גלידת פודגבר

זהו, נמאס לי להחזיק את זה בבטן. קבלו: קוראים לי זיו ואני לא עד-כדי-כך אוהב גלידה. זה מכעיס אתכם? תתבגרו. ולהלן הסבר: ברוב הפעמים גלידה זה פשוט דבר לא איכותי. זה עשוי מכל מיני שמנים צמחיים, חומרי טעם ודברים כמו צימקאו. חוץ מזה, גלידה זה בדרך כלל דבר מאוד משעמם: טעמים בנאליים כמו “תות” או “פצפוצי שוקולד” זה פשוט לא מעניין אחרי שעברת את גיל 9. אוקיי, אז נכון שב-19 שקל אפשר לקבל גלידה איכותית ומעניינת במקומות כמו וניליה או אייסברג אבל זה קצת יקר ונוטה הרבה פעמים לפלצנות: “גלידה בטעם מי זאהר, פריחת התפוזים של שכם, מרקחת משמש מזן ארומקוט ופיסטוקים סיציליאנים קלויים בעדינות” (אמיתי).

אז, החלטתי לקחת דברים לידיים ולהכין גלידה בבית, אבל ברוב המתכונים שמצאתי נדרשת מכונת גלידה ביתית. עכשיו, אם הייתי רוצה מכשיר שעולה באזור ה-1500 שקל, תופס את כל השיש ועושה רק דבר אחד – הייתי קונה כבר מזמן פורס פסטרמה. שאר המתכונים שמצאתי דורשים להוציא את הגלידה כל חצי שעה מהמקפיא, לערבב ולהחזיר. אז קבלו את חוקי פודגבר לגלידה ביתית: שיהיה טעים וידרוש מינימום מאמץ. אם אתם מחפשים גם “שיהיה בריא” אתם מוזמנים ללחוץ על הלינק הבא: http://www.tvuna.org/ ולאכול גלידה מזרעי פשתן.

קחו דוגמא מיפן שם החליטו לרענן את החיך עם גלידת תמנון-דובדבנים

גלידת פוד-גבר בטעם מלון, נענע וצ’ילי חריף (אזהרה: לא להשתמש בהלחם מלונענע). מה שנצטרך זה: חצי כפית ג’לטין, חצי כוס סוכר, חצי מלון, רבע צ’ילי חריף אדום ללא הגרעינים, 8-10 עלי נענע טריים מופרדים מהגבעול. אופציונלי: 3 כפות שמנת 38%.

שמים את הג’לטין ו-4 כפות מים בסיר קטן ומחממים על אש ממש קטנה. זה הולך לקחת בערך 10-15 דקות עד שזה נהיה אחיד ובלי גרגרי ג’לטין. מוסיפים את הסוכר ושוב מערבבים ומחכים עד שיהפוך לסירופ אחיד. אם יש סבלנות נותנים לזה להתקרר קצת ואז שמים בבלנדר את המלון, הצ’ילי, הנענע והשיקוי שכרגע הכנו.  מי שרוצה יכול להפוך את הסורבט הזה לשרבט על ידי כך שיוסיף 3 כפות שמנת או יותר.

הגרסא החלבית

תהליך הגריסה בבלנדר מחמם וממיס את הגלידה. אז או שתפעילו את הבלנדר לקצת זמן ותאכלו ישר או שתשימו במקפיא עם ניילון נצמד. רצוי לשים להקפאה בכלי פלסטיק ואת הניילון הנצמד לשים ממש צמוד לגלידה ככה שלא ישאר אוויר בכלי בין הניילון לגלידה. כשמוציאים מהקפאה זה יכול להיות קצת נוקשה – אפשר לשים במיקרו לבערך 20 שניות (ברצינות) וזה חוזר להיות רך וחלומי.

אני ניסיתי להכין באותה מתכונת גם גלידת ג’ינג’ר-לימון-מרווה וגם יצא על הכיפאק. נשמח לשמוע על וריאציות נוספות שיצאו טעים וגם על טעמי גלידה מוזרים שנתקלת בהם בכלל.

הום פרייז של דיקסי

נפתח בהבהרה: המתכון הבא הועבר אלי מהדודה האמריקאית שלי, דיקסי, וכל קשר בינו לבין המסעדה התל אביבית (המצוינת) דיקסי, שגם – רצה הגורל – מגישה מנה בשם הום פרייז, מקרי בהחלט. אחד העקרונות החשובים ביותר בפוד-גבר זה יושרה מקצועית, לכן עצם זה שאתם מעלים את הרעיון הזה, ממש מעליב אותי. תתביישו לכם.

ולנושא שלנו. ההום פרייז הפכה בשנים האחרונות למנה שתוכלו למצוא בכל פאב. ברוב המקרים זה יהיה רק תירוץ לקחת עוד 10 שקלים על צ’יפס, שאפשר לתמחר אותם כך: 5 שקל – חתכנו את הצ’יפס לקוביות, 5 שקל – שמנו עליו צ’ילי. ההום פרייז של דיקסי (כפרה עליה, איזה דודה היא) לעומת זאת, שוחים ברוטב קרמי מושחת, חריפים ואי אפשר להפסיק לאכול מהם.

אני זוכר את הפעם הראשונה שאכלתי את ההום פרייז האלה. זה הגיע אלי בטייק-אוואי, בתוך קופסת קרטון שכתמי השמן איימו לצבוע מלבן לאפור. ובפנים היה משהו, ספק מנה, ספק מרק, ספק ההגדרה המילונית של כולסטרול. אבל כמה שזה היה טעים.

כשניסיתי לשחזר את המנה הזאת בבית גיליתי שהאינטרנט מלא בעשרות מתכונים שטוענים שהם-הם פיצחו את המתכון של דודה שלי, רק מה – הם לא. מה לא ניסיתי – מיונז, חמאה, טיגון עמוק, טיגון רדוד. המתכון הבא יותר פשוט, יותר בריא (מי מבשל עם מיונז?!) וממש דומה למקור.

אז מה עם השומן, אתן שואלות? אחת העובדות הנכונות ביותר לגבי אוכל שמן זה שהרבה יותר קל לאכול אותו בחוץ מלהכין אותו. אין מה לעשות – להזמין סופלה זה טעים ונחמד אבל שאתה מכין אותו וזורק פנימה 5 חבילות חמאה, אתה לא יכול לשקר לעצמך שזה לא כזה משמין. לכן העברנו את ההום פרייז מהפך קטן – את התפו”א אנחנו נאפה במקום לטגן (זה גם יותר קל) ובאמת שנשתדל להיות זהירים עם השמנת.

4 תפו”א בינוניים-גדולים
1 פלפל אדום (לא גמבה, זה שם מעצבן).
2 בצלים גדולים
1 כוס (כן, כוס) רוטב צ’ילי מתוק
1/3 כוס שמנת לבישול 15%

 אחרי שמחממים תנור ל-200 מעלות, חותכים את תפוחי האדמה לקוביות קטנות ונחמדות. הייתי אומר לכם כמה ס”מ אבל אני לא מחזיק במטבח סרגל. את הקוביות מערבבים עם כפית מלח, וכף שמן רגיל, וזורקים לתנור, שמה הם צריכות להיות בערך 30-40 דקות, עד שהן שחומות אבל לא שרופות, ככה שהן לא ימעכו כשתערבבו אותם אח”כ. ככה זה אמור להיראות לפני ואחרי:

 בזמן שהתנור עושה את שלו, חתכו את הבצלים ואת הפלפלים – שניהם לרצועות דקות מאוד. חממו ווק עם אש גבוהה ו-2 כפות שמן ותתחילו לטגן עם קצת מלח וקצת סוכר. זה הולך להיות טיגון די ארוך – 20-25 דקות, וכדאי לעשות אותו עם מכסה סגור. בסוף הבצלים והפלפלים צריכים להיראות שקופים, עייפים, וטיפה שחומים (אבל לא ממש). מנמיכים את האש.

ועכשיו החלק הכיפי: קוראים למישהו שאוהבים, ונותנים לו לשפוך פנימה את הצ’ילי והשמנת. הערבוב שלהם יחזיר אתכם ליום ההוא בגן שלמדתם מה זה צבעי גואש, והפעם גם תוכלו לאכול מהידיים. בסוף מחכה לכם הגן עדן הבא:

שופכים את תפוחי האדמה פנימה, מערבבים טוב, ונותנים להכל להתבשל עוד כמה דקות. מגישים עם סלט ותוכניות לדיאטה.

הצ’ילי המפנק של וונדי

היום נכין את הצ’ילי ההורס של וונדי’ס. לא, וונדי זאת לא סבתא שלי שהעבירה לי את המתכון הזה לפני שמתה. וונדי זו רשת ההמבורגרים האמריקאית האדירה, שמאז ילדותי אני מחזיק בליבי תקווה שהם יחליטו להיכנס לארץ, או לפחות לשלוח איזה משט של סיוע הומניטרי מלא בהמבורגרים מרובעים ופרוסטי.

אבל ההמצאה האחרונה שלהם, שגיליתי בביקור האחרון שלי, היא ללא ספק הצ’ילי של וונדי’ס. זאת מנה שמגיעה כתוספת לארוחה, במקום צ’יפס, והיא באמת המנה עם הכי הרבה טעם של בית שאפשר לקבל ברשת פאסט פוד. זה מרק שעועית רותח עם כמות נכבדת של ירקות, וכדי לא לעשות בושות, גם כמות יפה של בשר טחון שומני.

בארה”ב, הצ’ילי של וונדי’ס ידוע דווקא לשמצה, אחרי שבשנת 2005 אישה בשם אנה איילה טענה שמצאה אצבע חתוכה צפה לה בין השעועית והבשר, מה שהפך מיד לסקנדל תקשורתי עם בדיחות של ג’יי לנו ומבוכה גדולה לרשת ולמניה שלה. אבל הרשת החזירה מלחמה והציעה פרס גבוה למי שימצא למי שייכת האצבע, ובאמת אחרי מספר חודשים גילתה המשטרה שהאצבע שייכת לחבר של בעלה של המתלוננת, ונקטעה לו בתאונת עבודה. הוא מסר אותה לחבר כדי לצאת מהתערבות של 100 דולר.

אנה איילה השתחררה מהכלא לאחר 4 שנים (מתוך 9 שנגזרו עליה במקור) כשבתנאי השחרור שלה סעיף אחד בלבד – היא לא יכולה לדרוך בסניף של וונדי’ס לעולם. וזה, חברים, לא עונש שיש להקל בו. לפחות לא אם טעמתם את הצ’ילי שלהם.

אז אחרי מחקרים רבים באינטרנט וטלפון קצר לאנה, ושכלולים רבים לאורך השנים, מוגש לפניכם המתכון של הצ’ילי. זה תבשיל שקל וכיף להכין, הוא מחזיק במקרר הרבה זמן וכולם מתים עליו. חשוב לזכור שני דברים – א. השעועית דורשת השריה של לילה לפני הבישול. ב. הבישול איטי – לפחות 5 שעות כולל ההכנה. אבל העבודה מאוד קלה והריחות שהוא יפיץ לכם בבית כל היום שווים את זה.

אז מה צריך להכין:

• 1 כוס שעועית לבנה מושרית
• 2-2.5 כוס שעועית אדומה מושרית
• 2-3 פלפל ירוק או אדום או לשלב (אני מעדיף פה ירוק)
• 2 בצלים גדולים מאוד, חתוכים גס
• 3  עגבניות רכות בקוביות (אפשר גם שרי חצויות)
• גבעול סלרי חתוך, ללא העלים
• 600 גרם בשר בקר טחון
• 1 עגבניות מרוסקות גדול (800 גרם)
• 300 גרם רסק עגבניות (שלושה קטנים כאלה)
• 3 טבעות של פלפל חריף קטן טרי (או שלושה פלפלים מיובשים שלמים)

תבלינים:

• 1 כף כמון
• 2 כפות מלח
• 3 כפות פפריקה מתוקה
• 1 כפית פלפל שחור
• 1.5 כף סוכר
• 1 כפית צ’ילי חריף
• 1 כפית פפריקה חריפה

תוספות אפשריות:

• 1-2 גזרים חתוכים לקוביות קטנות
• פטריות טריות חתוכות לחצאים
• דבש, צ’ילי מתוק

קודם כל נחתוך את כל הירקות לפי ההוראות שברכיבים. אחר כך נתפנה לבשר הטחון – מחממים סיר רחב עם טיפה שמן ומוסיפים את הבשר (אם הוא הגיע מהמקפיא אז הוא צריך להיות מופשר לגמרי בשלב הזה. אני ממליץ להפשיר לילה במקרר, או כמה שעות בחוץ. תעשו טובה ואל תשתמשו במיקרוגל). עכשיו מחוררים אותו בחימה עם שתי כפות עץ עד שהוא יהיה מופרד ממש לפירורים קטנים. תשקיעו – זה לא כיף שיש גושי בשר גדולים בתבשיל. אחרי 5 דקות של ערבוב והכאה הבשר כבר יהיה מפורר והצבע שלו אפרפר-ורדרד וזה הזמן לכבות את האש.

בסיר גדול שמים שכבה דקה של שמן, את כל הירקות שחתכנו לחתיכות קטנות. מוסיפים עגבניות מרוסקות גדול ו-3 רסקים קטנים, כמו בתמונה. זכרו – שכשפותחים קופסאת שימורים של עגבניות מרוסקות לא צריך לסנן את הנוזלים ממנה כמו עם תירס. כן, פעם עשיתי את זה.

אחרי שמוסיפים את העגבניות, בפחית הגדולה ממלאים פעמיים מים ומוסיפים לסיר. בינתיים אפשר לפתוח אש גדולה. מוסיפים את הבשר המבושל (אפשר עם הנוזלים השומניים ואפשר בלי אם זה מגעיל אתכם, אני אוהב את הטעם שזה נותן) ואת השעועיות המסוננות.

כשהתבשיל רותח זה הזמן לתבל לפי הכמויות, אבל בסיר כזה גדול יש הרבה מקום לאלתורים והתאמות, לאורך כל הבישול. אם חסר מלח, להוסיף מלח. אם חמוץ מדי, להוסיף סוכר. אם חסרה חמיצות של עגבניות, להוסיף עוד רסק אחד קטן. ואפשר גם קצת חומץ. אם חסרה חריפות, חכו קצת, תנו לפלפלים זמן לעבוד.

עכשיו מוציאים את הפלטת שבת זק”ש שקיבלתם פעם מתנה ובחיים לא השתמשתם מאז. צריך להדליק את הפלטה על חום נמוך (אצלי זה מספר 1 מתוך 5) כך שהתבשיל כל הזמן יהיה ברתיחה עדינה. רתיחה עדינה זה כשהתבשיל מבעבע אבל לא נראה כמו ג’קוזי. כדאי לבדוק פעם בשעה ולראות שהחום מתאים ולבדוק קצת את התיבול.

הבישול צריך להיות לפחות 4 שעות וכדאי גם 5 ו-6. אל תתעצלו! אין לכם מושג כמה התבשיל משתפר אחרי השעה השלישית שהוא על הפלטה. מה עוד שהשעועית לא תהיה מספיק רכה, כי היא לא עברה בישול מוקדם. ובגלל שזה לא גז, אפשר להשאיר את הפלטה על אש נמוכה וגם לצאת לסידורים.

זהו, אחרי שהסיר קיבל באהבה את הבישול האיטי וכמו שאייל שני אומר “כל המרכיבים ניתחו ביחד ליצירה אחת שהיא גם אדמה וגם שמיים”, או במילים אחרות – כשזה מוכן, להגיש בקערה גדולה. לא צריך תוספת – זו ארוחה שלמה. אפשר לפזר גבינה צהובה או שמנת חמוצה אם אתם ממש מושחתים.

סיר גדול כזה של צ’ילי מספיק לארבע משפחות, או לחלופין מחזיק שבוע במקרר יפה, וגם אפשר לחלק לקופסאות ולהקפיא. בתיאבון, ותודה לאמריקה, מולדת הפאסט פוד והתביעות המטופשות.