הנזיד של האיריות הלסביות מגואטמלה של ויצמן

יש גברים שיודעים מה טוב בשבילם. שלושה כאלה תוכלו למצוא כאן בפוד-גבר ואנחנו נסביר. הרבה גברים היו שמחים אם אישה היתה מזמינה אותם לארוחה. זה בגלל שהם ראו יותר מדי סרטים של בנות: הם חושבים שהסלט כוסברה של אבא של יוני ישמש כאפרודיזיאק, שדבר יוביל לדבר ובסוף הם יאכלו סנדביץ’ פסטרמה תוך כדי הסקס עם הבחורה. במציאות, מה שתקבלו זה כאבי ביצים וארוחה שכוללת עלי רוקט ושיחה על העתיד. מה שבאמת משמח זה הזמנה לארוחה גברית. כזאת קיבלנו מויצמן, יקיר המערכת (אנחנו מאוד זולים בפרגונים למי שמכין לנו אוכל), וככה מצאנו את עצמנו 4 גברים סביב שולחן ובינינו 2 ק”ג של כתף בקר. מבושל בבירה.

הנזיד - מאירלנד, הצלחות - היישר מהבויידעם של סבתא

במוצ”ש הגענו לויצמן לארוחת 3 מנות: למנה ראשונה יין אדום ושוטים של ואן-גוך (או ואן-חוך למדייקים) דאבל אספרסו, למנה שניה בירה “בזלת” המוכרת לקוראי הבלוג העירניים מהפוסט על תערוכת הבירה ולקינוח עוד קצת יין (נדמה לי שהיו בתוכו אגסים וגלידה ליד).

אצל ויצמן הוודקה נמזגת כמו בירה, והבירה כמו מים והמים כמו וודקה

היום נדבר על הנזיד-בקר האירי. ויצמן מספר שכשעבד בפאב אירי בגואטמלה הוא והבוס שלו תהו מה יכינו לקראת סנט פטריק. בעודם חוככים בדעתם נכנסו לפאב זוג לסביות איריות ושאלו מי הזמין פיצה ואינסטלטורית. טוב, זה לא. אבל באמת הגיעו זוג לסביות איריות והביאו איתן משהו יותר טוב מחומר לסרט פורנו: מתכון!

מה שצריך (ל-5 אנשים):

2 ק”ג בשר לנזיד (גולש) איכותי.
3 כפות שמן.
מלח + פלפל.
2 בצלים גדולים קצוצים.
2 כפות רסק עגבניות שאפשר למהול ב-4 כפות מים – לא חובה.
½1 ספלים בירה גינס או סטאוט אחר (מרפי’ס לדוגמא)
4 גזרים פרוסים.

רשימת מצרכים: בקר, בירה

יש להוריד כל שומן עודף מהבשר ולחתוך אותו לקוביות. בקערה, לערבב  את קוביות הבשר בכף שמן. לבזוק תערובת של מלח ופלפל על הבשר. לחמם את השמן הנותר במחבת גדולה על חום גבוה ולטגן את קוביות הבשר במהירות, מכל הצדדים, ע”מ לסגור אותן. עכשיו, אנחנו מבקשים שלא תהיו מהמעצבנים האלה שאומרים שאין כזה דבר לסגור בשר. ברור שאי אפשר, זה לא דלת. אבל כשמטגנים בשר על אש גבוהה זה נותן לו מרקם פריך ומראה עסיסי. עכשיו – להוסיף את הבצל, לטגן גם אותו. להוסיף את רסק העגבניות, לבשל בחום נמוך חמש דקות. להעביר את התערובת לסיר קדירה.

אני חייב ללכת... שכחתי את הבשר בבית פתוח

למזוג קצת בירה למחבת המרוקנת, להחזיר אותה לאש. להרתיח תוך כדי קרצוף בכף עץ, על מנת להוריד את כל מיצי הבשר מהמחבת. למזוג את התערובת מהמחבת ואת שאר הבירה לקדירה, להוסיף את הגזר ולערבב. לטעום , לתקן  תיבול או מים בהתאם לצורך. לכסות את הקדירה ולבשל על אש נמוכה במשך שעתיים לפחות (כמה שיותר-יותר טוב). לפני הגשה לפזר מלמעלה הרבה פטרוזיליה קצוצה והרים של תפוחי אדמה מבושלים.

חשוב לנו להדגיש שלא משנה כמה פוד-גבר תהיה, אם יש לך פיה מביכה בבית - היא תופיע בפוסט

בתאבון גברים יקרים! ואם לעוד מישהו מתחשק להזמין את צוות פודגבר לארוחה – אל תהססו.

מרקארי

חורף עכשיו. מה לעשות, צריך להודות בזה. לא חורף-איזה-כיף-נרוץ-בגשם-אוי-תראו-קשת-בענן-איזה-מזל-שהכנרת-מתמלאת-חורף. לא. סתם קר. וקור ובחינות, כמו קבנוס ונוטלה, לא הולך ביחד.

אם היינו באיזו מדינה באמת קרה, לפחות היה אפשר להתפנק. שם מערכת החימום קיימת עוד לפני שיש בכלל בית. החום בוקע אליך מכל כיוון, ולא צריך להתעסק בלהפעיל ולכבות. זה פשוט – מפעילים באוקטובר, מכבים במאי. בכניסה לבית יש גלריה של נעלי בית ממותגות, האוטו חונה גם הוא בתוך הבית ופשוט מתנתקים לכמה חודשים מהעולם החיצון.
אנחנו, במקום זה, מסתובבים בבית לבושים מעילים וצעיפים, וכשזה נהיה באמת בלתי נסבל, מוציאים מהבויידם מכשירים שהיו בגן ביחד עם הפטיפון והטרנזיסטור, שפולטים עלינו אוויר חם ומאובק. בחיי, יום אחד נקרא בעיתון על מישהו שפשוט עלה באש אחרי שישב מול מפזר חום יום שלם.

ואם התקופה הזאת נופלת לכם גם על תקופת מבחנים (בקרוב יכירו בה כאחת מעונות השנה), בכלל לא נעים. כשלא זזים ימים שלמים מהכסא, קר. מאוד קר. יכול להיות שבחוץ כבר קיץ, אבל מאיפה תדעו. אתם לומדים.

מה שאתם צריכים זה נזיד. מרק כזה שגם מחמם, הוא גם ארוחה בפני עצמו, וגם מחזיק תקופת בחינות שלמה במקרר(טוב, בלי מועדי ב’, אשמתי שאתם קוראים בלוגים במקום ללמוד?) . אנטרינג המרקארי. המרק הזה קל להכנה, טעים מאוד ומתובל מאוד, ואפשר להשתמש בו גם כמרק וגם כרוטב על אורז, והוא מובא לכם באדיבותה של טלי השותפה המקסימה שלי.

מה שמרכיב את המרק הזה, מלבד הירקות, הן שתי קטניות נהדרות:
עדשים כתומות. אני מתייחס אליהן יותר כאל תבלין – אפשר לזרוק אותן לכל תבשיל ואחרי כמה דקות הן פשוט נעלמות. אבל הטעם והסמיכות שהן מעניקות לכל מאכל זה פשוט להיט.
אפונה צהובה. זה כבר יותר בסצינת האינדי של הקטניות. היא נראית כמו שילוב בין אפונה לחומוס, לא דורשת השריה (למרות שזה עוזר) והטעם נפלא. עדיין אי אפשר להשיגה בסופרים, אבל בכל עדן-טבע-קסטל ובשוק תוכלו למצוא אותה תחת שמות שונים (חומוס הודי / עדשים צהובות / צ’נדל / אפונה ששכחו אותה בגשם).

על תקן הזית על מגש של פטריות: גרגיר שלווה

2 בצלים גדולים
2 גבעולי סלרי
3 תפו”א בינוניים
2 גזרים
3 שיני שום
1 כוס אפונה צהובה
2.5 כוס עדשים כתומות
2 ליטר מים

את הבצל חותכים לחתיכות קטנות, ומטגנים עם 3 כפות שמן רגיל, על אש בינונית, שלא ישרף. בינתיים חותכים את תפו”א והגזר לקוביות קטנות. את הסלרי – גבעול + עלים (אם אתם אוהבים), גם כן. את השום לפרוסות. כשהבצל שקוף מוסיפים הכל לטיגון קל. אחרי 5 דקות מוסיפים את המים ומביאים לרתיחה.
ועכשיו מגיעה ההברקה האמיתית של המרק הזה, שמייחדת אותו מכל מרק כתום אחר: התיבול. יש פה הרבה ממנו ואל תתביישו לשים אפילו עוד. כמובן שהכמות תלויה בגודל הסיר אז תשימו לב בעיקר ליחסים ותוסיפו עד ששמח לכם בפה כשאתם טועמים.

1 כפית קארי
1.5 כפית כורכום
0.5 כפית כמון
כף פפריקה מתוקה
1.5 כפית פלפל שחור
1 כף מלח

מחלישים את האש לרתיחה עדינה ומכסים. אחרי שעה עד שעה וחצי העדשים כבר אמורות לעשות את העבודה. אם המרק לא מספיק סמיך בשבילכם (הוא צריך להיות נזידי!) – פשוט להוסיף עוד עדשים כתומות ו-15 דקות בישול. המסמיך של הטבע.

יאללה, לחזור ללמוד.