פודגבר מתחכך בברנז’ה

שיעור באזרחות: פודגבר, כמו מדינת ישראל, מחולק לשלוש רשויות: הרשות המחוקקת, הרשות השופטת והרשות המבצעת. הרשות המחוקקת, הכנסת של פודגבר, זה אלון: מסתובב בבאר-שבע וקובע במו ידיו את החוקים. מה נחשב אסלי (מקום שהמספר טלפון שלו זה רק חמש ספרות) ומה נחשב קלאסי (בגדול, דברים שאכלת בטירונות). הרשות השופטת, בג”צ פודגבר, זה זיו: ההחלטות הקשות מגיעות אליו לחיפה. האם תפוח זה גברי? כן, נטבול אותו בבירה. האם עוגיה זה גברי? כן, נשים אותה בתוך עוגיה אחרת, גדולה יותר.

מלון זה גברי? כן, כשהוא עטוף בנקניק.

אני, בדומה למשטרת ישראל, הרשות המבצעת: מסתובב בתל אביב ואוכל עד שאני לא מצליח לבלוע. בתור זה שהכי קרוב לתל אביב משלושתינו, אני זה שמגיע לאירועים ומתחכך עם הברנז’ה. לפעמים אני כל כך מתחכך עם הברנז’ה שצריך להזמין משטרה.

פודגבר סלב

אז הפעם הזמינו אותי למסעדת רוסטיקו בתל אביב שהחליטה להרים פסטיבל לימון. עם מנות כמו מרק עגבניות עם נגיעות לימון, פרחי ארטישוק בתחמיץ לימוני, ברוסקטה לימון ברוטב לימון, ולימון לימון עם נגיעות לימון ומסקרפונה.

לימון

עכשיו כשסיימתי לתאר את האוכל, אפשר להתפנות לדברים החשובים. פגשתי את אלקנה. דיברנו על מתכונים גבריים (לשים אוכל בתוך עוד אוכל) וגם דיברנו מלא על כדורגל, כי על זה גברים מדברים (נכון? אני עד עכשיו סוג של העמדתי פנים). אלקנה סיפר לי שהוא קורא קבוע של פודגבר (ציטוט מדויק: “איך אמרת? פוד… גבר?”) ואני סיפרתי לו על האובססיה הבלתי נסבלת שיש לי ל”היפה והחנון”.

פודגבר של כבוד

בין פיצה (סליחה, פוקצ’ה) עם פטריות כמהין לפוקצ’ה (סליחה, פיצה) עם פפרוני, נכנסת לפריים סהר (היפה, בלי החנון), מחופשת לנמר. את המתח בחדר אפשר היה לחתוך בסכין, אבל בסוף היא עזרה אומץ ובאה לדבר איתי. דיברנו קצת על הסטטוס שלי כסלבריטי (“אני מכירה אותך?”) וקצת על רשויות החוק בישראל (“תוריד את הידיים שלך, אני קוראת למשטרה”) אבל בסוף הסכמתי להצטלם איתה, שיהיה לה למזכרת.

לא יודע, דמיינתי אותה גבוהה יותר. בביקיני.

אוקי, אז אכלתי, נפגשתי עם גברים, שתיתי, נפגשתי עם דוגמניות. אבל הערב עדיין לא היה מושלם. היה חסר רק עוד דבר אחד: לשתות עם גברים שהם גם דוגמניות.

זו תחילתה של ידידות נפלאה

טוב, בואו נודה בזה. כל הפוסט הזה היה רק בשביל להראות לכם את התמונה הזאת.