה תאהב את זה בגלל שזה קל להכין, אלכוהולי ובגלל שזה מעלה אותך לפחות איזה 3 דרגות בסולם שלה.

שלא תתבלבל, יש איזה ארבע מאות דרגות בסולם שלה.

שיהיה ברור: זה לא שאני רומז שזה יעזור לך להכניס אותה למיטה, משתי סיבות: הראשונה היא שאתה מנסה להכניס בחורה שאתה לא מכיר למיטה ומקווה שמשקה ידבר במקומך, והשנייה היא שאתה נראה כמו שאתה נראה. בחייך, תסתפר או משהו.

אנחנו נכין קוקטייל קיצי של אבטיח וג’ין. לא, אנחנו נכין בריזר תוצרת בית. יותר טוב – אנחנו נהפוך אבטיח לאלכוהולי ואז נשתה אותו. יודעים מה? אבטיח בבלנדר עם ג’ין. עזבו, שיהיה קוקטייל קיצי של אבטיח וג’ין.

למה ג’ין, דרך אגב? ג’ין זה תחליף נטול טעמי לוואי לוודקה. ג’ין הולך ביחד עם כל דבר ונהיה משקה אלכוהולי ברגע. לג’ין יש 35 עד 40 אחוז אלכוהול, שזה תמיד שימושי. וחוץ מזה, ג’ין בערבית זה שד (כמו ג’יני מאלדין) שזה כבר הופך אותו לקצת יותר מיוחס מעראק.

ברור שהוא יותר מיוחס. הוא בריטי.

המרכיבים, כמו שבטח ניחשתם: אבטיח (רבע אבטיח לשני אנשים), ג’ין (קצת יותר מצ’ייסר למנה), נענע (אם אתם מתעקשים על כמויות אז עלה וחצי למנה) ולקישוט גבינה בולגרית. אל תהיו מופתעים, אבטיח וגבינה בולגרית הולכים ביחד כמו חומוס וטחינה, או קולה וקרח, או שניצל וצ’יפס, או לילה של שתייה מופרזת ובוקר של להקיא לעצמך על הנעליים: גם כל אחד בנפרד זה סבבה, במיוחד הקטע עם הנעליים, אבל ביחד – יש סינרגיה.

רוצה לעלות אלי לקוקטייל אבטיח?

אז תוציאו בלנדר (אפשר בלנדר מוט, אפשר בלנדר מסיבי יותר – לא כזה משנה). תשימו בפנים את האבטיח (אני באמת צריך לכתוב שאת הקליפה לא שותים?), את הנענע ואת הג’ין ותטחנו. נראה לכם שמספיק? תנו עוד חצי דקה, שלא תיתקע חתיכה מוזרה בקש.

סיימנו. עכשיו מוזגים לכוסות, מוסיפים קשים, מקשטים מלמעלה בעוד עלה של נענע ופירורי גבינה בולגרית כי ראיתי כרגע פרק של מאסטר שף ואני מרגיש שיש לי מוזה, מגישים, שותים. יותר מגניב מקפה, נכון?

ביצים חומות

חמינדוס, ביצים של צולנט או אפילו הביצים הסיניות של אהרוני: לכל עדה יש את הביצים החומות שלה. אבל מה שחשוב בביצים חומות זה לא אם אוכלים אותן עם ג’חנון בשבת בבוקר, עם צ’ולנט בשבת בצהריים או בתוך בורקס בתחנה מרכזית באר שבע כשאתה תקוע שם בעקבות עוד שביתת רכבות – מה שחשוב זה לעשות כמה שיותר משחקי מילים עם ביצים חומות, כי ככה זה. רצף בדיחות ביצים מתחיל בעוד שלוש, שתיים, אחת…

זוג ביצים

כמה מסובך כבר יכול להיות מתכון לביצים קשות? פשוט תיקח את הביצים שלך, תשים אותם במים חמימים ותחכה בסבלנות. אם תשים למישהו ביד ביצים פושרות כאלה, תקבל, במקרה הטוב, תגובות צוננות. אבל אם תרצה לבוא מלא בגאווה, נפוח כטווס, ולהצהיר: “בואו תראו את הביצים הנפלאות האלו, חלקות כמו כדור פינג פונג ובצבע מוקה-שוקולדי” אז הנה המתכון בשבילך.

אם אתה מזדהה עם התמונה הזאת תלך לרופא ומהר

המתכון לא דורש הרבה: ביצים (של תרנגולת, כן? לא, כי מעכשיו אני אהיה ממש פחות ברור בנושא הזה), שקיק תה (שלא כמו בחיים, שקיק אחד מספיק להרבה ביצים) והרבה בצלים, אפשר אפילו בצל על כל ביצה. אל תדאגו: לא משתמשים בכל הבצל, אנחנו נצטרך רק את הקליפות.

את הקליפות אנחנו רוצים רק של הבצל, כן? את הביצים תשאירו שלמות בנתיים

מכירים את הפתגם “לא לשים את כל הביצים בסל אחד”? אז הוא צודק במאה אחוז: אנחנו צריכים לשים את כל הביצים בסיר אחד. לשים גם תיון בסיר ואת קליפות הבצלים. ברור לכם שלא אוכלים את הקליפות או את התיון אחר כך, כן? אז זה ממש לא חשוב איך חותכים או באיזה צורה משליכים את זה לתוך הסיר. מוסיפים מים (מים רותחים יקצרו את זמן הבישול) ואז פשוט מבשלים עד שנמאס.

או רבע שעה, מה שבא קודם

מכירים את הטריק הזה שאם מסובבים ביצה והיא מסתובבת מהר אז היא מוכנה? אז תרוצו מהר לאולפן של ששטוס כי כל הכיתה שלכם כבר מחכה! לי יש טריק יותר טוב – לוקחים מחט, או מזרק, ועושים בעדינות חור בחלק העבה של הביצה. בעצם – חצי מכם כנראה עכשיו בדרך לחדר מיון אז אולי כדאי להתנסח קצת אחרת: עושים חור בחלק העבה של הביצה של התרנגולת שאתם רוצים לבשל. ככה הכיס אוויר לא יתנפח בזמן הבישול והביצה לא תתפוצץ.

מכירים את הסיפור על הביצה שהתחפשה? אז הנה הביצה שהתחפשה לגידול ממאיר

אה, והנה עוד טריק אם בא לכם שהמוטיב החוזר של הערב יהיה “הביצים שלי חלקות כמו שיש”: כשהביצים מוכנות, או לפחות 80% מוכנות (מודדים עם סרגל ובטריה 1.5 וולט, אני אסביר בפעם אחרת) מוציאים אותן החוצה, מאווררים את הביצים ואז נותנים מכה קלה לביצים. המטרה היא שהקליפה תהיה שבורה ומעניינת אבל שעדיין תעטוף את הביצה. עכשיו מחזירים שוב לעוד כמה דקות למים החומים. הנה ביצים שאי אפשר לעמוד בפניהן.

ההשראה לפסל "דוד"

בלינצ’ס כשרים לפסח / אטריות ביצים

לפסח יש איזה קטע מגניב: למרות שאת התסריט של ליל הסדר כתבו לפני אלפי שנים, עדיין כל משפחה חוגגת את פסח קצת אחרת. יש משפחות שמסיימות בשולחן ערוך, יש את האלו ששרים שירים עד שתיים בלילה. יש משפחות שמקפידים על ארבע כוסות תירוש, ויש משפחות שמקציבות בקבוק יין לבן אדם. יש משפחות שעושות תחרות גפילטע פיש שנתית, ויש משפחות שקונות גפילטע פיש מקופסת שימורים. אפילו יש את אלה שאוכלים את המרק אחרי הקינוח, כשמתחילה כבר זריחה בחוץ. אבל יש דבר אחד שמשותף לכל המשפחות בארץ וכנראה שגם בחו”ל: תמיד כשמגיעים לחלק עם הביצה במי מלח יהיה את הדוד שישאל “אתם יודעים למה אוכלים ביצים במי מלח?”.

לזכר העבודה הקשה שבני ישראל עבדו במצרים

השנה, תגוונו. כשהדוד שואל את שאלת הביצים, תחזירו לו בשאלה הבאה: “כן, אנחנו יודעים. אבל אתה יודע מי ימות זקן ערירי אם הוא לא יפסיק עם הבדיחה הזאת?”. אם הוא לא הבין את הרמז וממשיך ב”כי כשבני ישראל חצו את ים סוף…” אז תוסיפו “אני נשבע בכל מה שיקר לי, אם אתה מסיים את המשפט הזה כולנו קמים והולכים. את כל סדרי פסח מעתה והלאה אתה תעביר לבד. זה מחיר שאתה מוכן לשלם? זה מחיר שאתה מוכן לשלם?!”.

ולמה כל ההקדמה הזאת? כי השנה יש לי בשבילכם רעיון אלטרנטיבי לביצה הסטנדרטית במי מלח. כאילו, מסתבר שאני היחיד שמכיר את זה רק מהשנה, אבל בכל זאת תנו לי לחלוק את זה איתכם, כי צריך לכתוב משהו לפסח. בואו נכין בלינצ’ס (מביצים, מים ומלח) שאפשר למלא בכבד קצוץ, רגל קרושה או מה שבא לכם. אפשר גם לחתוך אותם לאטריות מביצים (שזה לא כמו אטריות ביצים) שאפשר לשים במרק או לאכול את זה כביצה במי מלח אבל עם טוויסט.

ביצה עם טוויסט

אז נניח שאתם רוצים להכין 4 בלינצס או מספיק אטריות לארבע מנות מרק, אתם תצטרכו משהו כמו 2 ביצים, 2 כפות קמח תפוחי אדמה, רבע כוס מים וחופן נדיב של מלח. מערבבים את הקמח עם המים טוב, שלא יהיו גושים בכלל, ואז מוסיפים את הביצים והמלח. את הכל מערבבים ביחד טוב עד שזה נראה לא מאוד שונה מחביתה. עכשיו מוציאים החוצה את כל המחבתות טפלון שיש לכם.

תראו איך הביצה מקופלת.

מפה ממשיכים בערך כמו פנקייקס, או בלינצ’ס. תנסו לעשות את החביתות הכי דקות שאתם יכולים ככה שבכל זאת תוכלו להפוך אותן שלמות (ובגלל זה צריך טפלון ויחסית הרבה שמן). מה שמגניב פה זה שהקמח ממש עושה את החביתות לכאלה שקל לטפל בהן והן יצאו ממש עגולות ויפות. כשיש ערמה של חביתות דקות מוכנות, חותכים דק ומקבלים צורה של, ובכן, אטריות.

זה מתכון די פשוט, כמו שמתבקש, אבל זה יגוון לכם קצת את ארוחת החג, לא? כמובן שאם אתם מכינים בלינצ’ס אז אל תחתכו אותם ותמלאו אותם במשהו. אנחנו מילאנו אותם, ברוח החג, בחצילים בטעם כבד (מצאנו איזה מתכון פשוט באינטרנט), וגם כבד קצוץ אמיתי יעבוד פה.  יאללה, רוצו תכינו. אולי עד הסדר לא תספיקו, אבל מחר יש ארוחת שאריות. חג שמח!