טאפס

בסוף הפוסט מחכה לכם קינוח זוגי בטאפס, לא תקראו?

תגיד, גבר: אתה מכיר את הקטע הזה שאתה נמצא בתל אביב ובא לך גלידה? סיכוי גבוה שברחוב שלך יש רק יוגורטריה ומה שאתה יכול לקנות שם זה יוגורט עם או בלי גרנולה, אגוזים או חמוציות. אתה יכול להוסיף גם סילאן מלמעלה וזה יוצא נחמד כזה אבל בגדול שילמת הרבה על קינוח “בריא” ו”קליל” ו”עדין” ובינינו: היה עדיף שהיית שם יופלה בפריזר וזה היה יוצא יותר טעים.

יופלה אפרסק שובב ודובון דביל

בכל מקרה, עכשיו כשאתם איתי על אותו גל אתם בטח תסכימו איתי על שני דברים: א’ – אי אפשר לזרוק אבן בתל אביב בלי לפגוע ביוגורטריה כזאת, ואז מגישים תלונה במשטרה והשוטר שואל אותך למה אתה זורק אבנים באמצע עיר ומה הבעיה שלך, בנאדם? ב’ – עם כל הסיפור היפה הזה של הבריאות והטריות אני פה בשביל לאכול קינוח מתוק וקר ולא בשביל לבדוק כמה קוואקר בן-אדם יכול לאכול לפני שהוא מתחיל לזרוק אבנים על יוגורטריות.

בחלון לשנות השמונים שקוראים לו “התחנה המרכזית בכפר סבא” עדיין יש מקום עם שלט שמזמין את העוברים ושבים “ללקק בסבבה בפרוזן כפר סבא”. ב”פרוזן”, כמו שקראנו לו, היינו אוכלים שואות קולינריות כמו פרוזן יוגורט עם תות, חתיכות מרמלדה ושברים של עדשים.

כשהתבגרנו, הלכנו לחפש חידושים בתחום הגלידה ב”ג’לטריות”, אצל אנשים שהעמידו פנים שהם למדו בבתי ספר מיוחדים לגלידה באיטליה. במקומות כאלו שם המשחק היה להמציא טעמים חדשים כאילו היינו באיזו גלידריית שף: במקום גלידה בטעם וניל היינו אוכלים וניל מדגסקרי עם נגיעות קינמון, במקום גלידה בטעם קפה היינו מלקקים פרפה מקיאטו משויש בקקאו בלגי והל ולהרפתקנים שבינינו הייתה את האופציה להזמין סורבה אשכולית אדומה עם חמוציות וזרעי אניס, כי אם אתה יוצא מהארון לפחות תעשה את זה בסטייל.

משם עברנו ליוגורטריות. הקטע שם זה טוב טעם, אנינות ועדינות: בכוס קרטון (לעולם לא בוופל) מונחת תלולית יפה ועדינה של יוגורט, מלמעלה מפזרים בעדינות שברים של אגוזי לוז ופתיתי שוקולד ופחות מכפית של רוטב תותים שהוכן טרי-טרי מתותים שנקטפו היום (אבל יוגשו בעוד חודש). ככה הכל עדין וטרי ורגוע ואפשר לטעום את הטעם החמצמץ והעדין של היוגורט ובכל השכבות העדינות של הטעימים וממש להרגיש על הלשון את ההרגשה הזאת של “אלוהים אדירים שמישהו יפסיק את זה, אני נרקב משיעמום.”

בשביל שלא יהיה משעמם, הנה שלושה דובוני גומי צולבים את דובון גומי ישו

כאנטי-תזה לעדינות ולפשטות של היוגורטריות הקלאסיות הגיע TAPS, יעני – ברזים. אם תשאלו את היחצן שלהם הוא כנראה ידגיש את מה שלדעתו מצטלם טוב: היוגורט מגיע טרי (ולא באבקה), הפירות טריים ונחתכים במקום (חוץ מהפסיפלורה שמגיעה קפואה) והמחיר תחרותי. הוא יספר לכם שיש סניף ברחוב הארבעה בתל אביב וסניף בראשון לציון. הוא יספר לכם שיש שם 14 טעמים של יוגורט מחולקים ל-21 ברזים, 50 תוספות, 12 סוגי פירות ו-5 רטבים. הוא יספר לכם שהמחיר זה 10 אג’ לגרם, ימליץ לכם על ה”קטיפה האדומה” – ספק טעם של יוגורט וספק פרק של “יומן הנעל האדומה” – וישאיר את הפרט הכי מעניין בסוף: ב-TAPS הקטע הוא שאתה לוקח כוס, מוזג לעצמך את היוגורט, מוסיף לעצמך את התוספות ואת הרטבים ובגדול בונה לעצמך את הכיף של היום ואת כאב הבטן והחרטות של מחר בבוקר.

אחרי שסיימת לשחק, להעמיס, לאכול קצת עוד לפני ששילמת ואז להוסיף עוד טעם של יוגורט ומקופלת שלמה מלמעלה – אז אחרי כל זה – אתה הולך לקופה, ושם שוקלים את המפלצת שבנית ואתה משלם על פי המשקל, כמו בשוק.

אל תהיה בשוק

יש 14 טעמים של יוגורט, החל מ”טבעי” ו”וניל” הרגילים, דרך “טארט אפרסק-מנגו” ו”טארט פטל-רימונים”  ועד ל”פיסטוק” ו”מנטה אירית” ההזויים. בהנחה שאתם לא רוצים יוגורט בטעם קולגייט אתם תתרחקו מהמנטה האירית, ואתם גם לא באתם בשביל וניל – אתם פה בשביל השילובים המעניינים. המלצה שלי: טארט-אפרסק-פטל-מנגו-רימונים. דרך אגב: אין לי מושג מה זה טארט.

ועכשיו, בואו נשחק רגע עם המתמטיקה, כי זה משהו די קריטי כאן: אמרנו שיש 14 טעמים, מתוכם נתעלם משניים ונבחר שילוב של בין שניים לארבעה טעמים. יש 12 סוגי פירות אבל אם נתעלם בגסות מהפסיפלורה נישאר עם אחד-עשר סוגי פירות. מבחינת תוספות: חייבים לקחת פירורי מקופלת וחייבים לקחת מרשמלואים קטנים וגם דובון גומי אחד לפחות. חוץ מזה יש עוד 47 תוספות שאפשר להעמיס. נתחשב גם בחמישה רטבים ובשוקולד החם שברגע ששמים אותו על משהו קר הוא מתקשה, ונגיע לתוצאה הבאה:

אם החישוב שלי נכון, היוגורט הזה עובר את מהירות האור

כלומר, יש 86 אלף-ביליון-ביליון וריאציות שונות של יוגורט שאפשר לקחת. אפשר לעשות שילובים כמו יוגורט פטל-רימונים עם תותים ודובדבנים ורוטב תותים ולקבל מנה אדומה לגמרי. אפשר לקחת מנה שתפנק את הילד הפנימי שבך: ערמה של יוגורט שוקולד עם מקופלת, גליליות וופל, דובוני גומי, סוכריות צבעוניות והמטבעות שוקולד האלו עם הסוכריות מלמעלה. אפשר לקחת מרק שוקולד: להתעלם לגמרי מהיוגורט, לקחת מלא רוטב שוקולד ולשים עדשים במקום שקדי מרק. וחוץ מזה שאין שם שום דבר אלכוהולי, הכל לגמרי תלוי בדימיון שלכם. כל זה יעלה לכם 100 שקל לקילו, ובואו נודה בזה, זה יותר הגיוני מאשר להגיד 10 אג’ ל-100 גרם.

אבל הכי הגיוני זה לקחת חצי קילו של דובונים, מרשמלו וקורנפלקס מצופה שוקולד

פודגבר בעד צדק חברתי. בשביל מי שיקר לו לשלם סכום ששווה משהו כמו 600 מניות של טבע על טון של יוגורט המצאנו את התחרות הבאה: תמציאו את השילוב האולטימטיבי לדעתכם של יוגורט/גלידה, תוספות ורטבים, ותכתבו לנו: פה למטה בתגובות או בעמוד הפייסבוק שלנו. מי שילהיב אותנו עם הרעיון הכי מגניב יקבל פינוק זוגי חינם בטאפס, מתנה-חינם-אין-כסף. המקום השני יקבל תחושה של החמצה שתלווה אותו לאיזה שעתיים. על הזוכה נחליט עוד איזה שבועיים. בהצלחה!

טאפס: רחוב הארבעה 2 תל אביב, איפהשהו בראשון לציון וגם ב-http://www.tapstaps.com

עוגיית שוקולד-צ’יפס אוראו בראוני

“Just when I thought you couldn’t possibly be any dumber, you go and do something like this… and totally redeem yourself!” – dumb and dumber

עוגיית אוראו. מצופה בעוגיית שוקולד צ’יפס. מצופה בבראוניז שוקולד. יש מחשבות שבאמת צריכות להשאר בגדר הדמיון. זאת לא אחת מהן. עובדה: בדיוק השבוע היו עוגיות אוראו במבצע בסופר. סימן משמיים או מה?

אני לא אשקר לכם: אני לא האופה הכי דגול בעולם. הוצאתי מתכון לעוגיות שוקולד צ’יפס מ”בצק אלים”, הוצאתי מתכון לילדים להכנת בראוניז, וגם עם המתכונים האלה די נאבקתי (בואו רק נרמוז שזה יוצא טעים גם אם אין לכם בלנדר).

אני הכנתי מנות אישיות בתבניות חד”פ אבל אני מניח שמה שעובד ברמה האישית יעבוד גם ברמת התבנית. מורחים שכבה של בלילת שוקולד-צ’יפס. ממקמים עוגיות אוראו באמצע, מורחים מעל שכבה של בלילת בראוניז. מכניסים לתנור שחומם מראש ל-180 מעלות למשהו כמו 20 דקות. כדי לבדוק אם זה מוכן מכניסים קיסם ובודקים אם הוא יוצא יבש.

יש מצב שהבסיס בדמות הבצק שוקולד-צ’יפס לא יצא מוכן לגמרי וזה בסדר, כי זה גם ממש טעים ככה (מה נקרא half baked cookie dough). יש מחקרים שמראים שזה לא בריא לאכול את הבצק הזה כשהוא לא אפוי. באופן כללי, מי שבריאותו חשובה לו – אני מציע לכם פשוט לוותר על כל העניין. טוב לא ייצא מזה.

אה כן, זה ממש ממש ממש טעים.

הי, לפחות לא טיגנו את זה בשמן עמוק

סוף הקיץ

הנה הזדמנות מצוינת לחגוג את סוף הקיץ, ואת האגו-טריפ הזה שקוראים לו פוד-גבר (שתאמינו או לא, קיים כבר כמעט שנה. טוב, 10 חודשים). הקיץ כבר לא בדיוק כאן, אבל אתם יודעים איך זה בישראל: כשלא קיץ זה אומר שעדיין מזיעים, אבל פחות.

בכל מקרה, מה יותר קיצי מגלידה? ומה יותר גברי מקינוח שעושה בלאגן במטבח ונמרח על הזקן שלך? (ולא, אני לא מדבר על סבא) ומה יותר שחצני מלהתקשר לשטראוס ולהגיד “שלום, מדבר פודגבר, תשלחו לי גלידות הביתה”?

אז, כן. זה עבד. וקיבלתי הביתה את הערמה הזאת:

לא בתמונה: ארטיק בטעם יובל המבולבל

אני לא אגיד את שם המותג, בעיקר בגלל שאמרתי אותו שתי שורות למעלה והתמונה נורא בוטה, אבל אני אגיד את זה: מסתבר שעכשיו מגנום (אופס) וקורנטו (שיט!) מגיעים בצורת הייטק: עם פרלינים בפנים ו”ליבה רכה בטעם פטל” (שדרך אגב, יש לי הרגשה שזה היה אמור להיות “ריבה בטעם פטל”). עזבו את זה, יש ארטיק בטעם לימונענע שברכיבים אין לא לימון ולא נענע. בארטיק לימונענע יש תמצית כורכום, תמצית סרפד ותרד. לא יודע, זה עדיף על ארטיק סרפד-תרד שמכיל לימון ונענע, לא?

בכל מקרה, בלי להתבלבל עשיתי מיד את מה שצריך לעשות:

כלומר, קיצרתי את השפם

ואחרי זה, ניגשתי להכין קינוח פודגברי: מלוכלך, זול ובוטה. רכיבים: קופסת גלידה בטעם אהוב. אני לקחתי שוקו-וניל בשביל הקלאסיקה. דרך אגב, אם יש גלידת שוקולד בלגי ויש גלידת וניל צרפתי, אז שוקו-וניל זה מלוקסמבורג? כן, כנראה שכן, גלידת שוקו-וניל זה מלוקסמבורג. בכל מקרה, נוסיף לזה כל מני טילונים וכל מני מגנומים, ונתחיל להכין. זתומרת – אני התחלתי להכין. אתם כנראה תגידו “למה להרוס ארטיק טוב?” ותאכלו אותו כמו שהוא.

נתחיל בלהפשיר את הגלידה במקרר לכמה דקות. את הטילונים נוציא מהאריזה, מהמגנומים נוציא את המקל. ועכשיו נעמיד פנים שאנחנו מכינים לזניה, אבל עם ארטיקים: שכבה של גלידה, שכבה של מגנום/טילון, עוד גלידה, עוד איזה ארטיק, עד שנגמר המקום בכלי פלסטיק שהכנתם מראש בשביל זה.

זה יראה בערך ככה, לכמה שניות. ואז זה ימס על כל השיש ויעשה מלא בלאגן.

עכשיו יש לכם ערמה של גלידה על השיש, מלא עטיפות של ארטיקים על הרצפה ועוד שלוש דקות יהיה לכם קן של נמלים מתחת לכיור. זה הזמן להכניס הכל לפריזר בחזרה. כשתרצו לאכול את זה (וברור שתרצו, כי לא משנה כמה רע זה נראה – זה גלידה) רק נשאר להוציא מהמקפיא, ולפרוס לפרוסות. אם בחרתם מספיק טעמים מוזרים לגלידות – תקבלו שכל ביס הוא בטעם אחר, והטילונים נהיים ביסים קטנים ופריכים בתוך עוגת הגלידה ההזויה שהכנתם לעצמכם. תאכלו מהר, שהליבה של הפטל לא תימס.

גלידה זה כמו בחורה: דרך מצוינת לסיים ארוחה

ועכשיו רק נשאר לתת לאנשים לאכול, לצלם אותם אוכלים את זה, ולראות אותם מתבאסים מזה שיש תמונות מביכות ולא מחמיאות שלהם באינטרנט.