קפה סרוסי

23/02/2011

מה הופך מקום לאסלי? דבר ראשון, צריך להיות לו שם עממי. רצוי מאוד שם שנושבת בו רוח מזרחית. “הסביח של עובד”, “הפלאפל של ז’קו”. לא תראו הרבה “חומוסיית גולדמן-זקס”. אין מה לעשות – גולדמן זה שם מתאים אולי אם אתם מציעים ביטוח חיים אסלי. בחרו שם פשוט, ללא משחקי מילים, רצוי ללא אנגלית (שם מזרחי שכתוב באנגלית = מספרה). כך ש”קפה סרוסי” זו כבר התחלה טובה.

לרוב תשמעו עליו ממישהו עם המלצה שלא ברור מה טומנת בחובה (“תגיד לו שאבי מדפוס יוסי שלח אותך”). אבל מקומות אסליים באמת, אפשר לזהות מרחוק. כשהמולה ואוכל מתחברים (חוץ מב”טעם העיר”) זה סימן טוב. בימי שישי, כל באר שבע יושבת אצל סרוסי על כסאות וטוחנת אוכל טוניסאי. השלט אפילו נותן לזה גוון ממלכתי משהו: “ימי שישי – אפרטיף”.

העיר העתיקה בבאר שבע מלאה במקומות אסליים. זה אזור נפלא שלא נחתה בו רגלם של הרשתות והזכיינויות. בזמן שאלה מתקוטטים זה בזה בקניוני ענק שצריך מפה כדי להתמצא בהם, ואנגלית ברמה של כיתה א’ כדי להעריך אותם (“BIG”, “ONE”, “SHOP”, “PUT-MONEY-HERE”). העיר העתיקה מלאה מקומות אמיתיים – חנויות חשמל עתיקות, סנדלריות, חנויות בגדים שכוללות את המילה “אלגנט” בשם שלהם, מעדניות רוסיות בגדלים שלא הכרתם וכמובן, אוכל. כזה אמיתי, שנמצא שם כבר עשרות שנים.

מיד שנכנסנו לסרוסי קפץ עלינו בחור מקסים שבירך אותנו, סידר לנו שולחן וניקה אותו. רק אחר כך גילינו שהוא לא עובד שם בכלל. המלצרית שדווקא כן עובדת שם, לא ידעה מילה בעברית.
אז שאלנו את סרוסי מה יש לאכול, ופה חברים, מגיע הסימן המעיד השלישי למקום אסלי – יש רק מנה אחת. פעם ביקשתם פלאפל אצל עובד? ניסיתם את השווארמה של “חצות” בירושלים? או את הצ’יפס הלא-מסולסל של הבורגר ראנץ’? בדיוק. מי שמרגיש בטוח בקוסקוס שלו, לא צריך מסיחים.

הסימן הרביעי למקום אסלי – שלט של “טוטו” שהותקן בשלהי שנות השישים

אז יש רק קוסקוס, מה שפישט מאוד את ההזמנה: שלוש פעמים קוסקוס. החבר הרביעי לא היה כל כך בטוח. “אני צריך לחשוב כמה דקות”. כשהמלצר חזר פעם נוספת נפלה ההחלטה: קוסקוס. בחירה מצויינת.

טוב, בטח הבנתם שאם הגענו עד לפה כנראה שהקוסקוס טעים. אז כן. הקוסקוס אמיתי ומלא טעם, המרק ירקות מתקתק ומושלם, וקציצת הבקר שהוגשה ליד, עם מלא ירוקים בתוכה, השלימה שלושער לתוך הבטן שלי.