חביפיצה

אחת הבעיות הגדולות איתה מתמודדים אומנים בכל העולם, היא ההרגשה כבר שהמציאו הכל. הביטלס כבר הגיעו לכל שילובי הצלילים שנעימים לאוזן אנושית, וכל מה שנשאר לנו עכשיו זה שילובי צלילים שלא נעימים לאוזן אנושית (או בשפה המקצועית: דאב סטפ). האמנים הגדולים ציירו כבר לפני 200 שנה בכל סגנון אפשרי, מה שהפך את כל מה שבא אחרי זה לאמנות פוסט-מודרניסטית (או בשפה המקצועית: קשקושים של תינוק בן שנה).

וגם בתחום האוכל, נראה שכבר מזמן, כאנושות, עשינו הכל. ניסינו לאפות את כל מה שנאפה, לטגן את כל מה שמיטגן, לבשל את כל מה שמתבשל, ואח”כ גם לזנוח את כל השיטות האלה ולהכין הכל במיקרו. ניסינו לאכול כל חיה אפשרית, כל דבר שיוצא מכל חיה אפשרית, ניסינו זרעונים, נבטוטים, עלי בייבי (מישהו צריך להגיד את זה – זה עלים של מישהו שעישב את הגינה שלו), ביצים של דגים, דגים של ביצים, ניסינו הכל גם נא, גם מורתח, מפוסטר, עם קטשופ, בלי גלוטן. ואת הכל גם בתור גלידה.

נראה שהדבר היחיד שנשאר לנו זה לשלב. אפשר לקרוא לזה “בלנד”, למתג את זה כפיוז’ן, אבל בתכל’ס זה פשוט מחסור טוטאלי ביצירתיות ועודף מובהק של שעמום שהביא אותנו ל”הישגים” כמו המבורגר עם ביצת עין, וודקה עם רדבול, שקשוקה עם שעועית, והגרוע מכולם – אבטיח וגבינה בולגרית. מאוד בוגר מצידך, אנושות.

עוד שילוב שפשוט לא הולך ביחד

אותו שעמום ומחסור טוטאלי ביצירתיות (שאגב גרמו לנו לפתוח את הבלוג הזה) היו כנר לרגלינו בעודנו ממציאים את המאכל המיותר הבא – החביפּיצה (מחסור טוטאלי ביצירתיות ניכר גם בבחירת השם). רק דבר אחד הפתיע אותנו בכל הניסוי הזה – אשכרה יצא טעים.

החביפיצה™ היא בתכלס חביתה משודרגת, שעושים כשרוצים לפנק מישהו באמת. היא נראית מגניבה לגמרי, היא די משביעה ובמבחן טעימות מקצועי שערכנו בקרב 2 נבדקים משכבות זהות לחלוטין באוכלוסיה, התגובות נעו בין “וואלה זה טעים” ל-“וואלה זה די טעים”, שזה מרשים ביותר.

כל מה שתצטרכו כאן זה 3-4 ביצים, חצי עגבניה, חצי בצל, גבינה צהובה וממרח עגבניות מיובשות. תוספות נחמדות שישדרגו את המנה הן זיתים, פטריות, גבינה בולגרית, ועלי בזיליקום.

במחבת גדולה יחסית, מטגנים את הבצל עם כף יפה של שמן זית עד שהוא נהיה שקוף. גם את העגבניות נטגן אבל נוסיף אותן 2 דקות אחרי הבצל. בינתיים מקשקשים את הביצים עם מלח, באותה צורה שאתם מקשקשים חביתה, אבל עם יותר רגש. שופכים את הביצים, מחלישים לאש קטנה-בינונית ומכסים את המחבת עם מכסה (ואל תגידו לי שאין למחבת שלכם מכסה. לכל סיר יש מכסה).

בזמן הזה החביתה מתבשלת והופכת למין פשטידונת כזאת עם תחתית פריכה, שדי מזכירה במרקם פיצה. כשהחלק העליון של החביתה כבר די מגובש על עצמו (זה יקח בערך 7-10 דקות), מוסיפים את התוספות: אם יש לכם מזליפים קצת ממרח עגבניות מיובשות, מגררים את הגבינה מעל (עם פומפיה פשוטה), ומוסיפים זיתים או כל תוספת אחרת שבא לכם. נותנים לדבר הזה עוד 2 דקות להתגבש ומכבים את האש.

עכשיו חותכים כמו פיצה ומגישים על רקע קולות ההתפעלות של כל הנוכחים. מבטיח שתהיה התפעלות. ואם לא, לא נורא –  אנחנו כבר עובדים פה במרץ על הההמצאה הסודית הבאה. אני רק יכול לגלות שיהיה בזה חמאת בוטנים ופסטרמה.