שמיר

היום נכין ארוחת שמיר. אתם יכולים לקרוא לזה פוסט קונספט, אתם יכולים לקרוא לזה פרוייקט של כתבה אחת, ואתם יכולים לקרוא לזה “זה מה שהיה לי במקרר בסוף שבוע”.

אבל תרצו או לא, היום נבשל עם שמיר.

ובמקרה של שמיר, לרוב התשובה לשאלה “תרצו או לא” היא “לא, תודה”. שמיר הוא באמת אחד מעשבי התיבול שסובלים מיחסי ציבור גרועים במיוחד: הרבה אנשים לא סובלים שמיר; המאכלים הידועים היחידים עם שמיר הם “סלט מלפפונים עם שמיר” ו”סלט תירס עם שמיר”, שאפילו בשווארמיות כבר הפסיקו לשווק אותם; עזבו את זה, אפילו “סלטי שמיר” לא משווקים אף סלט עם שמיר. אכן, המצב לא טוב, אבל המחיר דווקא בסדר גמור – 2 שקל לצרור עצום וריחני.

אז האם הפרסום השלילי הזה מוצדק? ברור שלא, אבל אפשר להבין אותו. שמיר הוא עשב מאוד משתלט בטעם ובריח. כדי להבין את העוצמה שלו נסו לחתוך שמיר. אח”כ נסו להיפטר מחתיכות השמיר שדבוקות לכם לידיים. וכשעשיתם את זה, נסו להיפטר מהריח שיידבק לכם לידיים שבוע שלם.

אבל הטעם, חברים, נפלא, ואתם לא צריכים להאמין לי בעניין – תאמינו לסבתא שלי מרים שאת הפשטידה שלה נכין היום.

פשטידת השמיר של סבתא

במקור היא נקראת פשטידת קישואים אבל בגלל אופיו המשתלט של השמיר הוא הצליח גם לבצע הפיכה ולהכניס את השם שלו – והאמת שבצדק, כי זו לא פשטידת קישואים רגילה.

• ¾ צרור שמיר קצוץ
• 3 בצלים גדולים קצוצים דק
• 2/3 קישואים מרוסקים (בפומפיה, על הגדול)
• 3 ביצים
• 1/2 כוס שמן קנולה
• 1 כוס קמח מעורבבת
• 2 כפיות א. אפיה
• 2 כפיות א.מרק פטריות (אם אין אז רגילה)
• 4 כפיות מלח
• פלפל שחור

ההכנה, כמיטב המסורת, בסגנון עוגה בחושה.  את הקמח מערבבים עם אבקת האפיה בנפרד. לאחר מכן חותכים את הבצל, קוצצים את הקישואים בעזרת פומפיה (את הקליפות אפשר להשאיר ואפשר לקלף, איך שנעים לכם), ומוסיפים את כל שאר החומרים לקערה גדולה. אם אתם מושחתים, גררו גם גבינה לבחירתכם לתוכו. מערבבים את כל החומרים ויאללה לתנור.

בתנור שחומם ל-200 מעלות האפיה תיקח בערך 40-50 דקות, הפשטידה תתנפח קצת. בודקים עם קיסם שהיא יבשה באמצע ומוציאים.

שימו לב שהפשטידה תהיה מאוד רטובה בהתחלה ויהיה קשה לחלק אותה ולהגיש. אחרי שהיא מתקררת היא הרבה יותר קלה לטיפול.

גם את שארית השמיר שהיתה בצרור הענקי שלי לא בזבזתי. חתכתי לקוביות עוד כמה קישואים, תפוחי אדמה, ופרחי כרובית קטנים. את הכל ערבבתי עם השמיר, כמה כפות של שמן זית, מלח גס ופלפל. גם פה שווה להשקיע עוד קצת זמן באפיה – אחרי שעה הירקות אולי אכילים אבל אם תוסיפו עוד חצי שעה הם יהיו חרוכים, רכים ומוקרמים, והשמיר עוטף אותם באלגנטיות.

והרי לנו, ארוחת שמיר לתפארת.