עוגת מצות

בהגדה של פסח יש כמה קטעים חשובים שתמיד מתעכבים עליהם. יש את הקטע שמופיעה המילה שדיים, ואז כולם בשולחן חשים בדרגות שונות של מבוכה, בעיקר לנוכח העובדה שדווקא הסבא נקרע מצחוק. יש את הקטע שקוראים אחרי הארוחה, וכולם בטוחים שבשנה שעברה לא קראנו אותו.
ויש גם את הקטע הבא:

“וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגת מַצּוֹת, כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ, וְגַּם צֵדָה לֹא עָשׂו לָהֶם”

ובכן, יש כמה דברים שאנחנו יכולים ללמוד מהציטוט הזה:
ראשית כל, בני ישראל כנראה לא קוראים פודגבר, וחבל, כי הרי ברור שיש לנו מלא מתכונים שלוקח רק כמה דקות להכין, ולא צריך בכלל להתמהמה. מה, לא יכלו לזרוק איזה שקשוקת שעועית על האש ולמנוע מכולנו את ייסורי הכשל”פ? טוב, מילא.

אבל מה שיותר משמעותי כאן הוא שזוהי הוכחה ברורה לכך שגם בימים הקדומים בני ישראל ידעו מה הדבר היחיד שטוב לעשות ממצות: עוגת מצות. לא רק כי לא חמץ היא, אלא פשוט כי זה טעים. ומן הסתם, גם בתקופה ההיא החבר’ה נתקעו עם מלאי מטורף של מצות אחרי החג (אריזות של 5 ק”ג זו לא המצאה של רמי לוי) ואין דבר יותר מוצלח לעשות עם השאריות מהפסח.

מה שונה המתכון הזה של עוגת מצות מאלה שאתם מכירים? א. הוא יותר טעים. ב. הוא של סבתא שלי, ויש לה נסיון במינוף של שאריות מזון מאז 1930. ג. הוא לא נורא נורא שמן, ואלוהים יודע שאכלתם יותר מדי בחג הזה. ד. ממש קל להכין אותו. לא שכנעתי אתכם? חבל. שכנעתי אתכם? יאללה למתכון.

אני אוהב את העוגה הזאת כשהיא לא מתוקה מדי, לכן הסוכר שמופיע במתכון הוא רשות בלבד – רק אם קהל היעד שלכם הוא ילדים, או ילדים מגודלים (ידועים גם בכינויים “גברים”).

3 חבילות שוקולד מריר (שזה 300 גרם).
1 חבילה קטנה של חמאה (לא הקטנות האלה מהארוחת בוקר במלון, מתחכמים).
1.5 קופסאות גבינה לבנה 5% (שזה אומר 375 גרם, בערך) – ודאו שאין שאריות פסטו בקופסא
לא חובה – 2 כפות סוכר

ההכנה היא כזאת:
מחממים בלהבה קטנטנה את החמאה חתוכה לקוביות ביחד עם הסוכר (אם בחרתם לשים, לא חובה). כשזה נמס מוסיפים את השוקולד מפורק לקוביות ומערבבים עד שהכל נמס. כדאי לעמוד ולערבב כי שוקולד אוהב להישרף אם לא מתייחסים אליו.

מניחים את הקרם להתקרר. בינתיים לוקחים תבנית גדולה וממלאים אותה במים מהברז עם כמה טיפות של תמצית וניל.

בכיוון השעון, מימין למעלה: שוקולד, גבינה, שוקולד, גבינה, שוקולד, גבינה.

כשהקרם התקרר, מערבבים לתוכו את הגבינה הלבנה. זה חלק כיפי ומאוד פוטוגני. תוסיפו את הגבינה לאט לאט ותראו מה הכמות שמתאימה לכם. אני אוהב שהקרם נהיה חום יותר בהיר ומרגישים את הטעם של הגבינה. אם אתם רוצים יותר שוקולדי – תעצרו יותר מוקדם.

עכשיו לוקחים מצה, מרטיבים כמו שצריך בבבריכת המים, משני הצדדים (בערך 20-30 שניות), עד שהיא נהיית קצת סמרטוטית. מניחים על התבנית ומורחים מנה נדיבה של הקרם (כמו שהייתם מורחים גבינה לבנה על לחם בערך). ממשיכים ל-5-6 קומות, או עד שנגמר הקרם, או עד שיצא החג, ואפשר לזרוק הכל ולחמם פיתה עם שוקולד. בתיאבון.